זה אלפי שנים שסביב ספר הזוהר נרקמות אגדות ואמונות שונות. נטען כי קשה להבינו, שאפשר להשתגע מקריאתו ושמותר לקרוא בו מגיל ארבעים שנה ומעלה. אבל יש הרואים בספר מסתורי זה "חוברת הפעלה", פירוש אולטימטיבי לתורה, ואם רק נדע לקרוא בו נכון – נגלה עולם ומלואו
ה"אדרא רבא" (הגורן הגדול) היא מערה קטנה החבויה בנוף ההררי שבין מירון לצפת, ומשקיפה על העיר ממרום. אל מערה זו אסף רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) את תלמידיו ובה חיבר את ספר הזוהר. מאז כתיבתו נקשרו לספר העתיק אלפי שמועות, והוא אפוף כולו בקסם ובמסתורין. רבים האנשים שקוראים בו, ורבים אחרים חוששים מפניו.
ספר הזוהר הוא פירוש לחמשת חומשי התורה ולספרי הנביאים. רשב"י חי במאה השנייה לספירה, והיה המקובל הראשון שתיאר כיצד בחיבור ובערבות ההדדית בין בני האדם אפשר למשוך את כוח הטוב מהטבע האינסופי. הוא העביר את החכמה לתלמידו, רבי אבא, שהצפין בין מילות הספר את משמעותם האמיתית של הגילויים הרוחניים ששמע מפיו.
"בעל הסולם" הבין את חשיבותו העצומה של ספר הזוהר, ולפני 63 שנה, כתב פירוש ותרגום שבעזרתם יכול כל אדם להבין את הכתוב בספר. בשנת 2010 פירושו הפך נגיש עוד יותר עם הוצאתו לאור בגרסה חדשה של "זוהר לעם" – גרסה המאפשרת לכל איש בדורנו לקרוא ולהתחבר ביתר קלות לכוח הטמון בספר הזוהר בפרט, ולהיוודע אל לימוד חכמת הקבלה בכלל. אם כן, כיצד נקרא בספר הזוהר?
כלל ראשון: אל תחפשו הבנה שכלית
את ספר הזוהר לומדים עם "הלב", דרך הרצון והרגש. זאת, בניגוד לצורות הלימוד הרגילות הנהוגות בעולמנו, המבוססות על עיבוד שכלי של עובדות ונתונים. לימוד הזוהר נועד לעורר בנו שינוי פנימי, ולהכשיר אותנו לקליטת המציאות הנסתרת. מידת ההצלחה בלימוד כמוה כמידת ההשתוקקות שלנו לגלות ולהרגיש את המציאות הזו. לכן אין כל צורך בידע מוקדם, בכישרון או בחכמה מיוחדת! כל שנדרש הוא לפתח רצון פשוט ואמיתי, לפקוח את העיניים לרווחה, לפתוח את הלב ו"לבלוע" הכול.
כלל שני: פרשו נכון את המילים
ספר הזוהר מכיל תיאורים ומושגים רבים המוכרים לנו מן העולם הגשמי, כמו: ים, הרים, עצים, פרחים, חיות, אנשים, טיולים ומסעות. חשוב להבין שכל הפרטים, הדמויות והמאורעות המוזכרים בספר אינם מתארים את העולם החיצוני הנמצא סביבנו, אלא אך ורק את מה שמתרחש בתוכנו. לכן בעת שאנו קוראים את הזוהר, עלינו לראות במילים הכתובות בו ביטוי לאותן פעולות פנימיות המתרחשות בנשמה; לראות בהן גשר המוביל אל הרצונות והתכונות העמוקים ביותר שלנו.
