אם אנחנו לא רוצים להתעורר בוקר אחד ולגלות שאיבדנו דור שלם, עלינו לשנות בהקדם את מערכת החינוך, שמכינה את הילדים שלנו לחיים. אלא שבזמן שכל הסקרים מצביעים על צורך דחוף בשינוי, משרד החינוך טרוד בהשכלה ובהישגים בלבד. מה הפתרון? הרב לייטמן משרטט את השלב הראשון לחינוך פורץ דרך.
אילו היית אחד ממקבלי ההחלטות במדינה, איזה שירות ציבורי היית משפר תחילה – שירותי הבריאות, המוסד לביטוח לאומי, בתי המשפט או מערכת החינוך? מאות ישראלים ענו על השאלה הזו בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שתוצאותיו פורסמו השבוע.
Flash 90 | Yonatan Sindel
אם לבכם מפרפר מהתרגשות ואתם הורים לילדים שמתחילים מחר בבוקר את שנת הלימודים החדשה שלהם, התשובה לשאלה הזאת ידועה לכם מראש. למעלה משליש מהציבור סבורים שמערכת החינוך הישראלית היא הראשונה שטעונה שיפור: 48% מההורים בישראל מאוכזבים מתפקודה, 60% מחפשים חלופות חינוכיות, ו-81% מההורים זעקו ש"מערכת החינוך לא מכינה את הילדים לחיים הבוגרים במאה ה-21".
הלקוח צודק. במקרה הזה, ההורים. בתום שתים-עשרה שנות לימוד, אילו כלים להתאקלמות בחברה יהיו לילדים שלנו? אילו ערכים הם עתידים לספוג בין כותלי בית הספר? הגזענות מחמירה, הפילוג בעם הולך וגובר וברשתות החברתיות שורר שיח אלים – מי מכין את הילדים שלנו להתמודדות עם כל הבעיות האמיתיות האלה ועוד רבות אחרות?
הורים, איפה הדאגה שלכם?
החל ממחר בבוקר בית הספר חוזר להיות המוסד המרכזי המשפיע על חיי הילד ועתידו. מערכת החינוך הציבורית נוסדה עם האצת המהפכה התעשייתית במאה ה-19, במטרה להכשיר פועלים רבים לעבודה בפס הייצור. מאז היא נותרה פחות או יותר באותה המתכונת… כך יוצא שבראש סדר היום הלימודי נמצאת הקניית כישורים מקצועיים שישרתו טוב יותר את השיטה הכלכלית ויניעו אותה קדימה. כל עוד בית הספר ימשיך להיות מפעל לייצור אזרחים מועילים ותחרותיים, ומבחן ההישגים הוא המדד להצלחה, אין תועלת לשלוח את הילדים לבתי הספר.
מערכת החינוך צריכה להתמקד בראש ובראשונה בהקניית ערכים ולא בהקניית ידע. שיפור מקצועות הליבה, הגדלת שיעור התלמידים הניגשים לבגרות בחמש יחידות לימוד באנגלית ובמתמטיקה ושכתוב מושגים בספר האזרחות – כבודם במקומם מונח, אלא שזה תפקידו של "משרד ההשכלה", ולא של משרד החינוך.
חינוך מחדש באופן יסודי
בינתיים ישנה ירידה ניכרת באחוז הנוער שרוצה לשרת בצבא, צעירים רבים מדברים על ירידה מהארץ, ומיום ליום אנחנו נעשים אטומים זה לזה. במדינה שמתמודדת עם בעיה לאומית שנקראת שנאת חינם, שהזרעים שלה נזרעו עם חורבן הבית – יש לפעול ברצינות למען חינוך לאומי לרעיון של "ואהבת לרעך כמוך".
