אורן: שלום לכם, ותודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן. שלום טל מנדלבאום.
שלום לכולם.
אורן: ואנחנו רוצים ללמוד מהרב לייטמן איך להיות מאושרים. סדרת השיחות הזו שלנו ב"חיים חדשים", מדברת על אושר, ואנחנו נרצה בכל פעם לגעת בהיבט אחר של התחום הרחב והעמוק הזה של אושר, ולנסות להבין בדיוק איך אפשר לקחת את החיים שלנו כאן ועכשיו, למקום יותר טוב. לא באנו להתפלפל, לא באנו להתפלסף, באנו ללמוד איך לעשות לעצמנו חיים מאושרים.
והיום אנחנו נרצה להתמקד במערכת של היחסים בינינו, בין אנשים, ולראות איך המצב הרגשי שלי למשל, משפיע על האנשים שסביבי, ואיך המצב הרגשי שלהם, משפיע על המצב שלי. ובסופו של דבר, אחרי שנבין איך הדברים האלה עובדים, ואיך אנחנו משפיעים רגשית אחד על השני, נרצה להבין את מה ששאלנו קודם, איך אפשר בפועל כאן ועכשיו להיות מאושרים באמת. לא אושר כזה שבעוד חמש דקות מתפוגג ושוב אני מוצא את עצמי בריצה, אלא איך אפשר באמת לגעת בנצח?
טל: הרבה שנים המחקר, המדע הפסיכולוגי, הסתכל על האדם, כעל ישות שיש לה רצונות, והיא יכולה להיות מדוכאת והיא יכול להיות מאושרת. ואחד הדברים שהמחקרים העדכניים של הפסיכולוגיה החיובית גילה, זה שאחד הגורמים המהותיים ביותר לאושר של האדם, הוא אותן מערכות יחסים שלו עם הסביבה, עם המשפחה, עם החברים.
ודבר נוסף ומעניין שגילו, זה שאנחנו גם משפיעים אחד על השני. אנחנו ממש יכולים להדביק אחד את השני במצבים הרגשיים שלנו. רואים את זה בהרבה ארגונים, המנהל מאוד אחראי על האווירה הרגשית בצוות שלו, הוא צריך להדביק את הצוות שלו ברגשות חיוביים ולדעת איך לטפל באותו אדם שמדביק את כולם ברגש שלילי. זאת אומרת, יש היום הרבה מאוד התעסקות סביב העניין הזה.
אני יכולה להגיד שבאופן אישי, גם אם אני מרגישה טוב היום, אבל אני אלך למקום שמישהו ידבר איתי בכעס או יהיה עצוב, הוא ממש ישאב ממני כוחות, וזה ישפיע עליי. זאת אומרת אני לא חיה בוואקום. אז לָמה, ואיך זה קורה, שאנחנו כל כך מושפעים אחד מהשני ברגשות, במצבי הרוח? איך זה מתנהל?
זה דבר מאוד מיוחד שמתגלה בימינו, עד כמה שאנחנו תלויים זה בזה ולכן הפסיכולוגיה האנושית התפתחה בהתאם לזה במאה השנים האחרונות מפני שאך ורק בזמננו, מתחילת המאה העשרים, התחלנו לפתח את העניין שהאדם הוא לא אדם בודד, אלא הוא חלק אחד מסך כל האנושות, מכלל האנושות. והפסיכולוגים התחילו לדבר על האדם כתוצאה מהסביבה ומזה בעצם התחילה להתפתח הפסיכולוגיה. מפני שאם אנחנו מסתכלים על האדם באופן פרטי, אז הוא לא רחוק מבהמה.
גם אצל חיות יש אותם האלמנטים של קבוצה, וקהל, והשפעת הסביבה, אבל לא עד כדי כך כמו על האדם, כי על האדם זה פועל ממש עד כדי כך, שאנחנו מחליפים את מקורות התענוגים שלנו, את המטרות שלנו, וכל ההגדרות, הערכים, שלנו משתנים בהתאם לזה. ולכן חשוב לנו מאוד לא לראות את האדם כמשהו בודד, אלא את כל המחקר שלנו אנחנו חייבים לקבל יחד עם הסביבה. והשפעת הסביבה על האדם, והשפעת האדם על הסביבה, אלה בעצם התשתיות של כל הבעיות.
בעניין "האושר", מי קובע מהו האושר? מי קובע איזה חיסרון אני צריך להכין כדי להיות מאושר, כדי להרגיש מילוי? האם המילויים שאני מקבל מהסביבה או יותר נכון, החסרונות שאני מקבל מהסביבה, הם החסרונות הנכונים, כדי שאני לא אתגלגל כל פעם מחיסרון אחד לחיסרון שני וכך זה יהיה ללא סוף?
אורן: "חסרונות" אתה מתכוון שאיפות, רצונות, מהמילה חוסר, משהו שחסר?
כן. בסך הכל אני קורא לזה "חיסרון". אני צריך את החסרונות. דיברנו על זה שמהם אני חי, מהשאיפה, מהאקשן הזה, מלהשיג משהו, מלהשתוקק אחרי האהבה, ו"אהבה" זה בעצם שֵם כללי, זה לאו דווקא בין המינים, אלא זו תשוקה לדבר שאני מרגיש ממנו תענוג.
טל: אם אני נמצאת בקבוצה של אנשים שמה שמעניין אותם נניח, זה לקנות בגדים, אז הם יכולים להדביק אותי בתשוקה הזאת?
ודאי, ברור לנו שזה כך. כל העניין של האופנה, והפרסום, והתעשייה השלמה שיש סביב זה, זה הכל כדי שאנחנו נידבק באותם מעצבי האופנה או קוסמטיקה, וכן הלאה, זה הכל בא מפרסום עצום. זו השקעה עצומה. אנחנו רואים את זה בתעשייה של היום. אם לפני מאה, מאתיים שנה היינו מייצרים משהו, לא היינו צריכים לפרסם אותו. היום, בכל דבר שאני קונה, יש לפחות 50% אם לא 70%, השקעה פרסומית.
נניח שאני קונה כוס ב-10$, אז 7$ מתוך ה-10 זה פרסום. כל היתר זה לייצר אותו, לעצב אותו, לבנות את החנות, להביא אותו, לשים אותו בחנות, וכן הלאה. עד 70% ממה שנמצא בכל מוצר ומוצר, זה הפרסום. זאת אומרת אנחנו רואים עד כמה שאנחנו תלויים בחברה, תלויים בסביבה, ורק בזכות זה אנחנו בעצם חיים.
אפשר להגיד שאני כל הזמן זקוק לקבל חסרונות חדשים מהסביבה. כמה שהסביבה יכולה לפתח בי חסרונות החדשים, כך הסביבה יותר מועילה לי להרגשת החיות, להרגשת החיים. ולפי זה אני מרגיש שחסר לי זה וזה, ואז אני הולך לעבוד, וללמוד, ולהשיג, ולפרנס, ולהכניס, בקיצור יותר ויותר. עד גבול מסוים.
