גם אם נרשת כל פינה בגן במצלמות או נרענן כוח אדם – את שורש הבעיה לא נפתור. האגו המפלצתי שוכן בכל גננת או סייעת, ולא רק בהן, אלא בכל אחד ואחת מאיתנו. השאלה היא מה מעיר אותו משנתו ואיך נמנע מקרים דומים כאלה בעתיד?
תמונה: רויטרס
הבטן שלנו מתכווצת בכל פעם שאנו נחשפים לעוד פרשיית התעללות בפעוט חסר ישע. בשבוע שעבר הייתה זאת התינוקת יסמין וינטה ז"ל, השבוע הפעוט מגן "הקטנטנים של יעל". למרבה הצער, שני המקרים האלה מצטרפים לשורה ארוכה של התעללויות בלתי נתפסות, לסרטוני מצלמות אבטחה מחרידים, ולעוד דמעה וכאב של הורים שמבינים שאף אחד לא מפקח על היקר להם מכול.
מה גורם למי שאנו מפקידים בידיו את ילדינו להתנהג באופן מפלצתי כזה? איך בכלל ניתן לבלום את התופעה כשאין לנו שום יכולת לדעת מה קורה בתוך הגנים?
קשה להבין זאת, אבל המקרים המחרידים האלה מגלים במקצת את לב האבן שבאדם. ואין זה אלא האגו שגובר בו, ומציף בתוכו רגשות קשים של זעם, כעס וחוסר סבלנות, המניעים אותו לפעול ללא כל אחריות. ואין מי שיעצור את האגו מלהתפרץ, שהרי אין מדובר בילד בוגר שיכול לבטא את עצמו, אלא בפעוט חסר ישע.
"אם הייתי רואה סרטון כזה באינטרנט", אמרה הסייעת החשודה בהתעללות בעודה צופה בסרטון של עצמה, "הייתי שואלת: 'מי זו המפלצת הזאת שעושה את זה?'". למעשה, היא ההוכחה החותכת שבזמן אמת "אין אדם רואה חובה לעצמו". לב האבן מעוור אותנו, מסיר מאיתנו כל תחושת אשמה וגורם לנו לאבד את העשתונות בלי שאנו מודעים לכך.
גם אם נרשת כל פינה בגן במצלמות או נרענן כוח אדם – את שורש הבעיה לא נפתור. האגו המפלצתי שוכן בכל גננת או סייעת, ולא רק בהן, אלא בכל אחד ואחת מאיתנו. השאלה היא מה מעיר אותו משנתו? קל מיד להאשים את האדם במעשיו, אבל הם רק תוצאה שנגלית על פני השטח. האגו המפלצתי שמתעורר משנתו הוא מחלה חברתית שדוגרת עשרות שנים ומתפרצת בימינו.
המחיר שגובה מאיתנו החברה הצרכנית שאנו חיים בה
עד אמצע המאה הקודמת, היה גידול הילדים קרוב יותר להתפתחותו הטבעית של האדם. לאם היו כל התנאים לגדל את ילדיה ולדאוג לשלומם, ועבור חינוכם היא זכתה להערכת החברה. אולם עם פרוץ המהפכה התעשייתית, התערבו גורמים בעלי עניין בסדר החברתי ושינו אותו לתועלתם האישית והכלכלית.
הם יזמו מהלכים שקראו לאישה לצאת ולעבוד, לפתח קריירה וקשרו את עבודתה לרעיון הליברלי של "שחרור האישה" ומעמדה השוויוני בחברה. מהלכים אלו הגבירו את הייצור, ובתוך כך את תרבות הצריכה, לקנה מידה שלא נראה קודם בעולם.
החברה הצרכנית שנולדה הורגלה לגזול את משאבי הטבע לסיפוק מטרותיה החומריות. בהדרגה שיעבדו אנשים את עצמם לחומר, וסיגלו אורח חיים חדש, נהנתני, שהביא בסופו של דבר לשינוי הסדר החברתי והתא המשפחתי. עם זאת, כמו שמגלים מחקרי האושר, לא אנחנו ולא קומץ בעלי ההון זוכים לנחת וסיפוק מאורח חיים זה.
נהפוך הוא. אנחנו חיים בחברה שבה הילד הרך מתנתק מידי האם לידיה של גננת אשר שקועה אף היא במרדף חומרי; חברה "חופשית" שבה הכול מותר ואין כמעט גבולות; חברה שבה הקשר הטבעי בין הורה לילד התרופף באופן משמעותי; חברה שבה אגו מפלצתי ולא מרוסן יכול להתפרץ אפילו כלפי פעוטות חסרי ישע.
האלימות בגני הילדים היא מראה של החברה האנושית במאה ה-21.
תמונה: רויטרס
לשנות את סדרי העדיפויות
האם אנחנו מתכוונים לעשות משהו? איך נמנע מקרים דומים כאלה בעתיד? איך נבריא את החולי בחברה? כל עוד איננו פועלים לשינוי מהותי של החברה, כולנו אשמים בהתעללות המתרחשת בגני הילדים.
אין זו קריאה לחזור לעבר, אלא קריאת התעוררות לחולל את המהפכה החברתית הבאה. זו הדרך היחידה לדאוג לילדינו. כשם שהמהפכה התעשייתית חינכה אותנו לאורח חיים חומרי – המהפכה הבאה תחנך אותנו לאורח חיים חברתי.
בשלב ראשון עלינו לשנות את סדרי העדיפויות: להאדיר את חינוכו של הדור הבא כמקצוע החשוב ביותר בחברה. על החברה לתת למחנך את ההערכה הראויה ואת כל התנאים הדרושים לו להצלחה. לבחור במחנכים שיוכיחו את עוצמת רצונם לחנך ולגדל ילדים. הם יחויבו לעבור הכשרה מקיפה להיכרות מעמיקה של טבע האדם, כמו גם לתרגל באופן מעשי שליטה בדחפיהם בכל מצב. אלה הם שלבים מקדימים והכרחיים להסמכתו של כל מחנך לעבודה עם ילדים.
אולם המהפכה האמיתית תקרה רק כאשר אנחנו המבוגרים נשב יחד במעגל, ממש כמו בגן ילדים, ונטפח את האדם שבנו כנגד האגו המפלצתי שעלול להתעורר בנו. כשנחדש את מטרת החיים, נחליף את המרוץ החומרי ברגישות הולכת וגוברת לקשר האנושי בינינו, אז נמצא להם מילוי וטעם חדש.
דווקא חכמת הקבלה שמתגלה בימינו עוסקת בפיתוח הקשרים הטבעיים והאנושיים בין בני האדם עד לרמה הנשגבת ביותר: גילוי מערכת הקשר שמחברת את כולנו כמשפחה אחת.