שיחה 47 : קשר עולמי

קשר עולמי

ע"י קשר טוב בינינו ניתן לארגן המון שירותים ללא כסף, בהתנדבות

•  כדי לקבל מהרשת החברתית החדשה כל אחד צריך לתרום מזמנו, כספו או ממוצרים מיותרים שבבעלותו
• תמיכה בתהליך תהיה ע"י פרסום האנשים שתורמים וע"י העלאת הערכים של עזרה הדדית, שתעלה גם את מסר החיבור

אם לא נתחבר לא נשרוד. הטבע מחייב אותנו לאיזון בינינו

• בצורת החיים הנוכחית כולם תלויים זה בזה ופתאום אנחנו לא מצליחים לספק כל אחד לעצמו את צרכי הקיום

אורן: שלום לכם צופים יקרים, ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום לרב לייטמן,  ושלום לך ניצה.

שלום לכולם.

אורן: אנחנו מדברים על איך אפשר להפוך את החיים שלנו לחיים חדשים. "חדשים", פרושו טובים. דיברנו לאחרונה הרבה על הקשר הזוגי בין בני זוג, ועל הבית כמקום שבו אנחנו יכולים לשדרג את תפיסת החיים שלנו בכלל. אבל אני רואה שהיום יש משהו שיושב על ליבך, אז אולי קודם כל תשתף אותנו ואז נראה לאן נתקדם בשיחה.

אני לא מודאג מהקשר בין בני הזוג, למרות שהוא מאוד חשוב. הקשר בין בני הזוג הוא טוב אם אנחנו נמצאים ברווחה, אם יש לנו מקום למחייה, זמן, תנאים, אז אנחנו יכולים להזמין את האנשים לכל מיני פגישות, מארגנים קבוצות והם שומעים איך אפשר לשפר את היחסים ביניהם. בני הזוג מצידם מנסים לתרגל בבית, ונפגשים איתנו פעם בשבוע בעוד שכמה זוגות תומכים זה בזה. אנחנו מסבירים להם את הפסיכולוגיה הפנימית של האדם, של המשפחה.

לאחר שהם מגיעים ליחס משופר ביניהם, ליחס מתוקן ביניהם, אנחנו ממשיכים ללמד אותם הלאה, איך להיות ביחסים מתוקנים, משופרים, גם במקום העבודה או עם השכנים, ואיך למשוך את גם את הילדים לאותו מעגל של היחס הטוב. וכך עד שהחוגים האלה, המעגלים האלה שסביב האדם ובן זוגו יתרחבו יותר ויותר, וכל החברה תתחיל להבין שבאמת אנחנו יכולים לשנות ולשפר את היחסים בינינו. פתאום רמת החיים שלנו עולה, הרגשת החיים שלנו משתפרת,ו אתה פתאום יכול לראות חיוך, ולא שכל אחד ואחד ברחוב מתהלך כמו איזה מסכן, אכזר או עצבני וכן הלאה. זאת אומרת יש כאן הגישה מהאדם למעגלים היותר ויותר חיצוניים.

אמנם הדרך היא לא קצרה אלא די ארוכה, אבל היא מאוד טבעית. כי האדם קודם כל דואג לעצמו, למשפחה שלו, לילדים שלו, ואחר כך דואג למעגלים יותר חיצוניים. ככל שהוא יותר מתקן את הדברים הפנימיים שיש בתוך קירות ביתו, כך הוא מתחיל יותר להבין שהוא גם מושפע מהמעגלים היותר חיצוניים, ושצריך גם לשנות את היחסים איתם. ואז הוא דואג ליותר, לשכונה, לעיר, לאזור, ואולי לכל המדינה ולכל העולם. הדרך ארוכה, היא אמנם קרובה לאדם ואת זה הוא יכול להבין. אם אני תלוי היום בכל העולם, אז בסדר, בואו נתחיל ממשהו קטן, קרוב אליי, ואולי נגיע לכל הגורמים הרחוקים ביותר. אבל לא מתחילים מהגורם הרחוק, אם משהו שנמצא לידי הוא הגורם החזק, הרע והקרוב שממש מדאיג אותי, ברור, זו הגישה.

לכן חשבנו שאנחנו נגיע לתיקון העולם דרך המשפחה. אבל מפני שהדרך ארוכה, למרות שהיא יפה וטובה, כי אתה עושה טובה לאדם ולמשפחה, הכל בסדר, חוץ מדבר אחד, אפשר לבצע את הגישה רק אם המצב המשפחתי שלו, המצב הזוגי שלו באמת נמצא בדאגה אצל אדם. אבל בתנאים שאנחנו נמצאים כאן כרגע, בקיץ 2012, זה נשמע קצת כאילו שאנחנו חוגגים לפני קריסה, "אכול ושתו כי מחר נמות"[1], כך אני מרגיש.

