אם נשכחך ירושלים

ירושלים, הר הבית ובית המקדש טומנים בחובם הרבה יותר ממה שאנו מכירים או יודעים אודותם. המשמעות הרוחנית של כל המקומות האלה מביאה אותנו להבין את הנחיצות שבחיבור בינינו – לא רק למעננו, אלא למען האנושות כולה. הרב לייטמן מסכם 50 שנה לשחרורה ואיחודה של ירושלים על פי חכמת הקבלה

"הר הבית בידינו!" הכריז בקול נרגש מוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים, לאחר שהחיילים שחררו את העיר העתיקה – רגע שבו מדינה שלמה נשמה לרווחה והעיר ירושלים שוב חוברה לה יחדיו.

יובל חלף מאז, 50 שנים של שחרור, אחדות וגאווה לאומית אדירה. נדמה שאין עיר בעולם שכל אבן בה ספוגה בהיסטוריה חשובה כל כך לעיצובו של המין האנושי. אלא שהעיר ההיסטורית, שנותנת תקווה לעם שלם, עומדת השנה במוקד השיח הבינלאומי; אונסק"ו יוצא בהכרזות מקוממות וחסרות כל היגיון, "כי לעם היהודי אין קשר דתי להר הבית ולכותל המערבי". גם נשיא ארה"ב טראמפ, שביקר בכותל השבוע, הצית דיון סוער סביב העברת שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים, וכנגדו ארדואן, נשיא טורקיה, הלהיט את הפלסטינים לבקר בהמוניהם במסגד אל-אקצא כדי למנוע מירושלים להפוך לעיר יהודית.

 

העיר המקודשת לשלוש הדתות הגדולות, המטיפות לאהבה, היתה ונותרה עיר מריבה. ארגונים בינלאומיים לא מפסיקים לנסות לגדוע את הקשר בין העם היהודי למורשתו, האיחוד האירופי מתערב בכל פעולה בעיר. לפי קצב האירועים, לא ירחק היום והעולם הנאור יחליט פתאום שירושלים אינה קשורה למדינת ישראל, ואין הכוונה להפרדתה של ירושלים המזרחית בלבד.

המאמצים הבלתי נלאים והכספים שמושקעים כדי ליצור תודעה בינלאומית כוזבת, צריכים לעורר בלבו של כל אחד מאיתנו את השאלה: כיצד ייתכן שבירת ישראל, עיר עתיקה שמקפלת בתוכה את ההיסטוריה הגדושה של עם ישראל, את הדת והתרבות שלנו, העיר שבה נבנו, ולצערנו גם נחרבו שני בתי המקדש, עלולה להימחק ממפת ארץ ישראל? ובכלל, מדוע אומות העולם מגלות כיום התנגדות נחרצת להכיר בירושלים כבירת ישראל? ומה זה אומר על היחס השלילי אלינו כעם?

המפתח לכל השערים בידינו

חכמת הקבלה גורסת שהסיבה ליחס הזה נעוצה באי מימוש תפקידנו כעם, תפקיד שמושרש בנו מטבע הבריאה ועל בסיסו נוסד עם ישראל. על פי החכמה העתיקה, האנושות מחוברת ברשת קשרים הדדית. בתוך הרשת הזו, תפקידו של עם ישראל להיות "אור לגויים". כלומר, להתחבר ובכך ל"הזרים" לעולם כוח חיובי שטמון בטבע, שיחבר את בני האדם ואת העמים.

העולם מרגיש בתת ההכרה שמקור כל הרוע והסבל שהוא חווה, נגזר באופן ישיר מהעובדה שעם ישראל אינו מממש את תפקידו. ההרגשה הזאת הולכת ומתגבשת יותר ויותר, עד לכדי ניסיונות חוזרים ונשנים להחרים את מדינת ישראל. קולות מהקהילה הבינלאומית קוראים להכיר בכך שהעולם טעה בזמנו, כשאִפשר להקים את המדינה היהודית בלב המזרח התיכון, וייתכן שהגיעה השעה ליטול בחזרה את השרביט.

הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", כותב ש"אנחנו צריכים לתת לגויים תורת החיבור, צדק ושלום, שבזה הם תלמידנו. ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ. וחכמה זו מיוחסת רק לנו. וזה היה מוכיח צדקת ישראל לכל הגויים על חזרתם לאדמתם, ואפילו על הערבים. אבל שיבה כיום לא עושה שום רושם על הגויים, ויש להחיש, אם לא, ימכרו עצמאות ישראל בשביל צרכיהם. ואין צריך להגיד על החזרת ירושלים" ("כתבי הדור האחרון").

