חסרה הנהגה לעם היהודי. לא רק ליהודים היושבים בגבולות ישראל, אלא לכל היהודים ברחבי העולם. הנהגה שתציב על סדר-יומה יעד אחד של אחדות. הנהגה שתדאג בכל ליבה לאיחוד לנוכח התרופפות החוסן החברתי והלאומי. הנהגה שתתעל את אינספור הוויכוחים והסכסוכים לדיונים עקרוניים על עתידנו, ותנתב את אי-שביעות הרצון במחאות בכיכרות להתכנסויות בעלות משמעות.
ולא רק כי היחסים בינינו מתפוררים, אלא גם כי הקשר בינינו לבין היהודים בתפוצות התפוגג. אם עוד נדרשת לנו תזכורת למעמדנו "היהודי" בעולם, אזי התקופה האחרונה רוויה בסימנים מזהירים שמחייבים לקום ולעשות מעשה, לקום ולהנהיג אחדות. הקהילה היהודית בבריטניה מתמודדת עם אנטישמיות חסרת תקדים. בגרמניה סמלי האס-אס מוצעים למכירה ברשת ומוטמעים באופן חוקי במשחקי מחשב. בפולין מאות ניאו-נאצים מתכנסים בפסטיבלי מוזיקה, לבושים חולצות עם כיתובי תמיכה בהיטלר, וברקע מושמעת מוזיקה המזוהה עם הפשיזם. ברוסיה ובארה"ב צלבי קרס מרוססים על קירות בתים מדי שבוע. ואלה מקצת המקרים המדווחים מבין מאות, אם לא אלפי המקרים שמודחקים. התחלה של שנה עברית חדשה.
צילום: רויטרס
קם דור חדש אשר לא ידע את יוסף. הדור הצעיר באירופה ובארה"ב רואים במעשיהם מהלך לגיטימי לחלוטין. שנאה חדשה זורמת בדמם, והם אינם מתחשבים עוד עם האסון שפקד אותנו לפני שבעים שנה. גם היהודים ברחבי העולם התחדשו, נטישת הערך הרוחני והבלעדי הטמון ביסודם הוא הסימן לכך. לכן נדרשת הנהגה חדשה.
אנו צריכים הנהגה שתרענן את סיפור התהוותנו כעם ואת הבסיס האידיאולוגי שסביבו התגבשנו. הנהגה שתרומם את הקבוצה הקטנה שכונתה "ישראל" – זאת שינקה מאברהם את שיטת החיבור והניפה את דגל הערבות ההדדית בכל כוחה, זאת שצעדה את כל הדרך עד למרגלות הר סיני, למעמד שבו קיבלנו את תורת החיבור, ונעשינו מקבוצה לעם. חוט השני השזור בכל קורותינו הציוריים ילמד תובנה עמוקה: בכל פעם שהתאחדנו מעל הניגודים, זכינו לכבוד, להצלחה ולפרץ יצירה שאין כמותו. לעומת זאת, בכל פעם שאפשרנו לטבע הפראי והנכלולי שלנו לגבור, נחלנו כישלון חרוץ; התפלגנו יותר, נאבקנו עד זוב דם ולבסוף גם הבית חרב.
אנו צריכים לשאוף להנהגה חדשה שתשכיל לעיין בכתבים העתיקים של חכמת הקבלה ותסביר שכל האנושות קשורה במערכת קשר אחת. הנהגה שתוכיח איך עם ישראל הוא מעין עולם קטן המשקף בתוכו את האנושות כולה, ותנחה צעד אחר צעד כיצד לחולל שינוי חיובי אדיר באמצעות נטייה דקה להתקשרות לבבית-יהודית.
ולא נדרש יותר מרצון בעלמא. "בעל הסולם", גדול המקובלים של המאה העשרים, כותב ב"הקדמה לספר הזוהר" (אות ס"ו): "בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם, יצחק ויעקב, לפנימיות העולם". די לעורר קשר טוב וחם בינינו, להעדיף את הפנימיות על החיצוניות, כדי לזכות לכל מה שחסר לנו. הכוח החיובי, האור שבוקע בזמן החיבור בינינו, לו הגויים מייחלים. "אור לגויים".
גם הרב קוק מדגיש כי "ישראל היא תמצית ההוויה כולה, ואין לך תנועה בעולם, בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל" ("אורות", עמ' קלח). ישראל – אנחנו! – אחראים על כל מה שקורה בעולם, לטוב ולרע. קשה להבנה, כי בינתיים איננו מרגישים זאת, אבל בעזרת הנהגה נבונה שתדע להנגיש זאת לכולם, ניווכח שכך בנויה מערכת הקשר האנושית. הנהגה חכמה לא תחכה עד שיבואו צרות וגורל עם ישראל יהיה נתון בסכנה, אלא תכריז מראש על האחדות כעוגן הצלה.
שנה חדשה זו הזדמנות פז לחידוש. ראש השנה הוא העיתוי המושלם להכתיר את הראש שיוביל לשינוי משמעותי חדש. זה יכול להיות מנהיג בודד, קבוצה של אנשים או אפילו תנועה רחבה. זה לא משנה. ההנהגה יכולה לצאת בקמפיין מודעות עצום שקורא לאחדות, בפרסומים במדיה העולמית, בעצרות ענק בכיכרות או בתוכנית חינוך חוצת-מגזרים. גם האמצעי לא משנה. העיקר הוא להכריז על שנה של אחדות, להתמיד במסר הזה בסבלנות ובעקשנות, ולתת לטבע לעשות את שלו: להמיס את הלבבות שלנו ללב אחד משותף.