על המשבר דיברתי כבר לפני שבע שנים בארוסה שבשוויץ. בישיבה מיוחדת שנערכה בכנס הבינלאומי של "מועצת חכמי העולם" דיברתי על כל השפעת האדם על הסביבה, על השפעת הסביבה על האדם, ועל איך לתקן ולחנך, כי ביחסים בינינו אנחנו יכולים לתקן את הכל ולא להיכנס לשום בעיה, אבל אם אנחנו נמשיך אז הבעיות והקריסה יהיו בטוח באופק. אבל לפני שבע שנים הדברים נשמעו לא יותר מפילוסופיה או מאיזה דיבור יפה, דאגה יפה, אדם יפה, מה שנקרא "יפה נפש". מה שאין כן עכשיו, אנחנו הגענו למצב שאני לא יכול להישאר באותה הגישה ולדבר כמו יפי הנפש האלה, "בואו נתקדם, זה יפה, זה כדאי", מפני שעכשיו אנחנו צריכים לכבות את השרפות. אם האנושות לא תבין עכשיו במה תלוי התיקון של הקריסה הכללית שכבר התגלתה, של המשבר הגלובלי והאינטגראלי, אז אנחנו כבר לא ניכנס רק להכרעת המצבים שהם יותר ויותר קשים, אלא פשוט נגיע למצב שלא יהיה ממה להתקיים. "אין קמח אין תורה", זאת אומרת אין מה לאכול. אם האדם נמצא במצב של חוסר ביטחון וחוסר המזון, אז אתה לא יכול לגשת אליו עם שום דבר אחר. כי העיקר בשבילנו הוא קודם כל המזון, ובמקום השני או הראשון, זה תלוי, הוא הביטחון. אחר כך הבריאות, ואחרי כל זה באה הדאגה ליחסים בין בני זוג, כי הדברים האלה נידחים לשוליים על ידי האגו שלנו. הם מסודרים בתוך האגו בצורה מאוד ברורה לפי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות.

לכן אנחנו צריכים לדאוג עכשיו איך להעביר את השיטה שלנו לתיקון לכל העולם. עלינו לקחת בחשבון שבאמת האדם שנמצא היום בעולם דואג לשני דברים, לאוכל ולביטחון. הפרנסה מספקת לו את האוכל נפש, והביטחון היום הוא גם ביטחון הצבאי, גם ביטחון מדיני, וגם ביטחון במערכות של החברה והממשלה שכוללות אספקה של חשמל, וגז, ודלק. ביטחון זה אספקה, החל מהדאגה לאספקת החיים כדי שהאדם יהיה בטוח בחיים שלו שהוא חי, ועד לאספקת המילוי בחיים, כל זה הוא למעשה, ביטחון.

השאלה היא איך אנחנו יכולים להסביר לאדם שאת כל המערכות האלה, הוא יכול לסדר אך ורק בתנאי שהוא ישפר את היחס בינו לאחרים. אם בין כולם יהיה יחס טוב בהבנה, בהכרה, בגישה יפה והדדית, אז נוכל לבנות מערכות שיתקיימו בעולם המודרני.

אנחנו צריכים להסביר לאדם שהעולם נמצא במצב פנימי משלו, כי הוא מנוהל על ידי החוק האינטגראלי וכולו מקושר. לא שאנחנו קישרנו אותו יחד, אלא הוא נעשה מקושר וכל הדומם הצומח החי והאדם כולם מקושרים, כולם תלויים זה בזה. הרי אנחנו רואים מה קורה עם הטבע ואיתנו, מה קורה עם החברה האנושית, מה קורה עם הכלכלה, עם המדע, עם התרבות, עם החברה, עם החינוך, עם הזוגיות ובכלל עם ההתפרצויות של היחסים בין בני האדם בכלל. בהתאם לזה אנחנו גם רואים בכל מקום קריסות, משברים, גם בדומם, גם בצומח וגם בעולם החי. אנחנו רואים שמשהו קורה, הטבע הופך להיות אגרסיבי.

אנחנו צריכים למצוא הסבר ברור קל ונגיש כדי שכל אדם יבין שבעצם זה תלוי בנו. מאוד קשה לאדם לראות את הדברים, כי הוא לא רואה אותם בצורה ממשית. זה לא כמו שאני מסביר למשפחה ואומר, "בואו נעשה סדנה ואז תראו איך מעכשיו בעוד חצי שעה אתם מקבלים תוצאה יפה". במצב הקיים האדם צריך להיות כבר בר דעת, הוא צריך להאמין לי, הוא צריך לתפוס את הקשר בין הדברים שלא נראים לעין. אם תגיד לילד "כשאתה לוחץ על הכפתור, אז נדלקת לך מנורה", הילד לא יבין מה הקשר בין הכפתור למנורה, הוא רק ילמד שאם הוא לוחץ אז המנורה נדלקת, הוא ילמד אבל הוא לא יבין מראש. אנחנו לא יכולים להראות לאדם את הדברים בצורה כזאת, אנחנו לא יכולים להגיד לו אם תחייך במשך היום לאחרים, אם תתחיל להתייחס ולהתחבר איתם וכן והלאה, אז מחר תרגיש שהמזון בסופרמרקט ירד ב10%. אנחנו לא יכולים לתת לו את הסיבה והמסובב, אנחנו לא יכולים לתת לו בצורה כזאת את התוצאה, זאת אומרת אין כאן תגובה מיידית.

אנחנו יכולים אולי להגיע לבני האדם מהכיוון השני, להתחיל להסביר ולהגיד להם "הרי אתם מבינים שאין כסף, אתם מבינים שאין מה לעשות, אתם יכולים להרוס את משרדי הממשלה, אבל לא יצא מזה כלום, אין שם זהב, אין, דבר כזה לא נמצא". אבל יחד עם זאת להסביר להם שבתוכנו, בתוך העם, יש אפשרויות רבות. אפשר להגיד להם "בואו ונעשה את כל החברה לחברה יותר מועילה לכל אחד ואחד על ידי הקשר בינינו". נסביר להם שאפשר, נארגן בינינו תיקונים בבית, עזרה הדדית בניקיון הרחוב, נארגן בינינו מחסנים לדברים שאנחנו לא צריכים ואולי האחרים צריכים. נסביר להם שבצורה הדדית אנחנו יכולים להשפיע זה לזה, כי אין לנו במה לקנות היום שום דבר. נארגן גמ"חים כלשהם, זאת אומרת מקומות ששם נבשל אוכל הכי פשוט כדי שכל אחד יוכל לבוא ולקבל צלחת, ואולי אפילו שניים, מזון פשוט. זה יכול להיות דייסה או תפוחי אדמה, לא חשוב, אבל משהו כדי שהאדם יוכל להחזיק את נפשו. נארגן בצורה יפה, הדדית, את הילדים שכבר לא הולכים לבית הספר שנמצא בקריסה, נביא להם מתנדבים ועזרה לימודית.

