המהפכה הצרפתית החדשה

בצל איום הטרור המתגבר צעדו השבוע אזרחי צרפת אל הקלפיות ברחבי המדינה, כדי להכריע מי עתיד להנהיג את העם הצרפתי. המנצח ישפיע ישירות על גורל היבשת כולה, והוא זה שיקבע האם גל הברקזיט נבלם או שהוא ממשיך לדהור אל הפרקזיט וישנה את פני המציאות העולמית. ייבחר מי שייבחר מבין המועמדים, עדיין תהיה מוטלת על כתפיו האחריות המלאה להביא לאחדות האומה הצרפתית, לפני שהספינה האירופאית תשקע בים הסוער

אין כל חשיבות מי ינצח בסבב הבחירות הבא בעוד שבועיים, וייכנס אל ארמון האליזה כנשיא צרפת בתשעה במאי. בין אם זאת מארין לה פן מהימין הקיצוני, או עמנואל מקרון מהמרכז.

הרפובליקה הצרפתית חצויה לשני פלגים דומיננטיים – ימין ושמאל – כך שבפני מי שייבחר, מבין שני המועמדים, תמיד יעמוד הפלג הנגדי וישתק אותו מלפעול במקרה הטוב, או יחתור להפילו במקרה הרע. כך קורה בארה"ב מאז עליית טראמפ לשלטון, כך בתורכיה מאז הפיכת ארדואן לסולטן וכך בהולנד עם ניצחונו של רוטה.

גם אם יתגלה מנהיג אחד שיהיה מוסכם על כלל אזרחי צרפת, וגם אם תיבדל המדינה מן הגוש האירופי ותתבצר בגבולותיה, לא יהיה בזה די כדי לעצור את נחילי המהגרים שנוהרים אליה מדי יום, ואת שלל הבעיות שצצות על רקע השסע הפוליטי-החברתי-הכלכלי שהולך ומתרחב. אלה ימשיכו לחולל אינספור חילוקי דעות בין התושבים ולשבש את סדר היום.

על כן, צודקים המועמדים שקוראים לאחדות העם ערב הבחירות. איחוד הוא הפתרון הראוי כדי ליישב את הסכסוכים, לגשר על הפערים ולאזן בין הניגודים. אולם נשאלת השאלה, אם בבחירת הנציגים הציבוריים לא יהיה כדי להבטיח סדר מדיני חדש או לפחות כיוון יציב לעבר עתיד מאושר, אז מה כן? מה יביא לאיזון בין שני פלגי העם בצרפת? בתורכיה? בהולנד? באמריקה? ובכלל בעולם?! ואיך יהיה אפשר להנהיג כאשר האומה מחולקת בדעותיה "פיפטי-פיפטי"?

מעולם אינדיבידואלי לעולם אינטגרלי

הגורם המרכזי שמפלג בין בני האדם ומעכיר את היחסים ביניהם הוא הטבע האגואיסטי. הכוח השלילי שבוער בכל איש ואישה, גורם לדחייה בינינו ואף לשנאת האחר. האגו זורם בעורקיו של כל אדם, שולט בו כה חזק עד כדי כך שהוא מאפיל על הקשר ההדוק שקיים בינינו.

הצרפתים, התורכים, האמריקאים ואזרחי כל עם ומדינה ברחבי העולם, יכולים ליצור אינספור הסכמים ופשרות שיבטיחו להם, לכאורה, סדר חברתי, אלא שהניסיון רב השנים מוכיח שמדינות העולם רק הולכות ומתבדלות, ובתוכן מתפצלות למפלגות, לתרבויות ולפלחים רבים.

אם כן, מה יעצור זאת? על פי חכמת הקבלה, לטבע הכללי יש תכנית אחרת משלנו, והיא לגרום לכל "איבריו" המגוונים, כלומר בני האדם, לפעול כגוף הרמוני מושלם. המין האנושי, שלא כדומם, צומח וחי המתפקדים בתיאום מושלם עם חוקי הטבע, הוא היחיד שמוּנע מתוך אגואיזם טהור. אגואיזם אשר דוחף כל אחד לספק לעצמו הנאה מרבית בכל מחיר, גם על חשבון הזולת, בניגוד לחוקי הטבע. האנושות יכולה לחכות עד שהטבע ידחק בה וידחוף אותה לעבר האחדות הרצויה, אבל מוטב שנצעד קדימה מיוזמתנו ו"נזרום" עם חוקי הטבע. לשם כך נועדה חכמת החיבור.

