בעם ישראל יש תמיד הרגשה ש"הכול יסתדר", שאנו מצויים תחת השגחת כוח עליון. מצד אחד באמת יש עלינו השגחה מיוחדת, מצד שני אסור שזה יגרום לשאננות
כל אדם, במקום שבו הוא נמצא, יכול לבטא את עצמו ולקחת אחריות שלמה על החברה
חקיקת חוקים לא תמגר את הזלזול והשאננות, דרושה רגישות פנימית לזולת ולחברה
כשקורה אסון, בסופו של דבר האחריות היא של החברה שלא חינכה אנשים כראוי. לפעמים יש הרגשה שבישראל אף אחד לא אחראי, ממש דואג מכל הלב, כערך עליון. כל אדם צריך להרגיש אחראי על כך שהוא מביא את החברה למצב שכוח עליון מטפל בה. חבל להגיד 'יהיה טוב', צריך לעשות את המוטל עלינו כדי למשוך את הכוח הטוב אלינו.
רק במידה שהפכתי את עצמי לצינור בין הכוח העליון והחברה אוכל לומר 'יהיה בסדר'
אם כל אחד אחראי ודואג לטובת כולם, אנו נעשים צינורות שממלאים את החברה בכוח עליון