אנחנו בני אדם, האזרחים של אותה החברה, אותה המדינה, בואו ניקח על עצמנו כל מיני נושאים שסתם זרקנו על הממשלה שהיא צריכה לטפל. ואנחנו רואים עד כמה שהטיפול הזה קודם כל עולה לנו ביוקר, כי הוא בכל זאת יוצא מהכיס שלנו, וסך הכל אנחנו רואים איזו תועלת יש מזה.

לכן בואו נשתדל לבנות מערכות חברתיות שיטפלו בנו. עם זה אנחנו רוצים לפנות לעם, זה קצת יותר מובן וברור לכולם. צריכים אנשי ארגון, צריכים שכנוע מסוים, אבל תמיד אנחנו יכולים למצוא בכל איזור אנשים שמסוגלים ורוצים להשתתף. ובהתאם לזה מי שמשתתף הוא שמקבל קודם כל את התמיכה על מנת שלא יהיו כאן אלה שרוצים רק לקבל, אלא שכל אחד יוכל לתרום.

אנחנו צריכים לקשור לזה את כלי התקשורת שידברו על התרומה של כל אחד ואחד, כמה שהוא משקיע בכסף, בכל הדברים המיותרים שיש לו בבית, בכוח שלו, בהשתתפות וכן הלאה. שכלי התקשורת יספרו על כך, יפרסמו את הדברים האלה, שזה יהיה בגובה של החברה, באהדה, בכבוד. אלה דברים שאנחנו מסוגלים לפתח ולארגן. זה אפשרי. אנחנו יכולים עם הדברים האלה לפנות לממשלה, כי במקום שהממשלה תבזבז מאות מיליוני שקלים על כל מיני שירותים בכל המדינה, האדם, החברה האנושית, העם יכול לקחת את השירותים האלה על עצמו.

ואז אנחנו חוסכים אותו הכסף, ובאותו הכסף שהממשלה מעבירה לרשויות עבור הניקיון, עבור הטיפול בכל מיני אנשים, עבור הנזקקים, אם אנחנו לוקחים את השירותים האלה על עצמנו, בכסף הזה אנחנו נקנה מזון נוסף, ומזה נספק מזון או מטבח חסד להמונים. בואו בכלל נארגן את זה כמו בקיבוצים, עם מסעדות משותפות לכולם. יכול להיות שזה יֵצא דווקא טוב, נרגיש אחד את השני, את העם, את החברים. ולא איכפת לנו שאנחנו אוכלים משהו מאוד פשוט, אלא אנחנו נמלא את עצמנו ביחס היפה והחם.

יש בזה דברים שצריכים לפתח, ויבוא הזמן שלא תהיה ברירה. ואם לא נעשה את זה, אז מצבנו יהיה עוד יותר גרוע עד צנע ומוות. ממש. כי אנחנו נמצאים בסך הכל בתכנית הטבע שחייב לפי תכניתו לשנות את האדם, מאדם אגואיסטי לאדם אלטרואיסטי. ואנחנו רואים את זה עכשיו בהתנגשות הראשונה שלנו עם הטבע, שנקראת "המשבר הגלובלי".

אנחנו יכולים לגשת ולחזק את הדבר הזה של החיבור, של האיחוד, של העזרה ההדדית, עם מה שהיה לנו בהיסטוריה. כי בכל זאת אנחנו עם מיוחד, עם שיַצא מבבל על ידי אברהם אבינו, שהוא בנה את העם. לַמה אנחנו קוראים לו "אבינו"? האם הוא אבא של כולם? לא, יַצאו מבבל עוד אלפים עימו, הוא היה האב הרוחני, זה נקרא "אב האומה". במה הוא מיוחד? הוא מיוחד בכך שהוא לימד אותם אהבה, חיבור, הדדיות, "חסד אברהם".

אז אנחנו צריכים לחזור קצת למקורות שלנו, וזה קיים, אנחנו צריכים לעורר את הדברים האלה בתוכנו. ומה שלמדנו עכשיו מהגויים, במשך שנות הגלות, אנחנו צריכים סוף סוף להבין שזו לא תרבות שלנו להיות במאבקים, להיות בתחרויות, להיות בשנאה הדדית וכולי. בואו נחזור בכמה שאפשר לחיבור, להדדיות, לאהבה, ל"שבת אחים גם יחד". זאת אומרת, אין לנו בעם התנגדות לזה, בעם ישראל תמיד היה שוויון.

