ביום השני שלי בהודו נפגשתי עם מעל מאה מחברי הקהילה היהודית במומבאי. הפגישה נערכה ב"בית הכנסת אליהו" הממוקם במרכז העיר, בבניין מפואר הצבוע טורקיז בחוץ ולבן בפנים. דיברנו על מצב היהודים בעולם ועל תפקידם הייחודי. על הצורך המהותי בזמננו השביר להאיר לעולם את המשך התפתחותו.
כי האנושות היא כמו נער בגיל ההתבגרות, שבמשך שנים היה רגיל לטיפול צמוד מההורים, וכעת הוא מחפש את עצמו ואינו יודע מה עליו לעשות בצעד הבא. וכאן נכנס תפקידו של העם היהודי: לספק הדרכה, הכוונה, טיפול וחינוך לכל באי עולם. ומאין ליהודים השכל והשיטה לכך? מהמקורות האותנטיים של חכמת הקבלה.
ותמצית השיטה היא חיבור, "ואהבת לרעך כמוך", הכלל הגדול בתורה. כי לא חסר לנו כלום חוץ מחיבור הדדי יפה וטוב בינינו. על בסיס הרעיון הזה התאחד עם ישראל בבבל העתיקה בראשותו של אברהם אבינו, ולאחר העליות והמורדות לאורך הדורות, הגענו אל האר"י הקדוש במאה השש-עשרה, שהצהיר כי מעתה והלאה חלה חובה על העם היהודי להפיץ את שיטת החיבור ברבים.
חלק מחברי הקהילה היהודית הבינו אותי יותר וחלק פחות, כמו בכל מקום אחר בעולם. אבל כל אוזן ששומעת ולב שמבין מקדמים אותנו עוד צעד בדרך לגאולה.
