שיחה 321: ענווה וגאווה
איזה כוח יש בתכונת הענווה, איך הענווה והגאווה משפיעות על כל מערכות החיים ואיך ניתן להשתמש נכון בתכונות אלו כדי להביא תועלת לחברה? הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיחה עם אורן לוי ויעל לשד-הראל
ענווה וגאווה
יש כמה דרגות בענווה. ברמה הפשוטה מדובר על חיים צנועים, בלי להתגאות ולהתנשא. מישור גבוה יותר הוא להיות ענו מול החיים, להבין שאינני גיבור כל-יכול, השולט בכול
- בעבר היו שליטים גדולים כנפוליאון, אלכסנדר מוקדון. כיום שליט יכול למצוא עצמו בכלא. כיום אין כבוד לא למדענים, לא לאמנים, לאף אחד בעצם. אין לאדם כבר במה להתגאות
- תארו לעצמכם שהדומם, הצומח, החי והאדם היו יושבים יחד לדבר... הדומם היה אומר: אני יסוד כל העולם. בלעדיי לא היה כלום. הצומח היה אומר: אני מחייה הכול, כל החמצן בא ממני, בלעדיי היו רק אבנים מתות. החי היה אומר: אני ממלא את כל הטבע בחיים. החל ממיקרובים ועד פילים ענקיים
- והאדם מה איתו? היצורים האחרים בטבע קשורים לטבע ומקיימים פקודותיו ב"ענווה"
- ואילו האדם רוצה לשלוט בכול, לשנות הכול לטובתו, לא להיות תלוי בטבע. זו הגאווה
לאדם חסרה ענווה. אם היינו מתכופפים קצת בפני הטבע, היינו מגלים את הכוח הפנימי שבו
- אם הייתה לנו ענווה, היינו יכולים לסדר את חיי כולנו בצורה הרבה יותר נוחה
- כיום אדם עובד המון שעות, בקושי רואה את המשפחה, עמל רק להשיג כל מיני יעדים מדומים
- בואו נחשוב: במה אנו מאושרים יותר מהדור הקודם? הגאווה שלנו הביאה הרס כללי
- ענווה פירושה ללמוד את חוקי הטבע, ולהשתדל לקיים אותם. חיות לא מפריזות בכלום
- כשנרד מהרמה המלאכותית של הגאווה לכיוון הענווה, נגלה מדוע הטבע עורר בנו גאווה
- החכמים אמרו שענווה היא מידה חשובה ביותר, כי היא מאפשרת כניסה לעומק הטבע
- היפוך הגאווה הגדולה לענווה, בונה לאדם חיים מושלמים, מאפשר לו לגעת בנצח