אפילו שאתה ראש ממשלה או שאתה מישהו גדול בצבא, ואפילו אלוף, בכל זאת העם לא רגיל לקבל את הדברים האלה כמו אצל אומות העולם, שאז אתה ממש אציל, מיוחד. לא, אתה אדם כמו כולם. מגיע לך אולי קצת כבוד עבור המשרה שלך, אבל מחר אני אהיה כמוך. אין לנו ולא היתה אף פעם בתוך העם שלנו שום עדיפות מיוחדת מלידה לאדם כלפי אדם. כולם שווים, "כל ישראל חברים", "חבר" זה נקרא שווה. ותמיד זה היה כך בעם, וזה השתרש בתוכנו, בדם שלנו, ולכן קל לנו להגיע לחיבור, להדדיות, להשתוות. וזה נמצא בטבע של כל אחד.

כשאני נמצא בכל מיני מקומות בחו"ל אני מרגיש הבדלים בין הרמות, זה כאילו כך, אתה העבד ואני אדון. עדיין זה נמצא ומורגש בהרבה מקומות שהייתי נוכח בהם. ואצלנו לא, אצלנו מדברים אחד עם השני בצורה מאוד פשוטה. אין חרדה, אין כבוד מיוחד או משהו, אלא לפי המשרה, לפי הדברים שאתה עושה מעריכים אותך. אבל חוץ מזה שום דבר. אז יש לנו גישה עממית, יש לנו הכנה פנימית לחיבור עממי.

ואנחנו צריכים להבין שבכל זאת עד כמה שאנחנו, חילונים, דתיים, לא חשוב מי ומה, יש לנו בעיה, שאנחנו נמצאים בעולם שכולו שונא אותנו. ולכן אנחנו צריכים לפתח בנו כוח ביטחון. איך אנחנו נגיע לביטחון? אנחנו רואים שכל החברים שלנו עוסקים רק במה שטוב להם, פעם היתה ספרד, אחר כך טורקיה, אחר כך אמריקה, ומי לא. יש להם מטרות משלהם, אם לפי המטרה שלהם טוב להם למכור את ישראל שלא תהיה קיימת מחר, הם יעשו את זה בלי לחשוב פעמיים. ולכן אנחנו רואים מיום ליום יותר ויותר ברור שאין לנו שותף נאמן בקיום שלנו בעולם, ואנחנו קיימים בין זאבים שכולם רוצים לאכול אותנו, ואנחנו פשוט תלויים ב"חסדי שמיים" מה שנקרא, אין לנו יותר במה להיתלות.

ונניח שאף אחד לא בא ועוזר, איך אנחנו יכולים במקרה כזה להמציא איזה כוח נוסף שיכול לעזור לנו להתקיים, להתגונן. אנחנו יכולים להצביע רק על כוח אחד, על החיבור בינינו, שעזר לנו הרבה פעמים בהיסטוריה, ובטוח שאם אנחנו נהיה מחוברים, יהיה לנו הרבה יותר קל להגיע להסכמות, להחלטות, להגן על הקיום שלנו בזמנים כה מסוכנים, ולהינצל. וברור שהשונאים שלנו מכל מיני סוגים רוצים להרוס אותנו, אם זה בכסף מסעודיה, או בתכנית מאמריקה. הם רוצים לחלק את העם, ולהביא למהומות והפגנות וממש לאי סדר, שבזה הם בטוח הורסים את החברה והמדינה.

אז בוא לא נשלה את עצמנו, ואסור לנו להאמין לכל הסיסמאות היפות שלהם, אלא בהחלט להבין שיש כאן יד רעה שפועלת כדי לחלק את העם ולעשות אצלנו קודם הפגנות ומהומות, ואחר כך מהפיכות עד מלחמת אחים וקריסת המדינה. לכן החיבור בינינו הוא הכרחי מאותן שלוש או ארבע סיבות שדיברנו עליהן.

יש עוד סיבה שהיא לא פשוטה בהסברה המונית כזאת, אבל היא בכל זאת לא מבוטלת, וזה האיזון שלנו עם הטבע. היום אנחנו יכולים להביא הרבה מאוד מדענים, פסיכולוגים, פילוסופים, סוציולוגים, אנשי כלכלה, אנשי חינוך, תרבות, מכל מיני סוגים, אבל העיקר מדענים שמסתמכים על עובדות מהטבע, מהמחקר שלהם, ומוכיחים שאדם כשהוא נמצא בקשר הדדי בסביבה שלו, גורם השפעה חיובית לכל הרמות האחרות של הטבע, לדומם, צומח וחי. הוא נמצא באיזון עם הטבע.

הגישה הזאת, הגישה ההוליסטית, היא לא חדשה, והיא תמיד הייתה קיימת בשוליים של המדע, אבל דווקא היום היא באה מהשוליים ותופסת יותר ויותר את מרכז המדע. כי בפיסיקה קוונטית, בביולוגיה, במחקר תופעות סוציאליות, אנחנו רואים יותר ויותר עד כמה שהעולם הוא עגול, ודווקא האדם ביחסים הפנימיים שלו ברמת המערכת החברתית, משפיע על כל יתר המערכות שבטבע ובמיוחד מזמין על החברה האנושית תגובות בהתאם להתנהגות שלו מהטבע. עד כמה שהוא בעצמו נמצא בהתחברות טובה, יפה, בסביבה אנושית, כך הוא מזמין תגובות טובות מהטבע לחברה האנושית, וההפך.

הדברים האלה הם לא נראים לעין, הם לא קורים עכשיו, שפועלים ומייד מרגישים את התוצאה, גם לטובה וגם לרעה, אבל מתוך המחקרים אנחנו רואים שיש קשר בין הדברים ואנחנו רואים עד כמה שבניסיונות החוזרים שלנו זה עובד, זה כך. יש כוחות גדולים בחברה, או רעים בשנאה הדדית או טובים בחיבור הדדי, שהם כוחות ממש שפועלים על כל הסביבה ועל כל הדומם, צומח וחי, על העולם הפיסי, ואותם אנחנו צריכים גם לגייס ושזה יהיה לנו ככוח ההוכחה לחיבור, לנחיצות לחיבור.

