סיפור חסידים ידוע מספר על בת מלך שחלתה ולא מצאו לה מרפא, עד שבא חכם אחד ואמר שסגולה אחת יכולה לרפא אותה: אם תלבש כותונת של איש שמח בחלקו. מיד שלח המלך שליחים לחפש אדם מרוצה מהחיים.
תחילה פנו השליחים לעשירי העם ושאלו אם הם שמחים בחלקם, אבל העשירים רק סיפרו לשליחים על כל הדברים שעוד חסרים להם כדי להיות מאושרים. הלכו השליחים אל אנשי המעמד הבינוני וגם שם לא מצאו אפילו אדם מרוצה מחייו. המלך כבר כמעט והתייאש עד שלפתע נכנס שליח מתנשף וסיפר שהרחק מהארמון ישנו יער והשומר שלו תמיד שמח בחלקו. מיד מיהרו שליחים נכבדים לצאת אל היער.
כשפגשו השליחים בשומר הוא שאל אותם מה מביא מכובדים כמוהם עד אליו. הם גוללו בפניו את צרת הממלכה ושאלו, "האם אתה באמת תמיד שמח בחלקך?". "אין ספק", השומר ענה, "לא חסר לי כלום בחיים ואני נהנה מכל דבר". השליחים ביקשו ממנו שייתן להם אחת מהכותנות שלו עבור הנסיכה החולה, והשומר השיב "תאמינו לי אם הייתה לי כותונת הייתי מיד נותן אותה לנסיכה, אבל אין לי".
דרך הסיפור הזה המחיש לי מורי הרב"ש את המושג "חפץ חסד" – המדרגה הרוחנית הראשונה שאדם מטפס אליה עם הרצון שלו כדי לתקן את עצמו – להיות שמח ולגרום אושר לאחרים.
בגלל שהרצון האנושי גדול מאוד, האדם לא מסתפק במועט ואינו שמח בחלקו. הוא צריך תוספת, שיהיה לו יותר מהאחרים. לכן בכל רגע בחיים אנחנו משווים את עצמנו לאחרים: הבית שלי יותר גדול משלו? המכונית חדשה יותר? הילדים חכמים יותר? האישה יפה יותר? אדם כל הזמן נמצא בבדיקה, גם אם לא במודע, ואם התשובה היא כן אז טוב לו, ואם לא הוא מיד מבקש לפצות על כך, אחרת הוא מרגיש שלא שווה לחיות.
הפסיכולוגיה של האגו ערמומית ועמוקה והמוטיבציה נסתרת כל כך, שגם אם יש באדם דחף לעזור לאחרים, למשל להתנדב בבית חולים, בתת הכרה הוא עושה זאת כדי להרגיש יותר בריא. אפילו את הילדים אנחנו מביאים לעולם כדי להרגיש טוב עם עצמנו…
אז התיקון הראשון שנקרא "חפץ חסד" הוא להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים. כאילו אנחנו נמצאים לבד בעולם או ביער. כשאדם מפסיק לבדוק את עצמו ביחס לאחרים, הוא מבודד את עצמו מכל יחס אליהם, טוב או רע.
אם כך, אז במה אדם נחשב "חפץ חסד"? איזה חסד הוא גומל לזולת אם הוא מנתק כל יחס ממנו? בשלב הראשון החסד מתבטא בכך שהאדם לפחות מפסיק להזיק. זו עבודה גדולה לעלות מעל האגו הגדול הבסיסי, ומהמדרגה הזאת מתחילים לראות את העולם בעיניים אחרות, בתדר אחר.
אם האנושות הייתה עולה למדרגה רוחנית כזו כל תפיסת העולם שלנו הייתה משתנה. את כל מה שבנינו מתוך השוואות ותחרות היינו מנקים ומשאירים רק את הנחוץ לקיומנו. אחרי שהיינו מפסיקים להזיק וכל אחד היה שמח בחלקו, היינו יכולים גם לעשות טוב בעולם, לפעול אהבת הזולת.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שאני מעביר ולקבל תשובות לשאלה על מהות החיים