שיחה 215: קינאת אחים

יחסים בין אחים – ב'

אסור להרוס אף תכונה! רק ללמוד איך להשתמש בה נכון

-         קנאה בין אחים היא טבעית. ההורים צריכים לתת הרגשה שאוהבים כל אחד כפי שהוא

-         ילד משחק ואחיו חוטף את הצעצוע. מה עושים?

-         אין לך עניין במשחק הזה עצמו, אלא אתה רוצה להרגיש אותה הנאה שהוא חש עתה

-         אז קח משחק אחר, כנס לתוכו, ותיהנה גם כן. זה מקנה לילד גישה נכונה לחיים

-         אין לי מה להסתכל על הישגים של אחרים ולקנא בהם, עליי לממש את עצמי

נסה לחשוב, ממה תוכל ליהנות באופן שאחרים לא יבואו להפריע לך?

-         תרגיל: תאמר לראשון בשקט שיוותר לשני, ונראה כמה זמן הוא ישחק בזה. אח"כ ערכו דיון

-         מגיל ארבע יכולים כבר להבין את עניין הקנאה, מבדילים בין רגש לשכל

-         הבהרה: על מה שקורה בין האחים, אפשר לדבר בגלוי. על תכונות אישיות, רק בעקיפין

-         קנאה מקדמת: אני מקנא בזה שהצלחת לממש עצמך, ומקבל דחף לממש את עצמי

-         אתה נמשך לא אל המשחק המסוים שבו משחק אחיך, אלא אל השמחה שהוא מביא לו

כל הזמן ההורה צריך לבטא בקול רם מה הניתוח שלו למה שהוא רואה סביבו בעולם

-         המטרה היא לפתח בילד חוש ביקורת ויכולת בירור

-         בינתיים "נצלם" את מה שאנו רואים, וננתח. בהמשך נלמד אותו ש"כל הפוסל במומו פוסל"

תחרות חיובית בין אחים: תחרות של עזרה ותמיכה הדדית

-         יושבים יחד, ואבא אומר: סליחה רגע, אני הולך לראות אם אימא צריכה עזרה במטבח

-         לבנות משחקים שבהם מרוויח מי שמוותר. מזה לומדים שתחרות יכולה להיות גם בוויתור

-         דיון: במה תחרות כזו עדיפה על תחרות רגילה?

-         משחק: קושרים עיניים לשניים. המשימה לעבור יחד בסלון בלי להיתקל בכלום

-         חושבים שבתחרות עם אחרים הילד מתפתח. זו טעות, כי  הוא לא מפתח את ייחודיותו

-         נחנך ילדים לעזרה והשלמה הדדית, ואז לא יימשכו להתחרות זה בזה, להיבדל זה מזה

לחנך משמע לתת לילד מערכת מלאכותית של התנהגות שתבנה בו טבע שני

-         אפשר לתגמל את הילדים על מאמצים לחיבור ולהתחשבות. תגמול כללי, לכולם

-         הילד כפסיכולוג לעצמו: מבקר את דחפיו הטבעיים מהצד, ובונה מעליהם את האדם שבו