אונסק"ו, האו"ם, האיחוד האירופי ושאר הגופים הבינלאומיים שמגנים אותנו, בעצם משקפים את אי מילוי תפקידנו. או במילים אחרות, אנחנו חורצים את גורלנו במו ידינו. אם העולם יפגין כלפינו שנאה, דה-לגיטימציה ואנטישמיות עד כדי הכחשת הקשר בין העם ובין הבית שלנו – זה תלוי רק בנו. בידינו הבחירה להכריע, לטוב או לרע, את עתידה של ירושלים כבירת ישראל. כל שעלינו לעשות הוא לבצע שינוי מהותי ביחסים בינינו – להתחבר "כאיש אחד בלב אחד", במקום לדאוג איש איש לעצמו בלבד. כתוצאה מהכוח החיובי שניצור בינינו, נאזן את כוחות הפירוד ונביא לשלמות מערכת הקשרים בין בני האדם. כוחות החיבור שנעורר בינינו יחלחלו ויעברו גם לאומות העולם, ויחייבו גם אותן להתחיל תהליך דומה, להתחבר ולהכיר בנו כמקור החיבור והטוב.

 

כל השבילים מובילים לירושלים

על פי חכמת הקבלה, יש הקבלה וקשר ישיר בין מצבה של ארץ ישראל הגשמית ובין המערכת שנקראת "ארץ ישראל הרוחנית". ארץ היא מלשון המילה 'רצון', ישראל היא מלשון המילים 'ישר-אֵל'. "הרצון שיש בלבו של אדם, הוא נקרא 'ארץ', ארץ ישראל, שיש לו רצון יָשר-לאל, כלומר, שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת" (כתבי רב"ש). ירושלים, מלשון 'עיר שלם', יראָה, עיר שבנויה על יראה מפירוד, ומסמלת את תחושת הנחיצות לשמור על החיבור המושלם בינינו.

במרכז היראה המשותפת של "ישראל", ממש בלב הקשר בינינו, מתגלה רובד רוחני מיוחד שנקרא "הר הבית". הר מלשון 'הרהורים'. ככל שאנו מתגברים על הרהורי השנאה ומכסים אותם באהבה, נוצר מקום איחוד, "הר הבית", ובו אנו בונים את "בית המקדש" – כינוי לקשר פנימי יותר בינינו, לרצון משותף לאהבה. ברגע שאנחנו מפסיקים לשאוף לחיבור פנימי, הקשרים נפרמים ועם ישראל מגורש. כשעוקרים את השורשים הנסתרים באדמה, ממיתים את העץ כולו. כך היה בחורבן בית המקדש הראשון ובחורבן בית המקדש השני וכך זה נמשך עד היום. ואין מדובר על חורבן של מבנה הבנוי מעצים ומאבנים, אלא על חורבן רשת האהבה שקשרה בינינו לאחד. כי "לא חרבה ירושלים מפני שנאת חינם" (תלמוד, יומא).

אותו כלל תקף גם לימינו. "לפי התחברות בני ישראל והתעוררותם באהבה ויראה נבנתה ירושלים" (המגיד מקוז'ניץ). ירושלים תיבנה רק כאשר נקים אותה קודם בלבנו, בקשרים מתוקנים של חיבור ואהבה. עד אז תימשך שנאת החינם, וירושלים תישאר לעד בירת השחיתות, עיר משוסעת ומלאה בסכסוכים ובשפיכות דמים. כי במקום שבו שכנה האהבה, ישלוט אחרי החורבן כוח הפירוד והשנאה.

"משיח יושב בשער ירושלים ומחכה שיהיו בני האדם ראויים לגאולה. הוא אסור באזיקים ואנשים שלמים הוא צריך, שיתירוהו מכבליו. עכשיו הוא דורש בעומק באנשי אמת" (אמרות הרבי מקוצק). חכמת הקבלה, חכמת האמת, היא שיטה שמלמדת אותנו איך להתחבר וליישם את הכלל "ואהבת לרעך כמוך". בעזרת כוח החיבור נוכל לממש את תפקידנו כאומה ולהחזיר את המושג הרוחני של "ירושלים" למלוא תפארתו, או אז תהפוך ירושלים לבירת האהבה של האנושות כולה. ככתוב, "עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו" (ילקוט שמעוני). אז העולם יבין את דברי הנביאים: "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" (ישעיהו), ו"כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו).