וחוץ מזה, להביא אותן העובדות, אין סוף עובדות על זה שהעולם שלנו הוא כולו מערכת אחת הקשורה יחד בכל הרמות, בכל הקשרים האלה, שאנחנו רק התחלנו עכשיו לגלות אותם מתוך זה שהתחלנו לראות שאנחנו תלויים בהם. ולכן אם הוא נמצא בצורה כל כך תלותית, הדדית, כמו אחד ממש, כמו מערכת אחת, אז אנחנו צריכים להתייחס לכולנו כמשפחה אחת, כגוף אחד, כמערכת אחת שבּה מי שלא נמצא, כן נמצא, קרוב לאחרים, רחוק מאחרים, לא חשוב, אבל תלוי ביחס שלו לאחרים, עד כמה שהעולם הזה ישרוד וירפא את עצמו, ויבוא לצורה הטובה והיפה, או שהוא פשוט ייעלם.

כי אנחנו רואים שכדור הארץ לא מסוגל לסבול אותנו בצורה שאנחנו חיים עכשיו. וכל הדברים שמתגלים עכשיו הם עדיין מתגלים בצורה זעירה, כדי ללמד אותנו לחיבור, ללמד אותנו לאיזון, ללמד אותנו לתיקון. אבל אם אחרי כמה פעמים כאלה אנחנו לא שומעים ולא נשמעים, אז הטבע ממשיך במקום היחס של האזהרה והדחיפה לתיקון, ואז הכוחות שלו לא יהיו כאלה שמעוררים אותנו לתיקון, אלא הם יתגברו ויגמרו אותנו. המכות כבר יהיו לא כדי ללמד אותנו, אלא כדי להרוס אותנו. את זה אנחנו צריכים להוציא כמחקרים מכל מיני דברים.

ואת כל הדברים האלה אנחנו צריכים לכתוב לממשלות, לאנשים שמסוגלים לעכל ולהבין את זה וגם לעמך הפשוט. לָמה? כי כדי לממֵש את הדברים האלה, אנחנו בעצם, לא צריכים כאן שום מכשיר מיוחד, חוץ מאת דעת הסביבה, דעת החברה, תמיכת כלי התקשורת, תמיכת הממשלות שבמָקום והרשויות המקומיות. לא צריך כסף אלא רק לעודד את זה, להשתדל שישתתפו בזה. אנחנו נוכל לארגן זאת, אבל צריכה להיות השתתפות. זה לא מפריע לאף אחד, זה יכול רק להיטיב לעם ולמדינה, להקל על קופּת המדינה ועל בעיות האדם ולחזק את החברה והביטחון. בסך הכול זה מה שאנחנו רוצים להשיג.

זאת אומרת, מאחורי הדברים האלה, אפילו בתכנית המפורטת ביותר שנכתוב, אין דף של הוצאות כספיות, אלא ממש דברים שוליים. צריך רק לתת פקודה לכלי התקשורת ולרשויות המקומיות והאנשים בעצמם יתארגנו ויעשו, הם יכינו כמה שולחנות וכיסאות במתנ"סים, במחסנים ובכל מיני מקומות. יש הרבה מקומות שבינתיים ריקים ועוד הרבה אחרים יתרוקנו עקב המשבר. זאת אומרת, אין בעיה ובהחלט רק הגישה הכללית הטובה תארגן את הכל. באמת יש לנו כאן אפשרות לבנות שינוי ביחסֵי החברה ושינוי האדם, במצב של משבר ואפילו במצב של חורבן.

וכאן, בודאי שאנחנו יכולים ללכת מהכבד אל הקל, לעבור הלאה ולראות איך הדברים האלה משפיעים על חיי משפחה, חיי זוגיות חינוך ילדים ועוד. להעלות את האדם מהייאוש, מהשימוש בסמים ובכלל להעלות את המורל של החברה האנושית. הדברים האלה חשובים, אבל ודאי שמזון וביטחון קודמים להם.

ניצה: דיברת פה באמת על דברים מאוד מדאיגים, אבל נתת איזו תקווה, אמרת ש"אנחנו צריכים לפתח בנו כוח ביטחון, ובמצב כזה אנחנו צריכים להמציא כוח נוסף שיעזור לנו להתגונן והוא, כוח החיבור בינינו". ומהיכרות גם ברמה הפרטית וגם ברמה יותר כללית, אני יודעת שנושא הביטחון העצמי או הביטחון האישי, או החברתי או הכלכלי, הוא באמת הנושא שמטריד הכי הרבה אנשים.

נניח שהיינו מכינים תכנית שנקראת "בונים רשת ביטחון בינינו" או תכנית על נושא השבת הביטחון, או יצירת משהו סביב זה, שבאמת יכול לעניין אנשים בכל המישורים, גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית, מאיפה היינו מתחילים לבנות את הדבר הזה? כי באמת הביטחון הוא אחד החסרונות הכי גדולים של האדם גם במצב פחות חמור. וככול שהוא הולך ומחמיר, ודאי שהוא הופך להיות הדבר העיקרי.