עכשיו אנחנו נמצאים כבר במצב שכל התקופה הזאת מסתיימת, אבל היא הייתה מאוד מאוד חשובה לנו. התקופה הזאת הייתה משנות ה-50 של המאה העשרים ועד ימינו, עד תחילת המשבר ב-2008, למרות שזה התחיל עוד לפני כן, אבל התחיל להיות מורגש ב-2008, אז התחלנו להכיר בכך שזה המשבר. לפני כן אנשים לא רצו להכיר בזה אבל התחלנו להכיר.
אז כל התקופה הזאת של בערך חמישים שנה, אנחנו נמצאים במצב שכל הזמן אנחנו לומדים מהחברה אחרי מה כדאי לנו לרוץ. והיום אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כבר מבינים מה שקורה. ורואים את זה לפי האנשים. פעם הייתי מסתכל על הקהל ברחובות, גם כאן וגם בחו"ל, הייתי רואה שאנשים לובשים בגדים מיוחדים, והם אפילו משוויצים אחד כלפי השני, "מה יש לי, איזה שעון, איזה עט, איזו עניבה, איזו חליפה, אילו נעליים, משהו, ומאיפה קניתי".
היום כולם הולכים בנעלי ספורט ולא חשוב באילו סמרטוטים. וגם האופנה הולכת אחרי זה, אז יש סמרטוטים מיוחדים, נעלי ספורט מיוחדים, אבל היום אנחנו לא יכולים להגיד על האדם האם הוא עשיר או עני, האם יש לו טעם מיוחד במשהו או לא, מפותח או לא מפותח. קודם זה היה ביטוי חיצוני, היום זה עבר לביטוי יותר פנימי. אנחנו לא יכולים לקרוא את האדם מבפנים, לא יכולים להגיד. האדם יכול להיות מאוד מפותח, ומאוד מיוחד, והצורה החיצונית שלו היא מאוד זרוקה ופשוטה.
זאת אומרת, אנחנו כבר מגיעים לפי כל הביטויים חיצוניים, למצב שאנחנו מפסיקים להתפעל ממה שהחברה יכולה לעשות. והאינטרנט גומר בזה את כל העבודה בצורה מוצלחת ביותר, שאנחנו כבר מתחילים להתייאש ממנו וממה שהוא מפרסם לנו, ובמה שרוצה למלא אותנו.
גם את זה אנחנו תוך זמן קצר כבר נסיים, ואז אנחנו נהיה במצב גרוע, שנצטרך לבדוק בדיוק איך נחיה הלאה, ממה נקבל טעמים, כי אנחנו לא חיים מהמילוי הרגיל. באיזו צורת התקשרות אנחנו נמצאים היום? יש לנו אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, כל הדברים שהיינו נהנים מהם פעם? הם הפכו למין סלט בין כל המטרות, היום אנחנו כבר לא יכולים ליהנות מהם כמו פעם.
אורן: דיברנו קודם, על כך שאנחנו משפיעים מצבי רוח אחד לשני. טל אמרה, אני למשל קמה בבוקר עם מצב רוח טוב, באה למקום שיש בו אנשים עם מצב רוח לא טוב, והמצב רוח שלהם מוקרן אלי. ואז אמרת שנכון, באמת בשנים האחרונות מתחילה להתפתח תפיסה כזאת שהיא הרבה יותר מדויקת, שלא צריך להסתכל על כל אדם כפרט בפני עצמו שמבודד מאחרים, אלא האדם והאנשים הסובבים אותו, משפיעים על מצבו הרגשי, מצבי הרוח שלו, המחשבות שלו, השאיפות שלו, הרצונות שלו.
איך זה עובד? איך זה יכול להיות שאם יש לי מצב רוח טוב, ואני בא נניח לכאן, להיות איתכם, אתם שניים נוספים ולכם יש מצב רוח חס ושלום לא טוב, איך מצב הרוח שלכם עובר אלי? איפה הוא עובר, איך הוא עובר, לָמה הוא עובר?
אנחנו רואים את זה גם בדרגת חי. אם פרה אחת הולכת לכיוון מסוים, כל היתר הולכות, נמשכות אחריה. אם אדם שהוא בולט בסביבה, הולך לאיזה כיוון, לוקח איזה רעיון, אז נמשכים אחריו. זאת אומרת, זה נמצא בטבע שאנחנו נמשכים או אחרי איש מיוחד, או אחרי חברה שהיא כבר מסודרת, מיוצבת באיזה כיוון, באילו ערכים, ואז אנשים אחרים שבאים ונכללים בה, נמצאים באיזו צורה במגע עם הסביבה הזאת, אז גם הם נמשכים אחריה וגם מקבלים אותם החסרונות ואותן המטרות וכך זה נמשך אצלם.
בין שאנחנו רוצים, לבין שלא רוצים, אנחנו בנויים כך, אפילו בדרגת החי שבנו, על אחת כמה וכמה בדרגת האדם שבנו. ובמיוחד זה התגלה במשך המאה העשרים וממשיך עכשיו, ואנחנו מרגישים את כל האנושות המתחברת. אולי זה קורה בצורה לא כל כך טובה על ידי מלחמות עולם, או על ידי כל מיני אי סדרים שיש לנו במסחר הבינלאומי, ובתעשייה הבינלאומית, שבזה יש לנו הרבה סכסוכים, הרבה בעיות. זה משבר כללי שבו פעם מייצרים את זה, ופעם מייצרים את זה. חשבנו שעל ידי זה אנחנו נצליח לעשות מכל העולם מפעל אחד, כל העולם יהיה בתרבות אחת, בחינוך אחד, במשהו אחד. אנחנו בנינו את האו"ם, יונסקו, את אירופה המאוחדת, ועוד דברים שונים, כי רצינו להשיג כמה שיותר אושר על ידי ההתקשרות בינינו. הרגשנו שעל ידי זה אפשר להשיג משהו, שיהיה הכל לטובת האדם, לטובתנו כולנו. בצורה מסחרית זה תאם למנגנון התעשייתי, הכספי, והמסחרי.
ופתאום הגענו למצב שקורה דווקא ההיפך, שכל התהליך הזה שאנחנו נכנסנו אליו, דווקא מביא אותנו לריקנות יותר גדולה. אני מגלה בזה שהעולם כולו מקושר, ואני מרגיש את עצמי בחברה גדולה. לא בחברה קטנה אלא אני נכנס לאיזו חברה קטנה שיש לה מטרה, והמטרה הזאת הופכת להיות המטרה שלי, ואז גם אני הופך להיות איזה רוכב אופניים שהולך לדוג דגים, הולך לשחק באיזה ספורט או משהו, ואני נכלל בחברה גדולה אנושית.
אני זוכר שפעם החדשות היו על מה שקרה לנו כאן במדינה, בעיר. היום יש חדשות על מה שקורה בכל העולם, ובאמת קורים דברים יום יום, ובהתאם לזה יש תופעות גדולות.
אורן: אז אתה אומר שכל העולם מקושר?
