לונדון התעוררה הבוקר למציאות שהופכת להיות מוכרת יותר ויותר: שבעה אזרחים נרצחו על לא עוול בכפם, וכחמישים פצועים נוספים נלחמים על חייהם לאחר מתקפת טרור אכזרית – השלישית בבריטניה בתוך פחות משלושה חודשים.
הלב יוצא אל משפחות הנרצחים והפצועים בגלי הטרור שאיבדו את היקרים להם מכול. אולם בשעה שהעולם תומך בממלכה המאוחדת, קריאתי יוצאת דווקא אל העם שלי, עם ישראל.
עובדה היא שזמן-מה לאחר כל תקרית איומה שמתחוללת בעולם – בין אם מדובר על פיגוע טרור קטלני, או על רצח בעיירה נידחת – האשמה מוטלת על היהודים, או על מדינת ישראל שכנראה קשרו קשר לדבר. למרבה הצער, כך הוכיחה לנו ההיסטוריה שוב ושוב, וכך גם עלול לקרות עם הטרור הנוכחי בלונדון ועם אסונות עתידיים, לא עלינו.
זה נכון. יש קשר טבעי, הדוק וישיר בין מערכת היחסים הפנימית בין היהודים ובין כלל התקריות העולמיות, רעות וטובות כאחד. "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" (יבמות ס"ג), ש"הם הגורמים במעשיהם עניות וחרב וביזה ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו" (תיקון ל'), כך נכתב בתלמוד ובספר הזוהר כבר לפני אלפיים שנה.
ליהודים יש גישה למערכת הטבע, ובכוחם לתכנת אותה באופן נכון. אילו בין היהודים יהיו יחסים חיוביים התואמים להרמוניה שבה פועלת מערכת הטבע, יתפשט כוח חיובי בעולם ויאזן את כוחות הרע ששולטים בו. היהודים נמצאים בלב מפת הכוחות העולמית, לכן כל שינוי קל, לחיוב או לשלילה, לאיחוד או לפירוד – קובע הכול. את הנוסחה הנושמת הזאת, המכונה "אור לגויים", אומות העולם מרגישות בתת ההכרה, והן מצפות בקוצר רוח לאחדות בינינו שתוליד שינוי חיובי בעבורם.