סיפרו לנו עוד מילדותנו שעם ישראל יודע להתלכד ולהתאחד בעת צרה.
אם נסתכל על המציאות בה אנו שרויים, עם הטרור הגואה והאנטישמיות העולה מכל כיוון, עם הפיגועים והירי מהשטחים, נראה שעת צרה הגיעה, שוב!
אז איפה האיחוד וההתלכדות שאנו גאים בה? לפחות זו שמופיעה בעת צרה… איבדנו את היכולת שלנו להתלכד כעם, ואפילו בעתות צרה אנו לא מצליחים לגבור על משחקי האגו האופפים אותנו ולהיזכר בהבטחה שתחתיה הפכנו לעם, המתומצתת בחדות במשפט השגור בפי כל, "ואהבת לרעך כמוך".
הדרך היחידה להפיח חיים באומה הישראלית בימים אלה היא ליצור הרגשה של חיבור, של קשר הדדי וערבות בינינו. אנחנו חייבים להתעשת ולהבין שהאושר הפרטי של כל אחד מאיתנו תלוי באושרה של האומה כולה. חיזוק רשת הקשרים החברתית בינינו וטיפוח ההון החברתי הם מרכיבי החוסן שלנו, ובתקופת משבר כזו הם בנפשנו.
יחסי הגומלין באומה דומים ליחסי הגומלין בין האיברים השונים בגוף האדם. בגוף האדם מתקיימת הרמוניה: המוח אחראי על החשיבה, העיניים על הראייה, הרגלים נושאות אותנו וכן הלאה. גם האומה מורכבת ממנהיגים, יועצים, מנהלים ועובדים, שחייבים לפעול ביניהם בהרמוניה מלאה כתנאי הכרחי לקיומם של חיים נורמליים.
יש רק דרך אחת להפסיק את גל הטרור המחריד ולאפשר את המשך קיומנו כאומה חזקה – לצאת במהלך לאומי-חברתי-חינוכי נרחב, שיביא לאחדות העם. אנחנו חייבים לחזור ולהחיות את אותם השרירים הלאומיים שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה. ההון החברתי הוא החוסן שלנו. אחדות היא התנאי הבסיסי לבניין המחודש של עם ישראל בארץ ישראל. לא נוכל להבטיח את שלומה ואת עתידה של מדינת ישראל ללא אחדות. בלעדיה אנחנו כמו בניין ללא יסודות מוצקים שכל תנודה עלולה למוטט אותו.
מתוך הטור השבועי של הרב לייטמן ב-Ynet