מתגלֵה עכשיו, שכל העולם הוא חברה אחת, ואני מתפעל מכל העולם בהתאם לעד כמה שהוא מגוּון, וזה משפיע עלי. עכשיו השאלה היא, האם זה משפיע עלי מפני שאני שומע ורואה, או שאני לא שומע, ולא רואה, כי בכל זאת אני נמצא ברשת הזאת. וכשמתעוררים בי היום מחשבות ורצונות שונים, הם מתעוררים מסך כל כללות העולם שאני רק פריט אחד ממנו.
אבל ביני לביני, גם כך וגם כך, אני תלוי בכל העולם. זאת אומרת, מתגלה רשת קשר בינינו, מתגלה קומוניקציה כל כך חזקה וגדולה בינינו, שאנחנו כולנו נמצאים בצלחת אחת, בתלות ההדדית, אנחנו לא יכולים למחוק ולהתנתק זה מזה.
בזמן אחרון זה נכנס מאוד חזק למערכת הבנקאית, הפיננסית, הבינלאומית, במסחר הבינלאומי, בפוליטיקה, בכל דבר. היום להצליח במשהו, אני צריך לדעת את כל המערכת הזאת, להרגיש את כל המערכת הזאת, להבין אותה ולראות עד כמה שאני יכול לנצל אותה, או ההיפך, להשפיע עליה.
זאת אומרת, היום אני צריך לקחת בחשבון את הקשר בין כולם. פעם הייתי סגור בכפר, בעיר, במדינה, הייתי תלוי בהם. פעם הייתי בכלל בחמולה, במשפחה שלי. היו לי דודה, סבתא, אחים, אחיות, משפחה גדולה, אולי חמישים, מאה, אולי כמה מאות אנשים, אפילו אלפים, וכולם קרובים. ואני תלוי בהם, וכל היתר לא היה אכפת לי, כי הייתי ביניהם. היום זה לא עוזר. מצד אחד המשפחה מתפרקת, ומצד שני, אני תלוי יותר ויותר בדברים חיצוניים.
זאת אומרת, אני כאילו לא רוצה, אבל מאין ברירה בתהליך ההתפתחותי שלי, אני יותר קשור לחיצוניות מאשר לפנימיות, למבנה הפנימי. אני יותר קשור למבנה החיצוני. משפיע עלי כל מה שקורה במדינה ובעולם, יותר ממה שמשפיעה עליי המשפחה. לכן אני עוזב את המשפחה, קודם היה שם כל הריכוז, ועכשיו לא, התלות נעשתה בכל העולם.
טל: האם יש לי בכלל רגשות שהם שלי, ורק שלי?
זאת שאלה יפה, ודאי שלא. מלכתחילה כשהאדם נולד יש לו מין הכנות, אפשר להגיד שיש לו הצטיינות פחות או יותר בדברים בסיסיים ואת כל היתר הוא מפתח על ידי הסביבה. אם אנחנו נעזוב ילד ביער, הוא יגדל כחיה, אבל אם נכניס אותו לחברה כזו או אחרת, הוא יגדל בהתאם אליה. הוא יפתח נתונים שנמצאים בכל אחד ואחד וידכא נתונים אחרים וכך ייצא אדם שגדל בהתאם לסביבה. לכן אנחנו רואים שהאדם הוא התוצאה של הסביבה, מעצמו אין לו רגשות, ערכים וגם לא קנה מידה, אלא הוא קנה אותם בזמן ההתבגרות שלו.
טל: אומרים שיש לכל אחד מרחב רגשי, מרחב שהולך איתו וסביבו כשהוא הולך לכל מיני מקומות, ואם אנשים נכנסים למרחב שלו, הם משפיעים עליו. האם יש לי אפשרות לשמור על עצמי מכל מיני השפעות?
כן. אבל גם זה תלוי בהכנה הקודמת של האדם, וכמה הוא נמצא קרוב או רחוק מהסביבה בצורה רגשית. אם מלכתחילה אני גם מתעניין באותם הדברים, זה משפיע עלי מאוד. ואם אני מלכתחילה מכוון את עצמי להיות מושפע מהם, אז אני מושפע יותר. אבל יכול להיות שאני אעשה הכנה בצורה כזאת שאני לא אהיה מושפע מהם בשום צורה, ואז אני כמעט ולא אהיה מושפע.
אורן: יש מחקרים שמראים שאם אתה נמצא בסביבה של אנשים מאושרים, יש סיכוי יותר גבוה שתהיה מאושר, ואם אתה נמצא בסביבה של אנשים לא מאושרים, יש סיכוי יותר גבוה שתהיה לא מאושר. למה זה כך?
האדם חי באווירה הקיימת במקום שבו הוא נמצא. דיברתי עם אנשים שהיו במחנה ריכוז, במחנות עבודה, או כאלה שהיו במעצר אי שם בסיביר. כשדיברתי איתם שאלתי אותם על כוח החיות שלהם, במה הם מילאו את עצמם, והם סיפרו לי שהיו להם חיים, שהם חיו, נהנו, שהם הרגישו את הדברים בצורה עוד יותר חדה, בצורה ציורית, בצבעים חדים, ואפילו בהרגשה יותר חזקה ובולטת. הם היו מלאים בכוחות יותר מאשר עכשיו כשיש להם כל טוב בחיים.
כי אז היה להם חוסר בהרבה דברים, כל רגע היה על סף חיים או מוות, היו להם איומים גדולים, והם נהנו מכך שהם ברחו, התרחקו, ונאבקו בהם. הכל היה מורגש יותר חד, וגם החוסר וגם המילוי בהתאם לזה. והיום יש להם הכל, אבל הכל מורגש תפל.
הם סיפרו על החיים שלהם באותן שנים בצורה מאוד מכובדת. הם עברו שנים רבות במחנות עבודה בסיביר, בתנאים של קור וחוסר כל, ובכל זאת כשהם חזרו משם, אמנם שהחיים שם היו קשים, עכשיו אין לחיים את אותו הצבע, אין את אותו המילוי. אין את אותה החדות בהרגשת החוסר והמילוי.
אורן: יש מושג מוכר שקראת לו "אווירה", אמרת שאדם מושפע מאווירה שסביבו. זה כביכול טריוויאלי ומובן מאליו.
האדם לא מושפע, אלא הוא נבנה, מושפע זו מילה קצת חלשה. האדם נבנה על ידי הסביבה, הוא מעוצב על ידי הסביבה כחומר גלם. כמו כשאתה מפסל מפלסטלינה או חמר, מה ייצא לך? או כלב או חתול או אדם. האדם הזה יהיה או עם כינור, עם פסנתר, עם ספר ביד או שתהיה לו סכין או אקדח. אחד יהיה שקרן או ישר, וההוא יהיה טוב לאחרים או רע לאחרים. אתה בונה את הכל מחתיכת החמר הזאת, מהפלסטלינה הזאת. על ידי מה אתה בונה אותה? על ידי הסביבה, אך ורק על ידי הסביבה.
אורן: ומה בנוגע למצב הרוח? נניח שאנחנו השלושה מייצגים חברה מוקטנת. לי יש עכשיו מצב רוח טוב, לך יש מצב רוח לא טוב ולה יש מצב רוח לא טוב. האם המצב רוח הלא טוב שלכם ייכנס אלי?
זה תלוי עד כמה שאתה יותר חזק מאתנו.