כי ביטחון הוא הרגשת הקיום. ולכן הוא באמת הדבר החשוב ביותר. אנחנו חושבים על ביטחון בצורה מפורטת, ביטחון צבאי, ביטחון מדיני, ביטחון כלכלי, ביטחון בריאותי ועוד. אבל כל זה הוא ביטחון. בעצם כל החיים שלנו הם בסך הכול שמירת עצמנו. אבל אנחנו עוד לא יכולים לדבר על זה בצורה כזאת, לכן אנחנו נותנים לאותה מילה, "ביטחון" הרבה מאוד הגדרות וכינויים אחרים.

זה נכון שאם נתייחס בצורה שיטתית לביטחון, מהביטחון ההכרחי ביותר ועד לביטחון ההכרחי פחות, אז נעבור על כל מיני צורות חיים שבהן אנחנו נמצאים. כי בסך הכול האגו שלנו רוצה א', להגן על עצמו שלא ייפגע, וב', להרחיב את שליטתו כמה שיותר מחוצה לו. כך קודם כל, יש לי ביטחון שאף אחד לא יפרוץ לתוכי ואחר כך ככול שאני יכול לצאת מעצמי ולשלוט, בזה אני מגביר את הביטחון הפנימי שלי. לכן אף אחד לא מתעסק בחיים שלו ביותר מביטחון.

בשביל מה אני צריך הרבה כסף? בשביל מה אני צריך עסקים, שליטה וכו'? זו הרגשת חוסר הביטחון. אם היינו יכולים לתת לאדם כדור כדי שיירגע ויהיה בביטחון מלא ושלם, אז בשביל מה הוא היה רץ ועושה דברים? אולי הוא היה משחק בכל מיני משחקים, אבל לא היה הורס את עצמו. זאת אומרת הכל ביטחון. הכל. אנחנו גם מתחתנים בגלל הביטחון. נניח שהייתי יודע שאקבל את אותו תענוג עם אותה האישה מתי שארצה, ויש לי לזה ביטחון גמור, אז בשביל מה לי להתחיל לבנות משפחה וכל מה שמסביב? חוסר הביטחון הוא זה שמזיז אותנו. אצלנו זה נקרא סתם "חיסרון" או "רצון".

ניצה: ביטחון הוא באמת אחד הדברים הבסיסיים ביותר. ודווקא מפני שזה כל כך בסיסי ומעסיק את רוב בני האדם בצורה כזאת או אחרת, גם את אלה שהגיעו להישגים גבוהים, ולהפך, לפעמים דווקא להם יש את הבעיות הכי קשות לאבד את זה, השאלה היא איך דווקא מנושא כזה שכל כך מעניין אנשים, נוכל לאט לאט להתחיל להסביר עד כמה באמת החיבור בינינו תורם?

החיבור מכָסה את הביטחון.

ניצה: בעצם, חוסר הביטחון הכול כך קשה שאנחנו חווים, הוא מפני שאין לנו הרגשת שייכות.

הוא נובע מניתוק.

ניצה: בדיוק, אני לבד מול העולם. אם חלילה יקרה לי משהו ואיפול אחורה, אף אחד לא יתפוס אותי.

נכון.

ניצה: אז איך בונים את הדבר הזה?

זאת אומרת, השאלה היא, איך נרחיב את מושג הביטחון על כל שטחי החיים שלנו? איך נסביר שרק ברשת הקשר בינינו, נכסה את הדאגה הזאת, את חוסר הביטחון הזה, באופן שנרגיש את עצמנו מסופקים לגמרי, שנהיה כתוצאה מזה שלווים, שלמים, עליזים וכו'? גם לזה צריך הסברה. הכול תלוי בהסברה. אבל לא לקרוא לזה חינוך, כי המילה חינוך מאוד משויכת לילדים ומצביעה על זמן ארוך שבו צריך לעשות שינויים. אלא תעמולה, פרופגנדה, הסברה.

ניצה: הביטחון, כמו שאתה אומר, הוא משהו מאוד פנימי. והאנושות לאורך כל הדרך, מצאה אולי דרכים לכסות את עצמה, כדי שכביכול יהיה לה ביטחון. לדוגמה, כסף.

נכון, אנחנו כל הזמן רק מתגוננים.

ניצה: אפילו כלי המלחמה שלנו זה בשביל שיהיה לנו ביטחון.

כן.

ניצה: אבל האמת היא שהביטחון הוא משהו הרבה יותר פנימי, ויכול להיות שמשם אפשר באמת לגעת, אם נִלמד יחד איך מעוררים את הכוח הזה של הביטחון, כמו שלימדת אותנו למשל בתכניות הקודמות, לעורר כוח שנקרא "כוח אהבה".

אנחנו רואים שכמה שהאדם רוכש לבד הוא אף פעם לא מגיע לביטחון, אלא הביטחון שלו תלוי אך ורק בכולם. ולכן העולם שמתקדם נקרא כל הזמן "גילוי החיסרון", "גילוי חוסר ביטחון", ואנחנו מתקדמים בכיסוי של חוסר ביטחון מִדרגות דומם, צומח, חי ואדם. זאת אומרת, היה חוסר ביטחון.

יש פה שני קווים. קו אחד שמידרדר וקו אחד שעולה. קו אחד שמידרדר, שאני לאט לאט במשך ההיסטוריה הולך ומאבד קשר עם כולם. פעם הייתי בשבט, כולם אחים, כולם יחד, אחר כך קצת פחות, כפר, אחר כך משפחה בלבד ועכשיו אני בלבד. זהו. ויחד עם זה בניתי כלים שיעזרו לי להתגונן נגד החוסר הזה. שאני יכול להתמודד עם הבית שלי, עם כלי העבודה שלי, עם החקלאות שלי, עם כל הדברים פחות ופחות בלי בני אדם. עד שהגעתי היום למצב שיש לי הכל. הסופר מספק לי, ביטוח לאומי, הפנסיה והכל מספקים לי ואני לבד.

