אתם אלה שתנצחו את האגו הכי גדול בעולם

הזווית ממנה עלינו להביט על עצמנו

אחד החכמים שחיו בדור ההוא, אברם בן תרח שלימים נקרא אברהם אבינו, ראה את הכאוס שהתחולל סביבו וסירב להשלים עמו. לאחר התבוננות מעמיקה הבין אברהם שהבבלים נמצאים בנקודת מעבר מיוחדת מאוד בהתפתחותו של המין האנושי.

עד אותה עת התמזגו האנשים עם הטבע באופן טבעי, ולכן הרגישו כחלק בלתי נפרד ממנו. אך לפתע לא הרגישו עוד מחוברים זה לזה, אלא יש "אתה" ויש "אני" שאינם מעוניינים בקשר.

אברהם הבין שהקרע החברתי המתרחב ביניהם, בניצוחו של האגו, עתיד להמיט עליהם חורבן. הוא ניסה להסביר שעליהם לדבוק בחיבור ביניהם ויהי מה. אולם התענוג החדש מהשליטה על הטבע ועל בני האדם האחרים הקשה מאוד על הבבלים להבין שהאגו הוא ששולט בהם – שיש "אני" ויש "אגו", ואלה שני דברים שונים.

האמת היא, שקשה מאוד לראות את הדברים בראייה אובייקטיבית, להתבונן על עצמנו כשם שאנחנו רגילים להתבונן על אחרים. אברהם הצליח בכך. את הגישה הזו שמאפשרת לאדם להתבונן על עצמו "ממבט על" הוא ניסה להקנות לבבלים.

אלפי שנים מאוחר יותר הסביר זאת "בעל הסולם": "כללות כל הרע, אינו אלא רק אהבה עצמית, הנקרא אגואיזם". אלא שההכרה בעובדה הזו אינה פשוטה כלל וכלל, כי מלכתחילה האדם "אינו מכיר את האגואיזם לתכונה רעה ולא כלום. ולפיכך משמש עמה בגלוי, בלי שום בושה ובלי שום גבול" (כתבי בעל הסולם).

המקום בו נמצא כוח החיבור

אברהם גילה שלפי חוק ההתפתחות שבטבע, על החברה האנושית להגיע לאחדות. הוא רצה לאחד בין כל הבבלים ולבנות את החברה המושלמת, אך כאשר החל להפיץ בקרב הבבלים את שיטתו, שיטת החיבור המחייבת עבודה אישית כנגד האגו, רק מעטים הבינו את דבריו.

אלה שהבינו את אברהם הפכו לתלמידיו. הם התאמצו להתחבר זה לזה, חרף האגו שהמשיך לגדול בתוכם ולהפריד ביניהם ללא הרף. בקשר החדש שהשיגו ביניהם, מעל האגו, הם נדהמו לגלות תופעה חדשה – את כוח החיבור, כוח שקיים בטבע אך היה נסתר מהם.

במציאות, כפי שמסביר המדע, כל חומר מורכב משני כוחות מנוגדים, כוח מחבר וכוח מפריד, הנקראים גם "כוח חיובי" ו"כוח שלילי". בטבע יש איזון בין שני הכוחות. אברהם גילה שהן האדם והן החברה האנושית מתפתחים למעשה על ידי הכוח השלילי – כוח האגו בלבד. הוא הבין שמהות התפתחותנו כבני אדם היא להשלים באופן הכרתי את הכוח השלילי באמצעות הכוח החיובי, כוח החיבור.

אבל כוח החיבור לא קיים בנו. הוא טמון כאמור בטבע, ועלינו לגלות אותו באמצעות המאמץ לבניית קשרים חיוביים בינינו. השלמת כוח האגו בעזרת כוח החיבור הביאה את אברהם ואת תלמידיו לגילוי חכמת האיזון, היא "חכמת הקבלה".

אברהם היה החכם הראשון שפרסם ברבים כיצד אפשר לגלות את ה"אל", כוח האחדות שבטבע. "התגלות הראשון של אברהם הוא שורש הכול" (כתבי בעל הסולם), ואחריה "התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש א-לוה אחד" (הרמב"ם, ספר המדע). אברהם עשה זאת כי הבין ש"כל האנושות מתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבוא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת" (כתבי בעל הסולם).

בשלב מסוים אסף אברהם את תלמידיו ועזב את בבל. הוא החל "מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען" (הרמב"ם, משנה תורה). כך נולדה קבוצת "בית אברהם" אשר לימים הפכה לעם ישראל. עם שהמקור שלו אינו ביולוגי-טבעי, ככל העמים, אלא אידיאולוגי-רעיוני. קבוצת אנשים זו צעדה בעקבות התהליך החברתי-רוחני החדש שהתווה אברהם.

הרמב"ם אומר על אברהם: "ואהבת לרעך כמוך – כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך… והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה: מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותם ומלווה אותם". ו"שם משמואל" מסביר: "כוונת הבריאה הייתה שיהיו כולם אגודה אחת", לכן אברהם לימד שצריך להתחבר מעל כל השוני. כתוצאה מכך "התקבצו אליו קהילה גדולה שנקראו 'אנשי בית אברהם'. והיה הדבר הולך וגדול עד שנעשה קהל עדת ישראל".