אורן: זאת אומרת שיש פה עניין מי יותר חזק.
כמו פסיכולוגית שנותנת טיפול לבני אדם, כשהם באים אליה היא מציגה את עצמה כחזקה, בטוחה, מבינה, מרגישה, שולטת על האדם. אמנם יכול להיות שבפנים היא בכלל לא כזאת, אבל עד כמה שהיא מציגה את עצמה לאדם ובכמה שהיא שולטת בו, בכך היא שולטת על הרגשות שלו ואיך לעצב אותו. היא מעצבת אותו כך שהוא יקבל דבר מסוים כדבר הטוב, ומה הוא יקבל כדבר הרע. זה נקרא "לעצב אותו".
ואז כשהאדם יוצא ממנה הוא מסתכל בראייה אחרת על החיים, על פי העיצוב החדש שהוא קיבל שאלה דברים טובים ואלה דברים רעים. היא רוצה לעצב אותו כך שהוא ייהנה מהחיים עם מה שיש לו כי היא לא יכולה לשנות לו את החיים. היא רק יכולה לשנות את הראייה שלו, את הערכים שלו, וזה מה שהיא עושה. זאת אומרת, היא עושה בעצם עבודת שקר.
אורן: זה נכון לגבי אנשי מקצוע, אבל אני לא מדבר על אנשי מקצוע, אני מדבר בכללי.
זה אותו הדבר.
אורן: נניח שאנחנו עובדים באותו מקום עבודה. אם הבנתי אותך נכון, בעצם יש בינינו מלחמה מתמדת, מי מאתנו יותר חזק ומשפיע את מצב רוחו לאחרים.
תמיד. וכך זה כל הזמן. כל אחד רוצה כל הזמן להשפיע על השני את השליטה שלו. על ידי קנאה, תאווה, כבוד, הוא רוצה לשלוט על האחרים.
אורן: זה ברור שכל אחד רוצה לשלוט, את זה ידעתי גם קודם.
אבל רוצה לשלוט גם בדעה שלו, גם בהסתכלות שלו על החיים. אני רוצה שאתה תסכים איתי, ואם אני אשתנה, שאתה תשתנה בהתאם אלי. אני רוצה להיות האדם היחידי בעולם ושכל האחרים יהיו כחיות הבית שלי.
אורן: ומה זה אומר לגבי מצב הרוח שלך ושלהם?
שהם ישתנו בהתאם אלי.
אורן: אם אתה בדיכאון, אתה רוצה שכל האנשים סביבך יהיו בדיכאון?
כן. אני לא רוצה ולא יכול לראות אותם מאושרים ושמחים. כי זה מרגיז אותי, אני מוכן להרוג אותם.
אורן: אם אתה בדיכאון ואני עובד אתך באותו מקום עבודה, ואתה בא אלי בבוקר, ואפילו מבלי שאתה מודע לזה, אתה נלחם בי כדי להחדיר בי את הדיכאון שלך?
בטח. וכך נוהג כל אחד.
אורן: הצורה אינטואיטיבית?
בצורה שאפילו כשאני רואה אנשים ברחוב, זה כבר משפיע עלי. גם אנשים רגילים בלי שום דבר מיוחד, הפנימיות שלהם משפיעה עלי, ולא מפני שאני רואה אותם פיזית. כי אפילו אם אני נמצא במקום סגור ואני לא רואה שום דבר, אנחנו עדיין קשורים בינינו ברשת מיוחדת. כולנו קשורים זה בזה.
אורן: איך הדיכאון שלך עובר אלי, דרך איזו צנרת?
אתה לא רואה את הצינורות האלה, אבל בהם אנחנו קיימים. הרגשות, המחשבות, משוטטות בעולם הן נמצאות באוויר. בינינו יש מיליארדי קשרים, "חוטים" שדרכם כל אחד מוסר לשני מידע, ואין לנו שום מושג על כך. רק היום אנחנו מתחילים לגלות כמה כל אחד מושפע ומשפיע על האחרים.
טל: אנחנו יודעים שזה עובד גם ברמה הפיזיולוגית, שאנחנו משחררים כל מיני הורמונים לאוויר, שיש לנו נוירוני מראה, ואנחנו מחקים התנהגויות.
כן. כך זה בכל הרמות, וזה מדבר על הרמה החומרית. אבל אנחנו מדברים כאן על צורה יותר נסתרת, יותר רגשית ואפילו יותר פנימית.
טל: האם יש אנשים שיותר רגישים להשפעות ויש כאלה שפחות רגישים?
כן ודאי, ואפשר גם לפתח את זה. יש אנשים שמרגישים את האדם ממש לפי המתאר שלו, לפי התמונה שלו, הם יכולים לספר על האדם הכל. מאיפה באים להם ההרגשות האלה, האם מפני שהם יודעים את תורת הפנים? לא. מפני שהם מרגישים את האדם, הם מתחילים להתחבר אליו.
אורן: אני אדם רגיל מהישוב ואני רוצה להיות יותר מאושר. אני לא מרגיש אנשים, אני רק רוצה להיות מאושר. ועכשיו הבנתי שיש לי בעיה קשה, כי כל האנשים הלא מאושרים סביבי שולחים "ווירוסים" של חוסר אושר לתוך המערכת שלי, לתוכי. אם אתה קמת הבוקר מדוכא, אתה תעשה גם אותי מדוכא היום.
לכן אין לך ברירה, אלא לעשות אותם מאושרים.
אורן: לפני שאתה מסביר לי מה אני עושה עם זה, אני קודם כל רוצה לראות את תמונת הבעיה ולהגדיר אותה היטב. אנחנו מקרינים אחד לשני מצבי רוח, וקודם אמרת שבמלחמה הזאת, כמו בכל מלחמה, מי שיותר חזק מנצח.
"מנצח" זה מושג יחסי.
אורן: נניח שלך יש מצב רוח רע ולי יש מצב רוח טוב. מי יעביר למי את מצב רוחו?
אני משפיע עליך, ואני אקלקל אותך כך שיהיה לך מצב רוח רע.
אורן: למה שהאושר שלי לא יעבור אליך?
נניח שאני יותר חזק, אבל השאלה היא האם אני מרוויח על ידי זה. זה שעשיתי גם אותך מדוכא, אז אתה לא מרגיז אותי עם הפרצוף המחייך שלך, כי עכשיו גם אתה מדוכא. זאת אומרת, כביכול אין לי טענה אליך, כי אנחנו יותר מבינים זה את זה. אבל בעצם לא עשיתי שום העלאת דרגה לעצמי או העלאת המצב, ובכך אני לא מציל את עצמי מהמצב שבו הייתי.
אורן: האם אתה יכול להציל את עצמך מהדיכאון על ידי כך שאתה נעזר בי?
יכול להיות שכן. אבל מה שעשיתי קודם כל, זה לנטרל את מקור חוסר הסבלנות, את הרוגז. נטרלתי מישהו שהרגיז אותי בגלל שהיה לו מצב רוח טוב, אבל בזה לא הצלתי את עצמי. לכן אולי הייתי צריך לעשות עבודה הפוכה ולהתרשם ממך. אם אני אתחיל להעריך אותך שאתה גדול, שאתה מיוחד, שאתה מתייחס אלי יפה, זה כדאי לי.
