אחרי שישי סוער ומתוח בגבולות הרצועה אסור לטעות: אין שינוי בתוכניות האויב. להיפך זוהי יריית הפתיחה של המערכה הראשונה, כפי שכותבים הפרשנים. לכן, אם כעם וכמדינה לא נמצא את הדרך לשנות את כללי המשחק, ניפגש גם בשישי הבא, בשישי שלאחריו ובעוד חמישה ימי שישי שנותרו עד ליום העצמאות השבעים למדינת ישראל, היום שבו מתוכננת לעבור השגרירות האמריקאית לירושלים
רק בקשרי ערבות הדדית נוכל להתקדם בצעדי ענק לעבר הייעוד שלנו עליו חלמו אבותינו, ולהיות למדינת ישראל – מדינה שפועלת ישר לאל, ישר אל הכוח שקושר בינינו מעל כלל הכוחות הפרטיים שלנו. כשנממש את החזון הזה נשמש "אור לגויים", ניתן דוגמה לחברת מופת שחיה באחדות וברעות, והעולם יספוג את האווירה שתופץ מאיתנו לארבע כנפות תבל, והביקורות והספקות ייעלמו כלא היו.
אומות העולם, כמו תמיד, יהיו הראשונות לחוש בשינוי או בחוסר השינוי. הן הסמן הקבוע אשר מצביע על מדד הפילוג בינינו. בין שהן מורדות וצועדות לגבולות ישראל כמחאה, בין שהן מחוקקות חוקים נגדנו במוסדות הבינלאומיים, בין שהן מצביעות עלינו באשמה, מעלילות דם, או יוקדות שנאה שמית כלפינו – השנאה אותה שנאה, והיא מצביעה על דפוס אחיד: על חוסר האהבה בינינו, הישראלים.
נכון, הצבא שלנו חזק ויציב ופועל במסירות מאין כמוה, אך מתחת לפני השטח, כוח הזרוע הצבאית רק מחפה על מה שבאמת מוטל עלינו לבצע. כשאנחנו מזלזלים במשימה שלנו, העולם מזלזל בנו. ההזדמנות שניתנה לנו בשבעים השנים האחרונות להקים כאן חברה לתפארת הולכת ונעלמת. הציפייה מאיתנו פוחתת, וכתוצאה מכך גם פוחת מעמדנו. כך בהדרגה אנו יורדים מהבימה הראשית, מתמוססים כמו כל מעצמה עולמית ששלטה בהיסטוריה – בין אם זו רוסיה, גרמניה, או אפילו יוון ורומא העתיקות. אולם בשונה מכל אומה אחרת, ישראל מחויבת לעד להתאחד ובכך לבצע את תפקידה השורשי והרוחני, עליו כתבו הנביאים.
הזמנים שבהם העולם לוחץ עלינו, ואנחנו לרגע מתלכדים, הן דוגמה עבורנו כיצד עלינו לנהוג איש ברעהו בחיי היומיום. אין בחיבור זמני שכזה שום כוח רוחני ממשי, הוא מדומה, הוא חיצוני והוא מחויב על פי הגורל. עלינו דווקא לעורר תמריץ מצידנו, להתחבר בינינו למען מטרה רוחנית נשגבת. העולם לא יוותר לנו גם אם יישאר קומץ של יהודים עלי אדמות שיאלץ לבצע זאת; משימתנו הגורלית היא להביא את כלל האנושות לחיבור ולמגע עם הכוח העליון. ומהו הכוח העליון לפי חכמת הקבלה? לעורר כוח חיובי עליון בין בני אדם בעודם חיים בעולם הזה; לחיות במערכת יחסים של נתינה, חיבור ואהבה.
על חברה כזאת חלמו אבות הציונות, כולל בן-גוריון בכבודו ובעצמו, אך בדרך כולם התייאשו, לא הייתה בידם השיטה לחיבור. אולם כעת חכמת הקבלה כבר גלויה, רק מחכה לנו שנשתמש בה ונתחבר מעל כל הגדרות המפרידות בינינו. אחרת, אומות העולם יטפסו על הגדרות ויחייבו אותנו.