"הדואג לימים – זורע חיטים, הדואג לשנים – נוטע עצים, והדואג לדורות – מחנך אנשים" (יאנוש קורצ'אק). כל הורה חרד לגורל ילדיו ועושה הכול כדי שילמדו לשמור על קשר משפחתי ביניהם, כך עלינו לדאוג יחד לגורל הדור הבא. לעודד לשיפור היחסים הבינאישיים, לגלות את כוחה של האחדות ואת כל הטוב והביטחון שטמונים בה, ולא מתוך רוח של ערבות הדדית מדומה המאפיינת אותנו בעתות מצוקה. "התקווה היחידה שלנו היא לסדר לעצמנו חינוך מחדש באופן יסודי, לגלות ולהלהיב שוב את האהבה הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה" (כתבי "בעל הסולם").
שיעור בחיבור
כדי שלא נתעורר בוקר אחד ונגלה שאיבדנו דור שלם, אני מציע להתחיל את יום הלימודים לפחות בשעה אחת של פעילות חיבור מגבשת. כשם שאמר "בעל הסולם" במאמר "האומה","אסור לנו להחמיץ את השעה: יש לנו לשבת מחדש על ספסל הלימודים". עלינו להוביל לאינטראקציה שתיצור בין התלמידים מיני-חברה שבה כולם דואגים לכולם כמו משפחה קטנה. מהלך כזה יכשיר את הילדים לקשר לבבי וחברי, על פני כל המתח והתככנות הטבעיים שקיימים ביניהם, ויפיק מהם את כל היצירתיות והפוטנציאל שטמונים בהם. "החינוך אינו בורא חדשות, אלא הוא מוציא לפועל את מה שכבר טמון באדם" (הרב קוק).
ב"שעת חיבור" יעניקו המורים כלים בסיסיים לבניית קשר בריא ואיתן עם תלמידים אחרים, יספקו דוגמאות חיוביות של תלות והתחשבות הדדית וינחו להתמודדות טובה יותר עם העולם הגלובלי שמשפיע על כל פרט בחיינו. הילדים ישבו במעגל שוויוני שבו כולם יראו וישמעו זה את זה, ולא מאחורי שולחנות המסודרים בטורים. כולם ילמדו להקשיב זה לזה בלי לכפות את דעתם, עד שיגיעו להבנה משותפת. בהדרגה ילמדו להתגבר על הטבע האגואיסטי שלהם, ולבסוף ירגישו שותפות, חיבור ואהבה, כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה".
מורה לחיים
גם המחנך יהיה חלק ממעגל השיח, ישב לצד הילדים וידבר איתם בגובה העיניים. את עמדת העליונות והסמכות שלו הוא ימיר באומנות רבה לשאלות המכוונות את הילדים לגלות את הידע בעצמם, מתוך שיח והידברות ביניהם. כך הידע יוטמע בדרך איכותית ומשמעותית הרבה יותר.
ילד שיגדל בסביבה שתמדוד את הצלחתו לפי מידת התחשבותו באחרים ולפי תרומתו לחברה כולה, מובטח שיפרח ויתחנך. ללא ספק, הוא יצא אל החיים כבוגר עם ראייה רחבה על העולם ועם תחושת שליחות ודאגה לבניית חברה שוויונית ומתחשבת, בדיוק כמו בסביבה שבה גדל.
"בושה להודות", כותב "בעל הסולם" בהמשך אותו המאמר, "שאחת הסגולות היקרות והחשובות שאיבדנו במשך גלותנו, היא אבדת הכרת הלאומיות. כלומר, אותו הרגש הטבעי המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה הקושרים את האומה הישראלית, התנוונו וניתקו מלבנו, חלפו עברו ואינם". בקרב העם שלנו נישאת חכמת חיבור אדירה, אידאולוגיה שלמה שהתגבשה במשך דורות. כל שנדרש מאיתנו הוא ליישם בין ילדינו היקרים את שיטת החיבור ששורשה עוד מאהבת החסד של אברהם אבינו. זה ממש לא בשמיים, זה כאן ביחסים בינינו.