נניח שהילד שלי נמצא במצב רוח טוב, האם אני רוצה לקלקל לו את מצב רוח בגלל שאני נמצא במצב רוח רע? בדרך כלל לא, אמנם שיש מקרים הפוכים, כשאני כועס, רגזן, עצבני וכן הלאה. אבל בגלל שיש לי אליו אהבה, יחס טוב, בעיני הוא גדול, הוא החשוב בעיני. לכן אני נמנע מלקלקל לו את מצב הרוח. ועל ידי זה אני יכול להציל גם את עצמי.
אורן: איך?
בכך שאני מעלה אותו בעיניי ומתייחס אליו כגדול. הכל תלוי ביחס האדם, ואיך שהוא מייצב את עצמו כלפי הסביבה. הסביבה יכולה להיות אדם אחד ויכולה להיות הרבה אנשים, ועד כמה אני יכול לייצב את עצמי כלפיהם. אם אני פחות מהם והם נמצאים במצב רוח טוב, בדרגה טובה, בדברים שכדאי לי לקנות מהם, אני קונה אותם על ידי זה שהם נעשים גדולים בעיני. זאת אומרת, כאן יש עבודה שלי להכניע את עצמי כלפי הסביבה הטובה.
אורן: קודם אמרת שיש בינינו הקרנה של מצבי רוח. עכשיו אמרת דבר חדש, אמרת שלאדם יש אפשרות לרכוש מצב רוח מהזולת. איך אני עושה את זה ואיך אני רוכש את מצב הרוח של הזולת. נניח, קמתי עם מצב רוח לא טוב ואני בא לעבודה ורואה אותך, כולך שמח וטוב לבב, ואתה אומר שאני יכול על ידי טכנולוגיה מסוימת של אינטראקציה בינינו, אפילו חד צדדית מצידי כלפיך, על ידי היחס שלי אליך, אני יכול לקנות את האושר שלך. אמת?
כן.
אורן: אני רוצה מאוד להבין את הטכנולוגיה הזאת, בוא נעבור עליה שלב שלב. באתי עם מצב רוח רע לעבודה ואני רואה אותך לצערי הרב, כולך חיוכים שמחה וצהלה. לא אכפת לי מה היחסים בינינו כשאני רואה אותך שמח וטוב לבב ואני מדוכא. מה אני עושה?
יש לך שלוש אפשרויות. אפשרות אחת, לא לראות אותי בכלל, להסתובב ולא לראות, לנתק את הקשר כדי לא להתרגז. אפשרות שנייה להשפיל אותי, להכניס אותי למצב שלך. או ההפך, לקבל ממני את מצב הרוח שלי, להשתמש בקשר בינינו כך שאני אשפיע עליך, זו אפשרות שלישית.
אורן: את זה אני רוצה ללמוד לעשות.
איך אתה יכול לקבל ממני את מצב הרוח שלי? על ידי זה שאתה מתחיל לכבד אותי, לחבב אותי, בכך שאנחנו חברים, שאני קשור אליך, שאני יקר לך וחשוב לך. ואז אתה מתחיל לעבוד על זה. אבל חייבת להיות כאן הכנה של שנינו. קודם כל אנחנו חותמים יחד על הסכם, ברית, שאתה ואני משתמשים אחד בשני להשגת אושר, להשגת מצב רוח טוב. ואז אנחנו עוזרים זה לזה.
למה זה נקרא "ברית"? כי פעם התחייבנו שאנחנו משפיעים זה על זה דברים טובים. ואז אני אומר לך, "אורן, אני רואה שאתה במצב רוח לא כל כך טוב, תשתדל ואני אשתדל בעצמי, בוא נתחבק, נשיר משהו, נדבר על משהו יפה וטוב. יש לי סוכרייה טעימה, בוא נתחלק חצי חצי". כי זה בונה את הקשר קצת יותר מאשר אם אני סתם מכבד אותך בסוכרייה. התרגילים שאנחנו נעשה הם מלאכותיים, ודאי, אתה או אני לא זקוקים להם, אלא אנחנו עובדים עכשיו על קשר בינינו, כל אחד מאיתנו מוסר לשני את המצב רוח שלו. אני זקוק למצב הרוח הרע שלך כדי להשפיע לך.
אורן: הרי לך יש מצב רוח טוב, למה אתה רוצה את מצב הרוח הרע שלי?
כי אז אני יכול להשפיע לך, להראות לך שאני רוצה שאתה תהיה במצב רוח טוב. אני יכול להשפיע לך את האהבה שלי, את היחס הטוב שלי, יש לי הזדמנות לעשות את זה.
טל: מה זה נותן לך?
זה נותן לי את האפשרות להיות באושר כפול, בגלל שלא רק אני מאושר, אלא אני עושה מישהו מאושר, אדם שאכפת לי ממנו, ולא מישהו שלא אכפת לי. לכן אני מרגיש תענוג כפול מזה שהרגשתי קודם. איך ולמה אחד מתחלק עם השני ברגשות? אם אני נמצא בהרגשה מאוד טובה ואני מגיע לאיזו חברה ואומרים לי, למה ההרגשה הטובה הזו, אז מיד מורידים אותי, הורסים לי את המצב הזה, ואז אני נמצא במצב גרוע שאי אפשר לתאר. לכן דווקא להיפך, חייבת להיות כאן הכנה ביחסים בינינו, עבודה בפסיכולוגית קבוצתית, ריפוי קבוצתי, אנחנו משתמשים בזה במקומות עבודה ובסדנאות. יש לנו הסכם בתוך קבוצות עבודה, שכל אחד ישפיע זה לזה מצבים טובים.
אנחנו משתמשים במצבים הרעים כדי לבנות חיסרון למצב הטוב ואז אנחנו משתמשים במצבים הטובים שבחברה, כדי להשיג את המצב הטוב. כך שאנחנו מרוויחים גם מהחסרונות וגם מהמצבים הרעים והטובים שהחברים הביאו ואז יש לנו קבוצה לתפארת, כי כולנו השגנו דברים שקודם לא היו לאף אחד. לאנשים במצב רוח רע, ודאי, ואפילו אלה שהיה להם מצב רוח טוב, יש להם עכשיו מצב רוח טוב פי כמה וכמה יותר. כולם מגיעים לעמק השווה, ושוכחים בכלל מה היה. אלא שצריכים להיות מודעים לעתיד, כלומר את מה שהשגנו, השגנו דווקא בזכות זה שאנחנו מקושרים בינינו ויודעים איך להשתמש במצב רוחו של כל אחד ואחד. שאין דבר רע במציאות, גם מצב רוחו של החבר לעבודה, אלא הרע הוא רק בזה שלא יודעים להשתמש במצב הזה.
טל: נראה שאכן לא יודעים להשתמש בזה. בתוך קבוצות כאלה האנשים פוחדים לגלות מצבי רוח רעים, הם פוחדים שזה יצא משליטה.
