הבוקר, בשיעור הקבלה היומי, שאל אותי אחמד מעזה: למה ישראל מפציצה אותנו ללא הרף, האם המנהיגים לא מבינים שזה יוצר לנו גיהינום? גם ככה רע. הוא הוסיף ושאל בכאב רב: מה אני יכול לעשות מבחינה רוחנית כדי שיהיה טוב ושלום בין כולם?
זו בעיה גדולה אחמד, עניתי לו, ממש בעיה גדולה שאנחנו לא מבינים זה את זה. למרות שכולנו כפופים לאותו כוח עליון, ואנחנו יכולים להיות ממש אחים, אבל משחקי האגו בפוליטיקה מסכסכים בינינו.
בוא נבין ביחד את שיטת התיקון, נברר אותה לעומק ופשוט נממש אותה. כל השיטה תלויה בחיבור בין בני האדם. אינני מאשים כאן את היהודים או את הערבים, כל עוד אנחנו, בני שני העמים, לא נשתנה ולא נבין מה עומד לפנינו. הממשלות הן רק ביטוי למצב העמים.
לכן אני מקווה שירבו אנשים כמותך בעזה, ביש"ע ובכל המקומות, ויחד נעבוד. אני אשמח לעבוד יחד על החיבור. תיקון העולם לא יכול להתבצע בדרך שבה זה מתחולל היום.
ולגבי ההפצצות? נתפלל יחד שזה לא יקרה שוב. אין אשם חוץ מאיתנו, אלה שיודעים במה תלוי תיקון העולם. לכן, מי ששומע זאת מחויב לפעול. אם נפיץ לכולם את הידיעה שהתיקון תלוי אך ורק בחיבור בינינו מעל כל הדעות, מעל מכל ההבדלים, מעל כל אירועי ההיסטוריה; אם רק נשתדל להגיע לחיבור ממש, בכוח על-אנושי – אז העולם ייראה אחרת לגמרי. לא רק בעזה אלא בכל המזרח התיכון, בכל אסיה, אירופה, בכל מקום בעולם.
הכול תלוי בהפצת ידיעת החיבור כתיקון; ובידיעה הזו אין לנו שום חילוקי דעות. בזה דומים גם אלה המאמינים באסלאם המקורי וגם אלה המאמינים ביהדות המקורית, כלומר חכמת הקבלה. אברהם, אבינו המשותף, הוא שיסד את שניהם. אולם במהלך הזמן כל עם הסתובב לכיוון אגואיסטי משלו, ואת זה כבר מוטל עלינו לתקן. כולי תקווה שלפנינו תהליך הדדי של חיבור והצלחה.