 פעם זה היה ההיפך, שום דבר לא היה מסופק, אבל אני הייתי בתוך סביבה כך שהיתה לי אספקה גמורה. כך החלפנו את הדברים. למה הגענו עכשיו? להכרת הרע. שבסופו של דבר עכשיו אני תלוי לגמרי לגמרי, דווקא עכשיו אני תלוי לגמרי לגמרי בכל המערכות שיש. גם המדינה, דרך אגב, לא רק האדם. אף מדינה היום לא יכולה להתקיים לבד. הכל ייבוא וייצוא.

כאן גם אדם, לא יכול להתקיים לבד. אין לו עגבנייה ליד הבית שלו, אין לו חצר שיש שם משהו לאכול, אין לו שום דבר. הוא גם לא יודע לעשות כלום. תני לו קמח, הוא לא יודע איך לעשות מזה לחם, עד כדי כך. כלום אנחנו לא יודעים. אז הגענו למצב שגם האדם הפרטי לא יודע לטפל בעצמו בכלום. הוא מכבס במכונה, מבשל במיקרוגל, קונה אוכל חצי מוכן מהסופר, כדי להכין משהו. הוא לא יודע לעשות שום דבר, את כל הדברים מכינים והוא קונה מוכן.

זה לא שיש לו פרה שהוא חולב אותה ועושה ממנה גבינות וחלב ועוד כל מיני דברים. אין, אין לו ירקות ליד הבית, שום דבר. וכשאנחנו נמצאים בצורה כזאת, אנחנו נמצאים כל כך תלויים ותלותיים בסביבה, שאנחנו לא מבינים את זה. תוך עשרות השנים האחרונות פתאום איבדנו את ההרגשה עד כמה שאנחנו בעצמנו אם מפסיקים את החשמל, מפסיקים את הגז, מפסיקים את הנפט, מפסיקים אספקה הכל מת. אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר. אני יוצא לשדה, האם אני אוכל עשב כמו פרה? אין לי יותר, אני לא יודע, לא בנוי לשום דבר. וכך כל העולם.

ואז אנחנו צריכים להבין שהאבולוציה הזאת שעברנו היא הביאה אותנו להכרחיות החיבור הנכון. שאם אני נמצא היום בקריסה כזאת שהקשר בינינו תלוי אך ורק בכסף, אז אנחנו קורסים, אז אנחנו לא יכולים למצוא בינינו איזו גישה, חיבור הדדי, אספקה הדדית, אם זה לא בכסף, תן וקח. בצורה כזאת אנחנו נמצאים במצב מאוד מסוכן, בחוסר ביטחון עצום. כי אם אין לי כסף, אני אמות, ואם יש לי כסף, אני אחיה. אבל מחר גם הכסף לא יהווה שום כוח, פשוט יעלם הכוח שבו, לא תוכל לקנות בו כלום, מה תעשה?

זאת אומרת אנחנו נהיה מוכרחים בזמן הקרוב ממש לראות, שאם אנחנו לא מסדרים בינינו יחסים טובים, אנחנו לא נוכל לשרוד. פשוט כל אחד ירגיש את עצמו באגו שלו, כל אחד יהיה מוכן "לאכול" את האחרים, ולהתגונן על עצמו. אני סוגר את הדירה שלי, סוגר את החלונות, סוגר את הכל, אוגר איזה מזון ויושב שם כמו בטירה וזהו, אלה החיים. ואם אני יוצא לרחוב הורגים אותי, אוכלים אותי, אני לא יודע מה.

אלא עלינו להבין שבעולם שמאבד ערך של כסף, שאנחנו לא יכולים לעבוד ולהתפרנס ולהחליף את הכסף הזה למזון ולכל מיני שירותים ההכרחיים לקיום, אז מה שיכול לעזור לי זה רק היחס היפה, הטוב מאחרים ולא יותר. זה כמו תינוק או ילד קטן במשפחה. כך זה. ואנחנו תלותיים באחרים עוד יותר מילדים קטנים במשפחה. אנחנו רק צריכים להבין את העניין הזה שיהיה ברור, מפחיד, עד כמה שזה יכול להיות שאין לו שום תקנה. אלא רק אם אנחנו נעורר בינינו יחס הדדי יפה וטוב. לכן ביטחון זה הנושא הגלובלי הגדול שבדרך כלל אנחנו אומרים במקום ביטחון, חיסרון, אבל זה אותו דבר.

ניצה: בתיאור שלך הזכרת לי שיש תוכנית טלוויזיה מאוד מפורסמת שנקראת "הישרדות". ושם דווקא מראים בדיוק את מערכת היחסים ההפוכה, שבסוף שורד רק אחד. ופה בתיאורים שלך ראיתי בדמיון את ההישרדות בעולם החדש, איך שורדים בעולם גלובלי אינטגראלי? יש לזה תנאים, יש לזה חוקים?

אני לא חושב שאם אנחנו זורקים אדם לאיזה אי בודד, אז ההישרדות שלו היא בזה שהוא הורג את האחרים ומצליח. איך יכול להיות דבר כזה? זה לא טבעי. אלא הישרדות, אם נמצאים בתחרות, שהוא צריך להיות מעל כולם, זה משהו אחר, אבל זה רק בתנאי שנמצאים בחברה שמסוגלת לספק את הכל. בחברה שלא יכולה לספק כלום, ההישרדות תלויה בקשר. בחברה שמספקת את הכל, כמו שהיה באמריקה, אז ההישרדות תלויה בכמה שאתה דורס את האחרים, כי אז אתה לוקח מהחברה הכל. אז כאן זו הישרדות מסוג שני, מסוג אחר.

