71 שנים חלפו מאז שקיבלנו לידינו פיסת אדמה במרכז המזרח התיכון, בעלת היסטוריה תנ"כית שמשייכת אותה אלינו. רובנו היינו עולים חדשים, חלקנו שרדי משפחות שנספו בשואה, נושאים בלבנו מורשת של השמדה וסבל, חלקנו לאחר מסע ארוך במדבר. 71 שנים בהם הפכנו שממה וביצות למדינה דמוקרטית מתקדמת, שנחשבת מעצמת הייטק בינלאומית. הקמנו צבא מהחזקים בעולם. בנינו בית שבו יש מקום לכולנו לחיות בביטחון יחסי, ללמוד, להתקדם מקצועית ולהקים משפחה. אבל האם ב-71 השנים הללו הפכנו לעם?
מלחמות בין מגזרים, בין דעות פוליטיות, בין תרבויות, מאבק בתור לסופר, בכביש, ותחושת הישרדות יומיומית – הפכו מנת חלקנו הטבעית. מבחוץ בנינו אריזה אמריקאית לתפארת, אבל את התוכן שהופך קיבוץ גלויות לעם, שכחנו ליצוק לתוך התבנית. עם ישראל אינו עם ככל העמים, אנחנו לא שייכים זה לזה על בסיס גנטי. אנחנו אסופת אנשים, נציגים מ-70 אומות העולם, והגנטיקה המשותפת לנו היא רוחנית. גנטיקה של איחוד על פי הכלל "ואהבת לרעך כמוך".
לקריאה נוספת: מה באמת מחבר בינינו?
בין יזכור ליזכור – מה שכחנו?
השורש הישראלי שלנו טמון אי שם לפני 3,500 שנה בבבל העתיקה. שם התגורר הגרעין הראשוני של האנושות שהיה ברובו עובדי אלילים. בתחילה היו חיים בני האדם כגוף אחד שבו כולם מחוברים זה לזה, ופועלים בהרמוניה הדדית. אך בחלוף הימים הלך האגו האנושי וגבר על כוח החיבור.
במקום לעזור זה לזה, התחלנו לנצל זה את זה, במקום להרגיש שייכים, הפכנו מפורדים ומנותקים, במקום לאהוב התחלנו לשנוא. מבין הריסות הקשרים החברתיים קם אדם שהחל לשאול מהו סוד החיים? שמו היה אברהם. מתוך מחקרו הוא החל לגלות את כוח החיבור הנסתר בטבע, ואסף סביבו את כל מי שרצה להפוך לקבוצה הראשונה שתלך בעקבות הכוח העליון, קבוצת המקובלים הראשונה. סביב אברהם נאספו אנשים שונים מכל אומות העולם, שעל פי שיטתו של אברהם הלכו והתחברו לעם אחד, עם רוחני שנושא עד היום את השם "ישראל", מלשון ישר-אל גילוי הכוח העליון, כוח החיבור שפועל בטבע. מאז הופקד בידינו המפתח לגילוי השיטה לחיים טובים ומספקים, לנו ולכל האנושות.
אבל שכחנו. במשך 2000 שנות גלות שוב התרחקנו זה מזה, ושכחנו את תפקידנו ואת הכוח הייחודי שטמון בקשרים בינינו. גם לאחר שחזרנו לארץ המשכנו לייחס חשיבות לסממנים חיצונים, אבל לא שבנו לחפש את הקשר הפנימי הייחודי שעובר בינינו. וכך עד היום, שנת 2019 אנחנו עסוקים בהבדלים בינינו, ברצון שלוט זה בזה, בתשוקה להשפיל ונצל את הזולת, במקום לשוב ולהרגיש כמו גוף אחד.
במקום שנשכיל להעלות לראש סדר העדיפויות את האיחוד בינינו, כל מגזר שומר בקנאות על הצביון הפרטי שלו, כל עדה מסתגרת בתוך עצמה. נדמה שבמקום להפוך לעם אחד חזק ומאוחד, העתקנו את הגלות אל תוך גבולות המדינה. המאבק לעצמאות הפך אט-אט למאבק איש ברעהו, מאבק למען הפירוד והקיטוב.
71 שנים חלפו ואנחנו סופרים את השנים שאנחנו חיים על אדמת ישראל כעם "חופשי", ולמרות ש"האמת בפנים" זהו סמל לישראליות, אנחנו מסרבים להביט למציאות בעיניים, ולראות שאנחנו מגדלים דור שלם לתוך מציאות בלתי אפשרית. קשה לנו להודות, שכל ההישגים שלנו לא באמת הפכו אותנו שמחים ובטוחים יותר על אדמתנו. עושה רושם שאנחנו תלויים בעולם בַּכּול… ביום כזה מוטל על כל אחד ואחת מאיתנו לעצור ולשאול את עצמו: לאיזו עצמאות ישראל זקוקה באמת?
עצמאות זה הכוח שלנו ביחד
כדי להיות עצמאיים עלינו "לכבוש" את העולם על ידי הדוגמה האישית שנעניק להם לבניית יחסים טובים בין בני האדם. השינוי החיובי הזה צריך להתחיל מכאן, מישראל, ולהתפשט לכל העולם. כרגע אנחנו מפיצים לאנושות רק שנאה, רוע, תוקפנות הדדית ומתיחות תופת ביחסים בינינו, ואת אותו היחס השלילי אנחנו מקבלים בחזרה מכל ארצות תבל. באנושות כולה מתגברת השנאה בקצב מסחרר, כוח אגואיסטי אכזר שמפריד בינינו ומאיים לכלות הכול: טרור עולמי, מלחמות עולם, משברים פיננסיים ואקולוגיים, מכות הגירה ואינספור מאורעות מזוויעים שמתגלים בין בני האדם, עמים ומדינות. הדבר שחסר לעולם בימים אלה יותר מכול, הוא אותה השיטה לחיבור מעל כל הסכסוכים והמחלוקות, שאותה אנחנו נועדנו לממש.
כאשר אנחנו נמלא את תפקידנו ונהיה "אור לגויים", כלומר, נספק את אותה דוגמה לאחדות ולסולידריות אשר מתוכה יקבלו העמים השראה ויכולת ליצור קשרים נכונים, בין רגע יתהפך הגלגל. הכוח החיובי שיתגלה כתוצאה מהחיבור בינינו יחלחל מיד אל אומות העולם, ומתוך הקשר הפנימי שנמצא בין כל חברי האנושות, יאזן את הכוח השלילי. במקום להפנות כלפינו אצבע מאשימה בכל הרע המתחולל בעולם, אומות העולם יעריכו אותנו, ויבקשו ללמוד מאיתנו את שיטת החיבור.
אז "עצמאות ישראל" לא תהיה רק הכרזה יפה על גבי מגילה, אלא תהיה זו צמיחה אמיתית שלנו כעם, מימוש הפוטנציאל הטמון בנו שיוליד בנו לא רק להרגשת עצמאות מדינית אלא גם בכל אדם ואדם תתעורר הרגשת עצמאות מלאה כאיבר בגוף אחד שממלא את תפקידו בצורה הכי טובה.
מה היה הקשר המיוחד שהתנהל בין בן גוריון לגדול המקובלים בדורנו, בעל הסולם? >>
יום עצמאות שמח!