מה גורם לאנשים עשירים ומוצלחים להתאבד? מה לדוגמה הניע את השף עטור-הפרסים אנתוני בורדיין, את מעצבת האופנה קייט ספייד ואת הדיג'יי המצליח אביצ'י – אנשי קריירה מצליחים, עתירי נכסים, מוקפים בחברה אוהדת ומתוקשרים במדיה בקביעות – לשים קץ לחייהם?
לא לשווא מגפת ההתאבדות נפוצה יותר בקרב עשירים בתרבות המערב. בחברה כזאת צומחים אנשים מפותחים שרואים מסוף העולם ועד סופו, מיליארדרים שלא חסר להם כלום, אנשים שמדלגים בקלות מיבשת ליבשת, רוכבים על גלי ההצלחה ובחנייה מחכה להם מטוס – אבל מפסגת התהילה, ממרומי החיים הנהנתנים, השפע הופך להיות חסר ערך.
למרות הכול, לנו קשה להבין איך לעשירים המופלגים חסר דבר-מה, הרי גם להם יש את היכולת ליהנות מתענוגות החיים, אינספור אפשרויות להתחדש ולהתקשר כאוות-נפשם. אלא מי שמתרועע בחברת בעלי הון יודע היטב שהם פועלים לפי חשבון קר. היכן שהם לא נמצאים, תמיד אומדים ומעריכים אותם לפי כספם בלבד.
רואים בהם רק ארנק ולא אדם, סטטוס ולא אישיות. אז מורגש עד כמה יחס אנושי קטן מן הזולת שווה את כל ההון שבעולם. וכאשר היחס הזה מיטשטש והקשר הולך ומתפורר, העולם מורגש חשוך וריק. ההרגשה הנוראית שמציפה אז את האדם גורמת לו סבל בל ישוער, כאב חד שמתהדק על הצוואר עד לאבדון.
בואו נדייק. התאבדות היא תופעה חוצת-מעמדות ושכיחה בקרב כל שכבות האוכלוסייה, ולא רק בקרב עשירים מופלגים. מנתונים קשים שפרסם לאחרונה ארגון הבריאות העולמי עולה כי מדי שנה מתאבדים בעולם קרוב למיליון אנשים. אבל בשונה ממולטימיליונר מוצלח שניצב חסר מענה לשאלת הטעם בחיים, בשכבות הנמוכות של החברה היצע אפשרויות הבילוי, התרבות והבידור מעמעמות במקצת את השאלה על משמעות החיים. במקרי הקיצון, העשיר המלא בטעמים, יעדיף לשים קץ לחייו במקום לסבול עוד מהרגשת חוסר מילוי.
תמונה: רויטרס
בין אם מדובר בהתאבדות של מולטי-מיליארדר או של אדם המסתפק במועט, בשני המקרים הסיבה נובעת מחוסר הבנה של מטרת החיים. "מה הטעם בחיי?" – השאלה המהותית שמטרידה ברמות שונות כל אדם, באשר הוא אדם, מטרתה לפתח דרישה חזקה יותר למילוי האינסופי שהאדם יכול להשיג מהחיים. השאלה הזאת מובילה אל מקור המילוי, אל התענוג העילאי שקיים, אל הכוח העליון. לא מדובר כלל במונח דתי, אלא בכוח החיובי שקיים בטבע, כפי שמגדירה אותו חכמת הקבלה.
חכמת הקבלה, המכונה גם חכמת החיבור, מבררת יותר ויותר את שאלת הטעם בחיים, מחדדת את הצורך בכוח החיובי כנגד הרגשת הכוח השלילי שמתגלה ברובד הפנימי של טבע האדם, ובעיקר סוללת את הנתיב הישיר והמדויק אליו – במרכז הקשר האנושי-רוחני בינינו.
כשאנו מתחברים בלי שום הבדל מעל הכוחות הפרטיים של כל אחד ואחד, אנו מלכדים כוחות ומעוררים בינינו כוח עליון, כוח חיובי יותר. הוא שממלא את כולנו במשמעות, מעניק לנו חיות, חמימות ותענוג יקר מפז. כך בהדרגה מתחיל כל אחד לחוש שהקשר עם הזולת חשוב מחייו האישיים שנמוגים, ואז, ברגעי המשבר, במקום מחשבות אובדניות יצוצו מחשבות ערכיות, במקום לאבד את החיים יבחר האדם להעפיל לחיים חדשים, לפרוץ מחושך לאור.