בימים שבהם האנטישמיות בעולם מרקיעה שחקים לרמות שלא הכרנו – בקמפוסים ברחבי אירופה מהדהדת הקריאה לבטל את יום הזיכרון לשואה, בקמפוסים בארצות הברית מפגינים להחרים את ישראל, וארגון ה-BDS נעשה לגיטימי בעיני רבים – אולי כדאי שנתחיל לשאול את עצמנו כיצד למנוע את השואה הבאה
צילום:
flash90 |Yoav Ari Dudkevitch
נולדתי ב-1946, כשנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, במחוז ויטבסק שבו נספו יהודים רבים. הזוועות שעבר העם שלנו צרובים בי מאז ילדותי, וליוו אותי לאורך כל חיי. בשבילי, יום השואה אינו רק ציון של אבל לאומי לזכר אירוע טרגי שהתחולל בעבר, אלא הוא תמרור אזהרה למה שעוד עלול לקרות, במיוחד לנוכח השנאה המנשבת לעברנו ממדינות העולם.
טעות נפוצה לחשוב שהשנאה ליהודים נולדה בגרמניה הנאצית לפני שבעה עשורים. מדובר בתופעה בת למעלה מ-3,000 שנה. לפי חכמת הקבלה, שורש השנאה העמוקה טמון ב"מעמד הר סיני" – מעמד מיוחד שבו התגלו בקרב עם ישראל הרהורי שנאה ("הר סיני"), שעל פניהם הצליחו להתעלות ולהתאחד "כאיש אחד בלב אחד", בעזרת שיטת החיבור – ה"תורה".
הבית שלנו
בשנים שחלפו מאז האיחוד במעמד הר סיני, התפתחה האנושות באופן טבעי. אומות העולם המשיכו במגמת התפתחות חומרית, ואילו האומה הישראלית התקדמה לכיוון התפתחות רוחנית עד להקמת בית המקדש הראשון. השוני הרב שהיה בין ישראל לאומות עולם לא פגם ביחסים הטובים ביניהם, היו גויים ובני גרים רבים, כמו אונקלוס הגֵר, רבי עקיבא ואחרים, שעלו לירושלים כדי ללמוד את חכמת החיבור, וחלקם אף הפכו לגדולי האומה.
אלא שבמקום להמשיך ליישם את הכלל של "ואהבת לרעך כמוך" ולהיות "אור לגויים" – לספק כוחות חיוביים ודוגמה לחיבור לכל אומות העולם, העדפנו לדאוג איש איש לעצמו. אותה השנאה שהרחיקה אותנו זה מזה, חלחלה בהתאמה מושלמת אל לב אומות העולם, וכתוצאה מכך, לראשונה התגלתה בפועל השנאה לעם ישראל. אומות העולם החלו לתבוע בחזרה את אותו מקור השפע שממנו הן ניזונו עד אז, וכאשר עם ישראל לא סיפק את הדרישה, חרב הבית הראשון ועם ישראל גורש מארצו.
כ-70 שנה לאחר גלות בבל, התחברנו מחדש והקמנו את בית המקדש השני. כל עוד פרחה האחדות בקרב עם ישראל, ניצב הבית איתן, והקרין חיים רוחניים לכל אומות העולם. ואז הכול דעך. החלו להופיע סימנים של פירוד, שרק הלכו וגברו בחלוף השנים. האהבה ההדדית ששררה בין היהודים דעכה, העם נחלק למחנות ולזרמים קיצוניים שלא ידעו להתגבר על המחלוקות, ושנאת החינם התחזקה עד כדי כך שגם הבית השני חרב.
שברים של אומה
בהיותו בגלות, עם ישראל חדל לתפקד כאיש אחד, ובמשך כ-2,000 שנה היה מנותק לחלוטין מהכרת ייעודו הרוחני. ואולם למרות העימותים הרבים והמלחמות שהיו בין מדינות העולם, מעולם לא שלטה ביניהן שנאה כה עזה. באופן לא רציונלי בחרו אומות העולם להפנות את השנאה שלהן כלפי עם ישראל, ולפתע היהודים נהיו בזויים, דחויים ופחותים בערכם, ובאומות העולם התגלה "תענוג" חדש בדיכוי יהודים ובהשפלת האומה הישראלית כולה. כך האנטישמיות החלה לתפוס תאוצה בעולם.
אחד מגדולי האנטישמיים, הנרי פורד, כתב: "לחברה יש דרישה גדולה נגד היהודי. שיפסיק את הייחודיות שלו ואת ניצול העולם, ושיתחיל לממש את הנבואה העתיקה, כי דרכה יבורכו כל האומות על פני כדור הארץ".
שעה אחת קודם
הדוחות הקשים המתפרסמים לקראת יום השואה, חושפים את היקף התפשטות נגע האנטישמיות בעולם. גם אם מימיהם לא פגשו ביהודי, בכל איש ואיש חבויה בעומקי לבו שנאה ליהודים.
בימינו כללי המשחק השתנו, והאנטישמיות מקבלת מעטפת חדשה בדמות שנאה לישראל. למראית עין העולם מבקש מאיתנו שינוי מדיניות, ופועל לשם כך בחרמות ובסנקציות דרך ארגונים וגופים בינלאומיים. בפועל, זו אותה שנאה שורשית אשר באמצעותה העולם ממשיך לדרוש מאיתנו את כוח החיבור.
אין לאנושות מה להפסיד. המשבר הכלל עולמי מתגבר וסוחף איתו את כולם למערבולת של שנאה הדדית. בן-רגע כולנו עלולים להיקלע למלחמת עולם שכמותה לא ידענו, וכמו תמיד, יקומו אלה שייחסו את האשמה ואת האחריות לישראל וליהודים. כך היה בעבר וכך ימשיך בעתיד, עד שנשוב לספק לאנושות דוגמה ליחסים של ערבות הדדית.
עתיד מדינת ישראל וגורל העם היהודי תלויים בעוצמת האחדות שלנו. בכוח האחדות נוכל לסלק כל איום שעומד בדרכנו, ולהפוך את יום השואה ליום של תקומה. אני בטוח שאנחנו מסוגלים לעשות זאת. השינוי בידיים שלנו.