שמחתי להיפגש, לשוחח ולסעוד עם מספר תלמידיי ותלמידותיי מהקהילה האתיופית. הזדהיתי מעומק ליבי עם כאבם. הפצע עוד מדמם ומפלג את החברה הישראלית, וכולי תקווה שיתחלפו המחאות ברחובות בשיחות של הידברות והבנה הדדית. אחרי הכול, כולנו משפחה אחת, וכשרע לאחד – רע לכולם, וכשטוב לאחד – טוב לכולם. וכמובן, תודה על האינג'רה המתובלת היטב. ערבה לחיך!