כשאנשים יוצאים משליטה והקבוצה לא מוכנה, היא יכולה להימשך על ידי הרע. לכן צריכה להיות כאן הדרכה ולא שהם יעשו זאת לבד. צריך להיות מישהו שהוא למעלה מהם, האנשים בקבוצה כשווים ועוד מישהו כמדריך שיארגן את הקשר הנכון ביניהם.
אורן: נתת לנו דוגמה עם סוכריה, אמרת שאם לחבר יש מצב רוח רע, אז אני יכול לבוא אליו ולהתחלק עימו בסוכריה.
משום שצריכים להתחיל במשהו, אבל אם החברה כבר מבינה יותר ועברה איזו סדנה, איזה לימוד, איך להעלות את עצמה לדרגת אושר יחסי, אז זה כבר פועל בצורה מכוונת.
אורן: יש אנשים שלפי המבנה הפנימי שלהם הם אנשים אופטימיים, ויש אנשים פסימיים. אני מאוד מקנא באנשים אופטימיים, הם כל הזמן מחייכים ומאושרים למרות כל הצרות בעולם. אבל עכשיו אני מבין שאפשר לקנות את מצב הרוח שלהם וזה מאוד מסקרן אותי. אני רוצה לקנות את האושר שלהם, האם אני צריך להשתמש בדוגמה שנתת עם הסוכריה בכל פעם שאני אראה אדם מאושר?
הסוכרייה היתה רק משל.
אורן: אמרת שיש מלחמה בין הרגשות, ומי שחזק יותר מצב רוחו מוקרן לשני. נניח שאני מגיע לעבודה במצב רוח רע ואני רואה את החבר במצב רוח טוב, אני רוצה לקנות את מצב רוחו, כי אמרת שבין כך ובין כך אנחנו מקרינים אחד על השני. לכן אני רוצה להשתמש בצורה מודעת בתהליך שקורה בצורה בלתי מודעת, כך שאם אראה מישהו מאושר יותר ממני, אז אדע איך להתחבר אל הרגש הפנימי שבו ולקנות אותו שיהיה שלי. האם אני יכול לעשות זאת?
זה קשה, אבל יהיה קל יותר אם זה נעשה את זה בתרגיל שנקרא אצלנו "סדנה".
אורן: נניח שטל ואני יושבים עכשיו בסדנה, מה בתרגיל?
רצוי שיהיו יותר משני אנשים בסדנה, אבל נדון בה על כל מיני דברים טובים בחיים, ולא על הרעים. עד כמה האדם מושפע מהסביבה, עד כמה אנחנו בעצמנו מודדים את החיים שלנו, לפי דברים יחסיים. שכל הרע או הטוב נמדד אחד כלפי השני. לפעמים מה שנראה לי רע, נראה אחר כך כטוב ומה שהיה טוב, לאחר בדיקה נראה לא כל כך טוב ואפילו רע. נדבר על כך שכל הדברים האלה הם יחסיים, שהאדם מושפע מהסביבה והכל תלוי עד כמה שהוא מרכין את ראשו כלפי הסביבה.
אורן: מה זה מרכין את ראשו?
יכול לקבל את המרות שלהם.
אורן: האם אני צריך לקבל את מרות הצוות?
כן, את מצב הרוח של הצוות.
אורן: מה זה לקבל מרות?
לקבל את מצב רוח שלהם, את היחס שלהם לחיים, את הרגשת הביטחון והערכים שלהם לחיים. כדאי לך לעשות זאת מפני שבכך אתה לא משנה כלום פרט למצב הרוח שלך, ואתה רוצה לצאת ממצב הרוח שלך, לכן נותנים לך עכשיו הדרכה איך לעשות זאת.
טל: אם אני מזלזלת בהם, האם אני לא יכולה לקבל מהם, להיות מושפעת מהם?
ודאי שלא. אנחנו צריכים לדבר על כמה האדם בכל זאת מושפע מסביבה. ככל שהוא מזלזל, ואפילו אם הוא הכי גדול בינינו, בדברים כמו עבודה, או השכלה, אין ברירה, הוא יהיה מושפע מאיתנו. ומכיוון שהוא מושפע מאיתנו, אז איך הוא יוכל להבין שאנחנו משפיעים עליו, ואם יתנגד לנו, אז הוא לא יצא מהמצב, וההפסד כולו שלו.
איך בכל זאת, על ידי החיבור בינינו, משכנעים אותו, שכדאי לו לצאת מהמצב הזה, שכדאי לו להיות נכנע לסביבה? על ידי דוגמאות שנותנים לו, כי אנחנו חיים מדוגמאות. כשאני רואה איך מתנהגים האחרים, בין אם אני רוצה או לא, זה משפיע עלי.
נניח שאדם נמצא במצב רוח כזה שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר עם עצמו, אז נתחיל לחייך בינינו, להשפיע אחד לשני, נדבר על גדלות הסביבה, על גדלות המטרה שלנו בעבודה, במפעל או במשרד. נדבר על איך משפיעים מצב רוח אחד לשני, איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, ונדבר על דברים דומים שקרו בעבר. אנחנו צריכים לשטוף אותו ברגשות ככל האפשר, אפילו אם הוא לא מסוגל לשמוע, כי נניח שיש לו בעיה, הוא הגיע מבית הרוס, המשפחה לא קיימת, הכל שבור, והוא אומר, אני לא יודע מה אעשה, לאן אחזור וכן הלאה. זה מצב שיכול לקרות לכל אחד ואחד.
ראשית צריכים להראות לו שדברים כאלה קורים. ברור שאנחנו צריכים לדעת קצת על מה שקורה, מה סוג הבעיה שלו, ואז להגיד לו שדברים כאלה קרו גם אצל אחרים, ולפי הסטטיסטיקה העולמית, והסטטיסטיקה בקבוצה שלנו, זה לא נורא, וכל החיים האלה הם לא נוראיים, ועל אחת כמה וכמה הבעיה הזאת וכן הלאה. צריך להקטין אותה ולתת לה קנה מידה בהתאם, כדי שמה שמטריד אותו עכשיו לא יראה לו כדבר כל כך גדול רק מפני שזה עומד לפניו. כמו במקרה שיש לי איזו הפרעה בעין ואני לא יכול לראות כלום. אם ההפרעה נמצאת מילימטר מהעין, זו כבר לא בעיה משמעותית. ואם היא נמצאת מטר מהעין, אז זו בכלל לא בעיה, ואני אפילו לא רואה את ההפרעה הקטנה שהייתה לי. זאת אומרת, הכל תלוי בקנה המידה, עד כמה זה קרוב אלי או רחוק ממני. צריך לומר לו על מה אתה מדבר בכלל, בגלל זה נגמרים החיים? לא, ואפילו אם נגמרים, אז מה? הכל נגמר. אלא שאתה לא חשבת על זה בינתיים, ועכשיו כשאתה חושב, אתה מסתכל בצורה בוגרת יותר. החברה מסוגלת לעשות את זה, צרת רבים חצי נחמה.