 

מה עוד כתבו חכמי הקבלה על ירושלים?

• "ישראל עשה אותם הקב"ה, לב של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל. וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות, כמו לב בין האיברים. ועל כן היא באמצעו של כל העולם, כמו לב שהוא באמצע האיברים" (ספר "זוהר לעם", פרשת פנחס, סעיף 152).
• "אמר רבי יהושע בן לוי, 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו', עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים" (תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, דף כ"א, א').
• "אמר דוד המלך (תהלים) 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו', פירוש לפי התחברות בני ישראל והתעוררותם באהבה ויראה נבנה ירושלים" ("עבודת ישראל", פרשת דברים).
  "צריך כל אדם להתעורר בקרבו ולעמוד נגד יצרו ולהתחזק בעבותות אהבה ויראה עד שיקושר בירושלים עיר הקודש" ("עבודת ישראל", פרשת דברים).
• "שם בירושלים היתה היראה בשלמות… אכן מפני שהתרחקנו מעל אדמתנו אין אנו יכולים לעלות ולראות תמיד פני ה'… היצר הרע מסתיר מפנינו אור ה' ויראתו. לכן צריך כל אדם להתעורר בקרבו ולעמוד נגד יצרו ולהתחזק בעבותות אהבה ויראה עד שיקושר בירושלים עיר הקודש. ולכן הטעם שאנחנו מתפללים למזרח ומכוונים לירושלים כנודע… וכאשר נזכה כלנו להתעורר באהבה וחוטי חסד לעבותות היראה כראוי בשלמות אז נזכה לבניין עיר קדשנו ותפארתנו" ("עבודת ישראל", פרשת דברים).
• "הר המוריה שמשם הוריה (הוראה) יוצאת לעולם… שמשם יראה יוצאת לעולם… שמשם אורה יוצאת לעולם" (תלמוד בבלי, ברכות).
• "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באיילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". (שיר השירים ב', ז').
• ירושלים אורו של עולם שנאמר 'והלכו גוים לאורך', ומי הוא אורה של ירושלים? הקב"ה, שכתוב 'והיה לך ה' לאור עולם'" (בראשית רבה נ"ט, ח').
• "נודע כי ירושלים לא נתחלקה לשבטים אלא כל השבטים שווים בה" (כתבי האר"י, ספר "עץ הדעת טוב", פרשת שופטים).
  "מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים. מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם". (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', ב').
• "כל עת שהיו ישראל עושה משפט וצדקה, אזי לא נחרב ירושלים גם בעבור שאר עבירות". ("ערבי נחל", פרשת נצבים).
• "עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה. שנאמר 'והלכו גויים לאורך'" (ילקוט שמעוני ישעיהו, פרק ס', רמז תצ"ט).
  "עתידה ירושלים שיתקבצו בתוכה כל הגויים וכל הממלכות" (אבות דרבי נתן, פרק ל"ה).
• "אם כל העולם היו עובדים בנתינה, אז היה קיום העולם. לבו של אדם צריך להיות בית המקדש, שזהו כמו שכתוב 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'" ("כתבי רב"ש").
• "'למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך', המפורשים פירשו ש'אדברה שלום בך' היינו, על ירושלים. ויש להבין לפי דרכנו ירושלים נקרא לב העולם, ובנפש נקראת 'ירושלים' לב האדם, היינו הרצון של האדם, נקראת ירושלים, ושם יש מחלוקת. היינו, הרצונות של האומות העולם שהאדם כלול מהם, ויש שם רצונות של ישראלים, וכל אחד רוצה לשלוט על חברו. נמצא שבתוך הלב, הנקרא ירושלים, רצונות מתקוטטות ומתנגדות זה לזה, ואז אין שליטה לאף אחד. וממילא אין אף אחד שיכול לקנות את שלמותו". (הרב"ש, אגרת י"ח).
• "ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם מרימים ראש, ורוצים להשמיד ולהרוג את בני ישראל, כמו שכתוב בתלמוד בבלי (מסכת יבמות, ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". וכמו שכתוב בספר הזוהר, שאלו שלא רוצים ללמוד את ספר הזוהר, הם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו. לכן מעתה מוטל עלינו לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד מאיתנו יקבל על עצמו להגביר את מעלת את פנימיות התורה על מעלת חיצוניות התורה. ואז פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז כל אומות העולם יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", ע"א).