תופעת הלבנת ההון והעלמות המס של בכירים בעולם, כפי שנחשף אמש עם הדלפתם של "מסמכי פנמה", אינה מפתיעה כלל. מטבע הדברים, כמעט כל אדם היה בוודאי נוקט באותה הגישה אילו הזדמנה לידיו האפשרות, על אחת כמה וכמה כשמדובר במנהיג-תבל, עשיר-עולם או פקיד במשרה גבוהה.
כל עוד אנו חיים בחברה אגואיסטית, שבה כל איש דואג לעסקיו הפרטיים על חשבון האחר, ימשיך הכסף להיות האידאל שבדרך להשגתו הכול מותר – "כי מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו", כמו שכותב הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם".
צילום: אוליבייר פיטוסי, פלאש 90
בימים אלה, כשהנושא הסוער מככב בתקשורת העולמית, אין ספק כי לשיח הציבורי יתווספו דרישות לחקיקה, לאכיפה ולענישה, שאת חלקם אף יובילו ליישום. נכון, יש לגבות מסים מכספים שהועלמו בצורה מתוחכמת מהקופה הציבורית, ואף להעמיד לדין את החשודים, אבל לא זה הפתרון למיגור התופעה. ללא שינוי מהותי, האגו כבר ימצא לעצמו דרכים חדשות ומתוחכמות יותר לגנוב…
על כלכלת העתיד להיות כלכלה מאוזנת, יציבה ומחויבת המציאות. לשם כך, מוטב להתחיל להניע מהלך חברתי-חינוכי לחיבור ולהתחשבות בזולת בקנה מידה גלובלי; מהלך שיוביל לשינוי בערכים שלנו, ואגב כך יחזק את תחושת השייכות ואת הערבות ההדדית בינינו. כתוצאה מהמודעות המשותפת שתיווצר, יצטמצמו בהדרגה ניגודי האינטרסים בינינו.