אין דבר שאדם לא מסוגל לקבל מהסביבה עד הרגע שהוא הולך למות, ואפילו ברגע הפטירה, אם נמצאת לידו סביבה נכונה, היא יכולה לעשות לו מצב רוח כזה שהוא יפטר מהחיים בהתרוממות רוח. האדם מושפע מהסביבה בצורה טבעית, הקשר שלו עם הסביבה הוא כזה שבין אם הוא רוצה או לא רוצה, הם יכולים להמית ולהחיות אותו, עד כדי כך. אפילו ברגע שהוא הולך למות, הוא יהיה מושפע מהם לגמרי, כמו הגיבורים למיניהם שהולכים לעשות דברים לפני כולם, וזו בכלל לא בעיה בשבילם, הם מרגישים מלאי כוחות מכך. לכן הכל תלוי איך נארגן את הסביבה.
אורן: אתה אומר שהסביבה יכולה להקרין לכל אחד, אפילו לאדם לפני מותו, מצב רוח טוב, כלומר לפי תפיסת העולם שלך אין אדם שנולד עם מזל רע שלא יהיה מאושר אף פעם, ואפשר לעשות כל אדם מאושר.
כן. אלא שהכל תלוי בקשר עם הסביבה, כמה הסביבה חזקה, וכמה חיות גבוהה יש בה.
טל: יש מחקרים שמדברים על איך האושר מתפשט ברשתות, ואומרים שככל שיש לך יותר חברים, אתה מאושר יותר וחשוב מאוד כמה החברים שלך מאושרים, ועוד הראו שהאושר עובר בקלות רבה בין המינים, כלומר בין נשים או בין גברים.
נכון.
טל: האם זה בגלל שאנחנו מקבלים יותר רושם מאנשים שדומים לנו?
כן, זה נכון. יש לנו בעיה, אנחנו לא כל כך רוצים לעשות את זה במקומות שבהם אנחנו פועלים כמו במקומות עבודה, אבל בעצם רצוי לפעול עם בני אותו מין.
אורן: למה אדם מתרשם יותר מבן מינו?
אתה לא יכול להתרשם מאישה, כי לפי היחס בין המינים היא מתרשמת ממך אך ורק בתנאי שאתה יותר גדול ממנה ולא שווה לה. אישה לא יכולה לקבל גבר כשווה לה, עם כל הטכנולוגיה החדשה ביחס בין המינים. ענין המין לא עובד כאן. זה כמו במשפחה, אישה לא יכולה לחיות עם גבר אם היא לא מרגישה שהוא יותר גבוה ממנה והכוונה לא למצב פיזי, אלא לפי הערכים שלה, הוא חייב להיות שווה יותר ממנה. רק בצורה כזאת היא יכולה להעריך אותו, ולפי כמה שהיא מעריכה אותו, היא יכולה לסבול אותו, לאהוב אותו ולהיות תלויה בו, אחרת לא.
אצל הגבר זה הפוך. אם גבר הוא לא כזה והיא לוקחת את תפקיד הגבר, ואז זו בעיה גדולה במשפחה, לפעמים זה איכשהו עובד, אבל בדרך כלל לא.
אורן: בוא נעזוב את התא המשפחתי.
לא, כי הדוגמה של תא המשפחתי מראה גם איך אנחנו צריכים להתנהג.
אורן: טל אמרה שההשפעה הרגשית של האושר עוברת טוב יותר בין המינים.
זה ברור.
אורן: כלומר, אם אני גבר ואני רוצה להיות מאושר, אז חשוב שיהיו סביבי יותר גברים מאושרים מאשר נשים מאושרות.
האם אתה לא מרגיש שאתה לא יכול להתפעל מהן? כי יש להן סוג התפעלות אחר לגמרי, ערכים פנימיים, הסתכלות, תפיסה ומחשבה אחרים.
אורן: האם זה נכון גם הפוך, כי לפי המחקר אישה תהיה מאושרת יותר אם יהיו סביבה יותר נשים מאושרות מאשר גברים מאושרים.
כן ולא, זה תלוי באילו רמות מדברים, ברמות של אוכל, מין, משפחה, כן.
אורן: ברמת האושר, כי מדברים על מצבי רוח.
זה תלוי מה מקור האושר, מקור המילוי. אל תקרא לזה אושר, כי זה מבלבל, אלא מה מקור המילוי? אם מקור המילוי שלה כאישה, בדרגות של אוכל, מין, משפחה, היא יכולה להיות מושפעת יותר מנשים אחרות, כי לגברים יש טעמים אחרים, יחס אחר, אני לא מדבר כבר על מין, אלא גם כשמדובר על משפחה ועל אוכל, אלה דברים ששייכים מאוד להורמונים, ואז היא יכולה להתפעל, להבין ולהתקשר לנשים אחרות.
אבל בנושאים של כסף, כבוד, מושכלות, זה כבר דבר אחר לגמרי, שם היא תתפעל יותר מגברים, והגברים לא יתפעלו מאישה.
אורן: אם אני מבין את הדברים, יש פה משהו שהוא מאוד טריקי בכל הדיון שלנו על איך אנשים משפיעים אחד על השני ואיך מצבי הרוח עוברים ביניהם, אמרת כמו ברשת, בצינורות פנימיים. אני רוצה שהחיים שלי יהיו טובים יותר שאני אהיה מאושר יותר, והדיון הזה פותח לי את הגבולות.
עד היום חשבתי שיש אני, אורן ויש את החיים שלי, ויש את החיפוש שלי אחרי האושר שהוא החליף צורות וגוונים במשך ארבעים שנות חיי. ועכשיו, פתאום הדיון הזה כאילו פותח את הגבולות של אורן ואומר, רגע אורן, תתחיל לשים לב, זה מאוד מדעי ומאוד פשוט, יש אנשים סביבך, תתחיל לבדוק. אם יש סביבך אנשים יותר מאושרים, קרוב לודאי שמחר או מחרתיים, או בעוד שנה, לא משנה, כעבור זמן מה מצב הרוח הפנימי שלהם יוקרן אליך ואתה תהיה כמוהם. ואם היום יש סביבך אנשים שהם לא מאושרים, אז קרוב לודאי שבעוד זמן מה גם אתה תהיה לא מאושר. אמרתי נכון? עד לאן הולך הגבול הזה, שאני צריך לדאוג? אם יש סביבי אנשים שהם לא מאושרים, עד כמה, עד איזה מרחק זה צריך להטריד אותי ביחס לאושר שלי מחר, או בעוד זמן מה?
עד לגבול בו אתה מרגיש סביבך את גודל החברה שמשפיעה עליך. האדם המפותח, הגדול, הפתוח לעולם, הוא מרגיש שהוא תלוי בכל העולם וכל העולם תלוי בו, ובאמת אנחנו קשורים כך כולנו זה לזה.
אורן: זאת אומרת, זה לפי גודל ההכרה שלי, אין לי פה איזה גבול מוחלט.
לא. ותמיד הגבול הזה יתרחב.
אורן: יתרחב, ככל שאני אתפתח פנימית כאדם בתפיסה שלי. אז מה אני עושה אם אני מזהה שאתם האנשים שנמצאים סביבי ואני רואה שאתם לא מאושרים, מהיום אני צריך להיות מאוד מודאג. עד היום הייתי פחות או יותר, לא כל כך מודאג מזה, אבל מהיום אני צריך להיות מאוד מודאג, כי מצב הרוח שלכם היום, זה מצב הרוח שלי מחר, כן?