הצרפתים לא צריכים לנסות להעלים או לטשטש את ההבדלים או הפערים התהומיים ביניהם. הדבר בלתי אפשרי. לכל מגזר, עדה או קבוצה בחברה הצרפתית יש ייחודיות ועושר שחשוב לשמר ולטפח. במקום זאת, עליהם לגשר מעל כל הפערים אשר מדרדרים אותם אל פי התהום. לבנות "מגדל אייפל" מעל האגו שמפריד בינינו, וכך לאפשר לשני ההפכים להתקיים במקביל ולחיות באחווה ובשלום זה עם זה.

על המנהיגות העתידית של האומה הצרפתית לשמר בה בעת שתי קומות: קומה ראשונה שבה נפערים שסעים עד כדי שנאה עזה ואיום קיומי, ואילו בקומה השנייה לצפות אותם בערבות הדדית ובאהבה. שום רגש לא נעלם, אלא דווקא מתוך הפער שמתעצם בין שתי הקומות מתגלה מרחב חדש, יסוד שבו כל אחד מוותר על דעתו הפרטית, מקבל את דעתו של האחר, ולו רק לזמן מה, עד שהוא מתעלה להרגשת חיבור ייחודית. אז, לפי שיטת החיבור, מתקבלת גישה חדשה, שמגלה מעל להבדלים מקום משותף, שכולל את שני ההפכים כאחד.

גשר צר מאוד

הכרה באיחוד מעל הכול הוא העיקרון החדש שצריך להיות מוסכם על המנהיגות החדשה בפריז. ליכוד העם תלוי אפוא בקיומה של מערכת יחסים אלטרואיסטית מעל מערכת היחסים האגואיסטית. ואין מדובר רק על הסדרת היחסים בפוליטיקה, אלא גם בחברה, ובכלל זה פיתוח התנהגות חברתית חדשה בכל תחומי החיים: החל מהתא המשפחתי, דרך מקומות העבודה ומוסדות הלימוד וכלה ביחסים הבינלאומיים. לשם כך, חובה על מנהיגיה של המעצמה הצרפתית להקים את "משרד החיבור" – מִנהלה שכל עיסוקה יהיה להעלות על נס את האחדות מעל לכל פירוד. לדון, לכתוב, להסביר, להדגים, להמחיז, לשדר בכל אמצעי אפשרי ומעל דפי כל עיתון, רשת חברתית, שלט חוצות או סרטון את ההכרחיות בבניית גשר של התחשבות הדדית על פני הנהר האגואיסטי השוצף.

מיום ליום העולם הולך ומידרדר, ובתוך כך הוא נמצא באי יציבות ובחוסר ודאות בסיסי. עם זאת, כוחות הטבע שפועלים בו, דוחקים לכיוון האחדות וגורמים לחוקים חדשים. כל עוד המצב נותר על כנו, ללא כל שינוי, מכבש ההתפתחות ממשיך לעבוד לפי טבעו, לרמוס ולפצל אותנו לעוד חלקים רבים ולגרום לנו לסבל רב. זאת, עד שיבוא מנהיג חדש שיאמץ אל מדיניותו את עיקרון האחדות – יבלום ברגע את המכבש העצום וישפיע לטובה על כלל אזרחי מדינתו ועל העולם כולו. בשונה ממתחריו הוא זה שיבטיח את מעמדו לאורך שנים.

מרגע ששיח האחדות יתפשט במתחם הארמון בצרפת, במסדרונות הבית הלבן, בקרמלין במוסקבה, בדאונינג סטריט בלונדון וביתר ממשלות העולם – הוא יתורגם לסדרת חוקים שיחייבו את המערכות והמוסדות הציבוריים לחנך כל איש ואישה להתאחד מעל הדעה הפרטית שלהם, הוא יתפשט אל כלי התקשורת ויצמיח שינוי אדיר במציאות הגלובלית. זה בלבד צריך להיות האתגר של מנהיגי העולם החדש, ועל פי רציונל זה אזרחי העולם צריכים להצביע.