בתחילת חודש ספטמבר צוינו 25 שנים לחתימת הסכם אוסלו, שנחתם בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין. הסכם אוסלו הסתיים באכזבה כואבת לכל הצדדים. נהרות של דם ודמעות נשפכו מאז ועד היום במעגל של אלימות בלתי-פוסק. ובכל זאת, לפני מספר ימים, על רקע השיש הירוק באולם של עצרת האו"ם, נאם הנשיא טראמפ ואמר כי "גם אחרי העברת השגרירות לירושלים, ארה"ב מחויבת להשגת שלום עתידי בין הישראלים לפלסטינים"
תמונה: רויטרס
שעה קלה אחרי טראמפ אמר נשיא צרפת עמנואל מקרון, כי "רמיסת הזכויות הלגיטימיות" של הפלסטינים וקידום יוזמות חד-צדדיות לא יפתרו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית ג'רמי קורבין קרא מארצו כי "ברגע שנעלה לשלטון נכיר במדינה עצמאית לעם הפלסטיני", ותקף את ישראל על חוק הלאום ועל הרג פלסטינים בצעדות השיבה. גם נשיא איראן חסן רוחאני ניצל את במת האו"ם כדי להאשים את ישראל בפשעים נגד הפלסטינים ובאפרטהייד ולטעון כי "ישראל והנשק הגרעיני שברשותה הם הסכנה הגדולה ביותר במזרח התיכון".
"25 שנה אחרי הסכמי אוסלו והשלום נראה רחוק מאי-פעם", אומרת ד"ר לאה מנדלר מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה, שהשתתפה לאחרונה בכנס בינלאומי לציון חצי יובל להסכמי אוסלו. "בימים ההם – גם אם היו מתנגדים רבים לתהליך – הייתה תחושה שיש תקווה גדולה לשלום ושקיימת שאיפה להידברות. אולם כיום ישנה ספקנות רבה בנוגע ליכולת הצדדים ליישב את הסכסוך. ישנם הרואים בהתנתקות החד-צדדית את הפתרון היחיד למבוי הסתום הנוכחי, ולעומתם ישנם הטוענים כי גם צעד כזה לא יביא שלום לאזור ולא יבטיח את ביטחונה של ישראל".
האם הלחץ הבינלאומי המופעל על ישראל והתוכנית אותה מתעתד הנשיא טראמפ להציג בקרוב יביאו שלום לאזורנו? כנראה שלא. שלום, כך יגדירו חוקרי היחסים הבינלאומיים, הוא היעדר סכסוך, הפסקה בין המלחמות. ההיסטוריה האנושית רצופת סכסוכים ומלחמות, אך תהיה זו טעות להגדיר את המצב המתוח בין מלחמה למלחמה בשם שלום.
המילה "שלום" מקורה ב"שלמות", השלמה הדדית בין בני האדם, סינרגיה ושיתוף פעולה. כשיש שלום של ממש, כל אדם מרגיש מחובר לטבע ההרמוני, למערכת הקשר האינטגרלית, לאנושות הגלובלית. כשיש שלום כולם תלויים זה בזה. כשיש שלום יש ביטחון. כשיש שלום איש אינו יכול ולא מנסה לפעול לרעת הזולת – לא במחשבות, לא ברצונות ולא במעשים.
לפי חכמת הקבלה, אין ולעולם לא יהיה שלום בר-קיימא בין אדם לאדם או בין מדינה למדינה. בטח לא בתנאים הקיימים. הסיבה לכך פשוטה: בני אדם, בלי יוצא מן הכלל, הם אגואיסטים מטבעם. כל אחד שואף למלוך על העולם עד כמה שידו משגת. כך היה משחר האנושות וכך יהיה עד לדור האחרון, אלא אם נתקן את הטבע האנושי. לכן תהיה זאת טעות לחשוב שהסכם כזה או אחר שעליו נחתום עם שכנינו יביא לשלום ולשגשוג בין העמים. כך או אחרת, העולם מבקש לבטל את מדינת ישראל. היו שהבינו זאת כבר לפני 25 שנים באוסלו, ורבים מבינים זאת היטב היום. המגמה לא השתנתה, היא רק בולטת יותר ומתבהרת מיום ליום.