כן, בטוח.
אורן: אז מה אני עושה אתכם? נניח שאתם זה אני, האנשים עם מצב הרוח הלא טוב, מה אני עושה אתכם?
תעשה עבודה איתנו.
אורן: איזו עבודה? איך אני יכול לעשות את האנשים סביבי יותר מאושרים, כי אני מפחד שמחר מצב הרוח הירוד שלהם יבוא אלי?
קודם כל אתה צריך להציג את עצמך כאדם יותר חזק מאיתנו.
אורן: איך? מה אני עושה?
חזק, גדול, משפיע, קובע, יודע, כי אז אנחנו יכולים להתפעל ממך.
אורן: אבל אני לא אגיד לכם את זה. האם זה בהבעה?
כן. "הכל ברוך ה', הכל בחיים, הכל בשליטה, הכל יפה וטוב" וכולי, קודם כל את זה. לא בצורה שאתה דוקר אותנו, אלא בצורה שאנחנו מתחילים להעריך אותך ואז גם את מצב הרוח שלך.
אורן: יש לך איזו עצה איך לעשות את זה בלי שזה יהיה "דוקר"? הבנתי את ההתרשמות שאני צריך להעביר לכם בצורה רגשית, אבל לא בדיוק הבנתי באיזו דרך לעשות זאת כדי שזה באמת יקרה ולא יעורר דווקא יותר ריחוק. אני צריך לגרום לכם להעריך אותי, כך שאתם תסתכלו עלי ותגידו "הנה יש לו חיות".
תלוי באיזו חברה. הדבר הכי פשוט, תביא איזה בקבוק יין, שמפניה עם עוגה, תגיד שיש לך יום הולדת. כמה פעמים בשנה, לא חשוב. תסובב אותנו בצורה כזאת שאתה יודע מה אנחנו אוהבים ותביא לנו משהו.
אורן: זה השלב הראשון.
תתחיל להיכנס לקשר איתנו.
אורן: אבל לא סתם קשר, אלה קשר כזה שאתם תסתכלו עלי ותהיה לכם איזו הערכה.
כן.
אורן: ליצור בכם הערכה כלפיי. נניח שיצרתי את ההערכה הזאת, מה עכשיו?
עכשיו, תתחיל לספר לנו מה שלמדת, מאיפה יש לך מצב רוח טוב.
אורן: לדבר על זה?
כן. אז אתה יכול לדבר על מצב הרוח הרע שהיה לך קודם. היה לי מצב רוח רע, שום דבר לא עבד ועוד כל מיני דברים, והיית נניח באיזה מקום, שבו קיבלת שינוי לטובה. ובעצם אתה רואה שהשינוי הזה לטובה הוא לא משפיע רק על מצב הרוח, אלה הוא משפיע גם על התוצאות מהחיים. פתאום אתה מצליח יותר, בכסף, בהשגת הדברים. אתה מתייחס אחרת לאנשים, והם מגיבים אחרת אליך. זאת אומרת, כדאי לי להיות במצב רוח טוב בכל מיני צורות אחרות בחיים שאותן אני רוצה להשיג. עם זה אתה מגיע אלינו, ומשכנע אותנו בצורה כזאת. מפני שהיית באיזה מקום, ושינית את מצב הרוח, אז אתה רוצה לחגוג את זה איתנו, ולספר לנו על זה. יש לך כאילו שמחה, יש לך סיבה לזה.
אורן: השלב הבא.
זהו. שותים את השמפניה שלך, ואוכלים סוכריות, עוגה, ואתה בינתיים מספר לנו. מה עוד להמשיך? אתה מלמד אותם איך לעשות זאת.
אורן: איך?
אתה עושה סדנה.
אורן: מה בסדנה?
על זה נדבר בפעם הבאה.
אורן: בקווים כלליים.
בקווים כלליים, אנחנו מדברים עד כמה שהאדם מושפע מהרע, עד כמה שהוא מושפע מהטוב, עד כמה שהוא מושפע מהסביבה. עד כמה שבכלל אנחנו קשורים זה לזה. גם מצבי הרוח הרעים שלנו באים מהסביבה. ומצבי הרוח הטובים, גם הם יכולים לבוא מהסביבה. אבל זה תלוי בנו בבחירה שלנו. והבחירה שלנו היא מאיזו סביבה להיות מושפעים, או מסביבה שאני מקבל ממנה מצב רוח רע, או מסביבה שאני מקבל ממנה מצב רוח טוב.
הסביבה יכולה להיות גם המשפחה והילדים, זה יכול להיות בעבודה, יכול להיות שאני נתקע יום שלם בכביש עם מישהו או משהו, וכן הלאה. זאת אומרת, הכל תלוי באיך שאני מושפע מכל מיני חברות. איך אנחנו יכולים עכשיו להגן על עצמנו לעתיד? אני צריך שכל הזמן תהיה לידי סביבה טובה, חזקה, שהיא תשלוט בי ותיתן לי כל הזמן מצב רוח טוב. ואז אני אתייחס לכל הדברים בחיים, עד כמה שיהיו רעים בצורה טובה.
אורן: מה זה לתת מצב רוח טוב?
ביטחון, הרגשת תמיכה, כיוון נכון להסתכלות על החיים. שגם הדברים הרעים, באים כדי שאני אתקן אותם, ואשלוט בהם במצב הטוב שלי. גם שאני אתייחס לאנשים בצורה אחרת, וכשאני רואה אנשים עם מצב רוח רע, בכל מקום בו אני נתקל בהם, אוכל לשנות אותם גם לטובה. אם אנחנו קשורים כולנו זה לזה, אז כדאי לי שכל העולם יהיה במצב טוב. כך אני מתחיל לראות את עצמי כסוכן של מצב רוח טוב.
אורן: לסיום, תן לי טיפ קטן, איך אני יכול לעשות לאדם מצב רוח טוב ברגע?
תחייך, תקרין לו את זה בלי שתדבר בכלל. הכל תלוי עד כמה שאתה נמצא בכוח הטוב, אותו אתה מגלה בעולם בעצמך, שהוא שורה בכל המציאות, ועם הכוח הטוב הזה אתה רוצה להגיע אליו. ואז הוא ירגיש את זה ברשת הקשר הפנימית שבינינו. תנסה. כשאתה הולך לבדוק, ובכלל להיפגש עם מישהו, תעשה הכנה כזאת. תעשה הכנה, שאתה הולך להקרין מצב רוח טוב, יחס טוב, חיבור,אהבה, ואז אתה תראה עד כמה שזה עובד.
אורן: טוב הזמן שלנו נגמר. תודה לך.
אז ממחר אתה לא בא לעבודה עם מצב רוח רע?
אורן: ממחר אני מקרין. קונה מקרן פנימי, ומקרין לכולם. תודה טל, תודה הרב לייטמן. תודה גם לכם שהייתם איתנו. חיים חדשים. כל טוב.