העלייה של משה על במת ההיסטוריה

החברה שבנו ממשיכי דרכו של אברהם בארץ ישראל פרחה והתרחבה. נולדו להם ילדים ונכדים שחונכו להסתכל על העולם בעין אוהבת ומתחשבת. אולם כעבור זמן מה שוב פרץ האגו שהפריד ביניהם. היה עליהם להתקדם שלב נוסף בהתפתחות, אך האגו הכניע אותם. הקרע שנוצר ביניהם בא לידי ביטוי בשפל כלכלי-חברתי שהידרדר עד כדי רעב בארץ כנען, ואילץ אותם לרדת מצרימה.

המשבר ביחסים שהביא לבסוף לירידה למצרים מתואר במקרא בסיפורם של יוסף ואחיו. חוסר החיבור ביניהם הוריד אותם למצב שנקרא "מצרים". מצרים – האימפריה שקידשה את המרדף אחר השררה, פולחן הגוף והסגידה לחומר – מסמלת את האגו החדש שהשתלט על בני ישראל. "מצרים היא בעיקר אהבה עצמית", מגדיר הרב"ש בכתביו, "לכן המצרים שלטו על עם ישראל, שילכו בדרך שלהם הנקראת אהבה עצמית. והיה קשה לישראל להתגבר על המחשבות האלו. וזהו שכתוב, 'וייאנחו בני ישראל מן העבודה'" (כתבי רב"ש א').

ככל ש"בני ישראל" התנתקו מאהבת הזולת ומהערבות ההדדית, הם חשו יותר סבל ולחץ. מבחוץ לחצו עליהם המצרים, "איש מצרי מכה איש עברי" (שמות ב, יא), ומבפנים גאו בהם תחושות קשות של בדידות, חוסר שייכות וניכור. כל אחד הרגיש שבתוך עמו שלו הוא שרוי בין שונאים, "שני אנשים עברים ניצים" (שמות ב, יג). הייתה זו הרגשת עבדות כפולה, "חושך מצרים".

הסבל המתגבר גרם להם בהדרגה להרגיש שהם מוכנים לעשות הכול כדי לשוב ולחיות בערבות הדדית. הם הבינו כי רק כך יוכלו להרגיש שוב כמשפחה אחת, כחברה מאוחדת, וכי החיבור הוא הדרך היחידה להיחלץ מהמצב הנורא שנקרא "מצרים". לשם כך היה נחוץ להם מנהיג חדש שיתאים את שיטת אברהם למצבם במצרים, מנהיג שיהיה מסוגל לאחד אותם שוב מול הרמה האגואיסטית החדשה. כך עלה משה על במת ההיסטוריה.

התורה, שיטת החיבור, או בשמה הפופולרי "חכמת הקבלה", לא נועדה רק לישראל, שכן "דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד: שחור כלבן וכצהוב בלי שום הבדל" (כתבי בעל הסולם). בסופו של דבר האנושות כולה אמורה להגיע לחיבור מושלם. לפיכך, ברגע שקיבל עם ישראל את השיטה לחיבור, הוא קיבל עמה גם הגדרת תפקיד – להוביל את העולם כולו לחיבור, ליחסים מתוקנים של השפעה ואהבה. כמו שכתב הרב קוק: "העם הזה נוצר ובא בשביל כל תבל, להכשרת עתידו" (חדריו).

"כאיש אחד בלב אחד"

קידום העולם כולו לעבר השלמות הוטל כאמור על ממשיכי דרכו של אברהם. "בעל הסולם", במאמרו "הערבות", כותב: "האומה הישראלית נתקנה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו".

במבט על העולם כיום, אלפי שנים לאחר האירועים ההיסטוריים שהוזכרו, אפשר לראות לא מעט קווים מקבילים לתקופת בבל הקדומה. האגו המתגבר דחף את המין האנושי לבנות את מגדל בבל המודרני – רשת סבוכה של קשרים חובקי עולם, המבוססים על אינטרסים אגואיסטיים צרים. הגענו לקומה האחרונה של המגדל, שבה חיים למעלה משבעה מיליארד איש בתלות הדדית לוחצת.

מצד אחד אנו תלויים זה בזה עד מאוד, אך מצד אחר אנו נפרדים ומנוכרים זה מזה. לכל אחד יש אגו מנופח, ואנו כמו זוג על סף גירושין קשים – קשורים ונדחים בו זמנית. מצב כזה עלול לגרום לפיצוץ בכל התחומים. אנו חווים הקצנה ביחסים הבינלאומיים, הסלמה בטרור, הרעה במצב האקולוגי ומשברים כלכליים עולמיים. גם בחיי הפרט היחסים נעשים גרועים יותר ויותר – התא המשפחתי מתפרק, הניכור, הדיכאון, הבדידות והייאוש גוברים, ועימם גם השימוש בתרופות הרגעה ובסמים.

העולם זקוק לשיטה שתאפשר לו להתמודד עם האגואיזם ההרסני, הן בהיבט הכלל-חברתי והן בהיבט האישי. ואנחנו, העם היהודי, צאצאיה של אומה שנוסדה על בסיס אהבת הזולת והתחייבה בזמנו לחיות "כאיש אחד בלב אחד", יכולים סוף סוף ללמוד כיצד להתחבר ולחבר את כל העולם. כך נרסן את האגואיזם ההרסני, גם בנו וגם בעולם, ונביא לשינוי ביחסים הבינלאומיים: מצב שבו אומות העולם תכרנה ותוקרנה את העם היהודי.