מה בכל זאת יכולה וצריכה לעשות מדינת ישראל כדי לשרוד ולשגשג באווירה בינלאומית עוינת ובהיעדר תקווה לפתרון הסכסוך האזורי? שני דברים: להרתיע ולהתאחד.
המזרח התיכון הולך ומסתבך מבחינה ביטחונית. רוסיה, ארה"ב, איראן ואפילו סין הן מדינות חזקות שהולכות ומבקשות לעצמן דריסת רגל והשפעה גוברת באזור. ישראל, המתהלכת בין הטיפות, צריכה לשמור על יכולת ההרתעה ועל נכסיה האסטרטגיים ולהפגין את כוחה. וכוחה האמיתי של האומה הישראלית, מאז היווסדה ועד היום, טמון באחדותה. לכן, במקום לעסוק במילים יפות הנאמרות כלפי חוץ, כדאי לנו להיות כנים עם עצמנו ולהבין שאומה שאיננה שלמה עם עצמה אינה יכולה להביא שלום, אפילו לא הסכם של שקט זמני.
רבים מאנשי הציבור טוענים כיום כי האיום הביטחוני האמיתי על מדינת ישראל בכלל איננו חיצוני אלא איום פנימי. העיתונאי רינו צרור, בסרטו "יהודים, פעם שלישית", מזהיר כי אם לא נתעשת ולא נתגבר על המחלוקות הפנימיות אנו עלולים לאבד את עצמאותנו בפעם השלישית. כבר חיינו בשלום בעבר – בימי אברהם אבינו בבבל העתיקה לפני 3,800 שנה ובימי שני בתי המקדש שנוסדו על בסיס אהבת אחים – אולם בכל פעם שנפלנו לשנאת חינם קמו עלינו לכלותינו. בכל פעם שהפרנו את יציבות השלום כתוצאה מסכסוכים ומפילוג בינינו, הורגש בלב אומות העולם יחס שלילי כלפינו, יחס שהניע אותם להצביע עלינו בהאשמה. כך פועלת מערכת הטבע האינטגרלי וכך נוהג כלפינו העולם גם היום.
עיני העולם נשואות אלינו, שכן אפילו שגרירי מדינות אירופה אינם מהססים לומר כי העולם מצפה מישראל יותר מאשר משכנותיה. הנשיא טראמפ הזכיר בנאומו באו"ם את מדינת ישראל, שבמציאות קשה ומורכבת לקחה את גורלה בידיה והפכה את השממה למעצמה משגשגת. ישראל יכולה וצריכה להוות דוגמה לעולם לא רק בתחומי המדע וההייטק, אלא גם כמקור לאחדות ולשלום עבור העולם כולו.
בידינו חכמת הקבלה – השיטה הייחודית להשגת אחדות ושלום בר-קיימא בין בני האדם. אנחנו, עם ישראל, נציגי שבעים אומות העולם, מטלטלים את הגלובוס לטובה או לרעה. אם נכרות ברית בינינו, אם נתחייב לסייע איש לרעהו ולדאוג ליצירת אווירה מתמדת של אחדות, אווירה מחשמלת שתוליד שלום וביטחון, אזי יחדלו מאליו הסכסוכים והיחס האנטישמי העוין כלפינו. בעזרת האחדות בינינו נוכל לעורר את כוח הערבות בין בני האדם, להשלים מעל כל הניגודים, הפערים והסכסוכים – ורק אז נוכל לחתום על הסכם שלום. קודם כל בתוך האומה הישראלית, ואחר כך עם כל העולם.