אנשים צריכים להבין שרק היחסים הטובים ביניהם זה מה שיכול לעזור להם לסדר את העולם, בתנאי שהכל נמצא בקריסה. שכסף לא עובד, "יש לי קילו זהב בבית", "תאכל אותו", מי צריך את זה? שום דבר. לאדם פתאום אין. זהו. אז בסדר, אתה הכנת לעצמך איזה מחסן עם אוכל, גם יבואו אליך ויהרגו אותך ויגנבו. במימדים חברתיים גדולים, מדיניים או עולמיים, אין לנו ברירה. אלא אנחנו צריכים להבין, שרק באספקה הדדית שבאה מתוך ההתחשבות, מהלב, מהבנת החיבור בינינו, כשהחיבור בינינו הוא המספק לנו ביטחון, רק מזה אנחנו יכולים להתקדם בעידן החדש הזה.

זאת אומרת, אין תקנה למין האנושי בעולם הגלובלי אינטגראלי העגול, שאנחנו נמצאים כל כך מקושרים זה עם זה באפקט הפרפר, אלא הרגשת קשר הדדי, טוב, חם והביטחון הכללי שישרה בינינו. זו אותה הרשת שצריכה לגלות לנו שאנחנו שייכים בכלל למשפחה אחת. לצורה האחידה הזאת הטבע רוצה להוביל אותנו.

אורן: בכמה דקות שנותרו לנו עד סוף השיחה הזאת האם תוכל לצייר רגשית מה יחוש הפרט אם החברה הסובבת אותו תפעל לפי הרשת הזאת שאתה מצייר. איזה עולם רגשי, אילו תחושות יהיו לפרט במצב חברתי כזה?

תחושות חדשות. כי אנחנו התפתחנו במשך האבולוציה שלנו בהרגשה העצמית, בהרגשה שהאני הוא מי שמרגיש את העולם ומרגיש את האחרים. דרך האני שלי אני כך מרגיש אותם. לפעמים אני בכלל לא מרגיש, לפעמים הם כאילו לא קיימים. ואם הם קיימים, אני מרגיש אותם, אני תופס אותם רק במידה שזה מפריע לי או עוזר לי.

 אני תמיד רואה דברים דרך האגו שלי. אני לא רואה את העולם כמו שהוא. אני רואה מסך עם כל העולם שנמצא כאן, כאן יש מלא דברים, אני לא יודע אפילו מה. מסתובבים כאן עוד גופים, לא יודע מה, חייזרים ודמויות ורוחות, ואני לא יודע מה. אני רואה מכל זה רק מה שיכול להזיק לי או להועיל לי, כך האגו שלי עובד, הוא מסנן לי את הכל. ורק כלפיו, לפי מידת ההתפתחות שלו, אני רואה את הדברים. כמו שזה מורגש במדע. כמה שאנחנו מתפתחים, אנחנו פתאום מגלים תופעות חדשות בעולם. קודם הן לא היו? היו, רק אנחנו לא גילינו. עכשיו מגלים.

אז אם כשאני מגיע לקשר עם האחרים, מתחיל להתקשר איתם והם אלי בצורה הדדית, אני מתחיל להרגיש מה שהם מרגישים. אני מתחיל לחשוב כמו שהם חושבים, אני פתאום מתחיל להיות אדם כולל, סוּמרי, אינטגראלי, של כל בני האדם שבעולם. אני מאבד את האני שלי ממש בלבד ומתחיל לקלוט את כולם כמו חלק שלי. זה ממש כמו אמא שכוללת את הילדים שלה. ואז אני קונה תפיסה אינטגראלית כללית כזאת, כוללת, לכל הטבע. ואז אני מתחיל להרגיש לא רק את האנושות, אלא את כל הטבע בצורה כזאת, שפתאום נפתח לי חוש הראייה, חוש השמיעה, חושים אחרים, שאני רואה דרך כל האנשים האחרים גם את העולם. אני כאילו מתלבש בהם, אני תופס את העולם כמו שהם רואים ותופסים. זאת אומרת, אני נמצא מעל האגו שלי, כבר בתוכם. ואז הגישה שלי היא כזאת, שאני רואה עולם שנמצא מחוץ לי, באמת אותו עולם שמחוץ לי נראה, ולא מסונן דרך האגו שלי.

וזה מביא אותי למימד יותר עליון של תפיסת המציאות, חיים אחרים לגמרי, חוץ גופיים. עד כדי כך שאני מפסיק להרגיש את הגוף הזה שנותן לי חיים, אני מתחיל להרגיש את עצמי מחוץ לזה. שימות, ואני אחיה. למה? כי כבר עם המודעות שלי, עם ההרגשה שלי אני כביכול נמצא באחרים, ממש כך. אנחנו פתאום מתחילים להרגיש שהאדם שבי הוא נמצא מעל הבהמה שבי. והבהמה יש לה זמן קצוב. היא חיה ומתה. והאדם שבי לא.

אורן: סיכום במשפט אחרון כי הזמן שלנו כבר נגמר קודם.

המשבר לטובתנו.

אורן: תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. תבואו, נמשיך בסדרת השיחות גם הלאה. עד אז שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.