כלל שלישי: חפשו את הכוח שהספר מציע לנו
בספר הזוהר נמצאת "סגולה" מיוחדת. סגולה היא חוק התפתחות טבעי שפועל בכל תהליכי החיים, ולא כוח מיסטי דמיוני. המקובלים מסבירים כי העולם הגשמי שלנו נשלט כולו על ידי הרצון האגואיסטי לנצל את הזולת, ואילו בעולם הרוחני פועלת רק הכוונה לאהוב ולתת. לכן ניתן לנו אמצעי מיוחד שתפקידו לקשור בין העולמות ההפוכים, כלומר לכוון את התכונות שלנו, בהתאם לתכונת האהבה והנתינה של העולם הרוחני – "המאור המחזיר למוטב".
צורת השפעתו של המאור נסתרת מהבנתנו כרגע, ולכן אנו מכנים אותה בשם "סגולה" או "נס". המקובלים לעומת זאת, שנמצאים בהכרת העולם הרוחני, אינם רואים בה "נס", אלא תהליך טבעי לחלוטין. מבחינתם, כל שעלינו לעשות הוא לקרוא את ספר הזוהר ולרצות שהכוח הטמון בו יפעל עלינו בזמן הלימוד. לאט לאט נתחיל להרגיש בשינוי פנימי המתחולל בנו בזכות אותו מאור. העולם הרוחני ייפתח, ומה שנראה בעינינו בתחילה כ"סגולה", יהפוך לחוקיות ברורה ומובנת.
כלל רביעי: להיפתח לתובנות חדשות
עליכם לרצות, או להיות מוכנים לשנות את הפרדיגמות שמנחות אתכם בחיי היומיום. כשם שתינוקות קטנים מתאמצים מאוד כדי לעשות את צעדיהם הראשונים בעולם; אינם מוותרים, אלא מנסים שוב ושוב בהתמדה מעוררת התפעלות, עד שהם מצליחים. באותו אופן גם אנחנו צריכים להמשיך בלימוד הזוהר בסבלנות ובהתמדה, עד שנתחיל "ללכת" בכוחות עצמנו ונגלה את העולם הרוחני. כל המערכת הדרושה להתקדמותנו כבר הוכנה עבורנו מראש. הדבר היחיד שנדרש מאיתנו הוא הרצון לגדול.
כלל חמישי: חיבור הוא המפתח
ספר הזוהר נכתב על ידי קבוצה של עשרה מקובלים, אשר הרכיבו ביניהם "כלי" שלם, רצון מאוחד לגילוי הכוח העליון של המציאות – הבורא, ה"אור". רק הודות לקשר הפנימי ביניהם, האהבה והחיבור, הם הצליחו לפרוץ את גבולותיו של העולם הגשמי, ולעלות לרמת הקיום הנצחי שעליה מסופר בזוהר. אם ברצוננו ללכת בעקבותיהם, עלינו לבנות בינינו קשר, חיבור, הדומה בעוצמתו לזה שהיה בין תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי. הזוהר נולד מתוך אהבה, ולכן גם גילויו המחודש בזמננו יתאפשר רק מתוך אהבה.
בונוס לסיום: קטע מהזוהר לתרגול
"על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי. כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, וביקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר. ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת, הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקשת, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. ועל כן, ביקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה.
ביקשתיו ולא מצאתיו. כי אין דרכו להזדווג בי, אלא רק בהיכלו ולא בגלות. קראתיו ולא ענני. כי ישבתי בין עמים אחרים, וקולו אינם שומעים, אלא רק בניו. שכתוב, ה?ש?מע ע?ם קול אלוקים.
על משכבי בלילות. אמרה כנסת ישראל, השכינה, על משכבי התרעמתי לפניו, שביקשתיו: שיזדווג עמי לשמח אותי, מקו שמאל, ולברך אותי, מקו ימין, בשמחה שלמה, מקו האמצעי. שמזיווג המלך, זעיר אנפין, עם כנסת ישראל, יורשים כמה צדיקים ירושת נחלה קדושה, מוחין עליונים, וכמה ברכות נמצאות בעולם" ("זוהר לעם", פרשת תזריע, אותיות א-ג).