אורן: שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, ושלום לך ניצה מזוז.
שלום לכולם.
אורן: בסדרת השיחות הלימודיות שלנו עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, דיברנו לאחרונה בתכניתנו "חיים חדשים" על החברה הישראלית, ובזה נמשיך גם הפעם. הבנו שהחזון שמציע הרב לייטמן לנו ולחברה שכולנו חיים בתוכה ורוצים שתהייה חברה טובה יותר, זה להפוך למשפחה אחת, כולנו משפחה אחת. אנחנו מנסים להבין מה זה, איך לממש, להרגיש, להבין ולנסות ליישם השיטה החדשה בחיים שלנו. הדיון שלנו הפעם לוקח אותנו לטיול, בואו ותצטרפו אלינו, יהיה מרתק.
ניצה: הישראלים אוהבים לטייל, אבל הטיול שלנו הפעם הוא טיול מיוחד. אנשים אוהבים תמיד לחפש, הם יוצאים לטיולים לחיפוש אחר העצמי, לחיפוש אחר המשמעות, או משהו שאפשר יהיה להזדהות איתו. לנו הישראלים יש תמיד בעיה או קושי מסוים בזהות הישראלית שלנו. אנחנו לא מרגישים גאווה גדולה בלאומיות שלנו ובמי שאנחנו באמת.
הרב לייטמן, דווקא לאחר שציירת לנו את החזון של משפחה אחת, חשבנו שיהיה מאוד מעניין ומרתק לצאת לטיול שורשים ולהעמיק עד העת העתיקה ביותר. מתוך כך אנחנו רוצים להתחיל ולהבין משהו על עצמנו כדי ליצור הזדהות רגשית ולהבין מה היו רוח הדברים אז. מה היו הערכים שעל פיהם החברה התנהלה, אילו צורות קשר, ואילו סוגי יחסים ומערכות יחסים היו בין האנשים באותה תקופה. הרב לייטמן, מה היא התחנה הראשונה שלנו, מאיזה מקום אנחנו מתחילים את המסע הזה?
נתחיל מאברהם, אברהם התחיל במאבק הזה. הוא רצה להסביר לכל הבבלים שאם הם לא יבינו את הנחיצות לחיבור, אז הם פשוט יגיעו למשבר מאוד גדול וארוך שימשך אלפי שנים. אומנם הזמן הזה בהיסטוריה בעצם לא נחשב לתקופה, הרי מה זה שלוש וחצי אלף שנים מאז בבל העתיקה ועד היום לעומת כל ההתפתחויות האחרות, אבל בסופו של דבר זה מה שהוא רצה להגיד להם. לכן הוא פנה לכל הבבלים ואמר שכל המשבר שאנחנו חווים הוא בעצם משבר בבחירת הדרך. אם נלך לפי האגו שלנו, אז אין לנו ברירה, אנחנו לא יכולים להישאר יחד כאגואיסטיים, אנחנו חייבים להתפזר. כמו שפצצה מתפוצצת, כך האגו שלנו יתפוצץ ויזרוק אותנו לכל הגזרים, ממש לכל הכיוונים עד שנכסה את כל כדור הארץ, ואז שוב נגיע למצב כמו שהיה בבבל. וזה מה שבדיוק קורה היום, אנחנו שוב באותה בעיה. בהיסטוריה זה אולי לא נחשב לתקופה גדולה, אבל אנחנו בעצם בינתיים כאילו דוחים את ההחלטה.
אורן: מי אמר את הדברים האלה, ולמי?
אברהם אמר זאת לבבלים.
ניצה: אם אנחנו הגענו לבבל, אז בוא ותאר לנו מה קורה לנו בתקופה הזאת בבבל?
על בבל כתוב "עם אחד ודברים אחדים", זאת אומרת כולנו חיינו בציוויליזציה קטנה. במסופוטמיה היו אז בערך כשלושה מיליון אנשים שחיו בין נהר החידקל ונהר הפרת, הייתה שם אור כשׂדים, ועוד כמה מוקדים. היה להם אוכל בשפע, שום, לחם, דגים, יין, שמן, ועוד דברים כאלה. את הדגים הם ייבשו הרי היו להם דגים בשפע, הם דגו אותם מהנהרות. זה מה שהיה להם במיוחד, אומנם הם עדיין לא היו מפותחים מספיק כדי לגדל עיזים או משהו אחר, אבל היה להם אוכל די בריא. שום, לחם, שמן, דגים יבשים, אלה דברים שהיו טובים לאחסון, הם לא מתקלקלים מיד. היה להם גם מים בשפע, הם חיו בין שני הנהרות בצורה ממש טובה.
המקום היה די קטן, די צמוד, הם הרגישו יחסית ממש כמשפחה אחת עד שהתחילו לגלות ביניהם איזו תחרות, הטכנולוגיה כרגיל התחילה לגדול במשהו. אני לא יכול להגיד בדיוק מה קרה שם, לא חקרתי לעומק את הדברים, אלא רק לפי הסיבות הפנימיות מפני שהאגו גדל. האגו שגדל דורש מהאדם לפתח מסחר, תעשייה, יחסים במשפחה ובין המשפחות, ועוד דברים שונים. הם התחילו לבנות את מגדל בבל, היו שם הרבה עבודות אלילים. הייתה להם מערכת מיוחדת של כתיבה ולימוד, זו הייתה ממש ציוויליזציה מאוד מפותחת. הייתה שם ממשלה, מערכת מיסוי, היו להם את כל הדברים, הכל היה מסודר.
הבעיה שהאגו שלהם לא גדל לאט לאט, אלא בצורה אקספוננציאלית, לכן הם גילוי פתאום שהם לא יכולים לסבול זה את זה. אם קודם הם חיו כמו במשפחה אחת, במעין חמולה, בקבוצה של אנשים כַּפְריים והכל היה על מי מנוחות, אז פתאום הם התחילו להרגיש תחרות. זה קנה כך וכך, זה עשה כך, ואצל האחר המצב שונה, זאת אומרת כשהאגו מתעורר פתאום, הוא מעמיד את האדם בהתגוננות, בתחרות ובמאבק כלשהו. האדם כבר מתחיל למדוד את עצמו כלפי האחרים, הוא כבר שומע מה אומרים, או כאילו אומרים ונדמה לו שזה כך. זה מה שקרה להם.
גם עניין האלילים התחיל לגדול, כי במידה שאדם יותר מתפתח, כך הוא מתחיל לתלות את מה שקורה לו בכל מיני גורמים שונים. כמו את היחס שלו, את הגישה שלו, את הבריאות, האהבה, השנאה, כל דבר ודבר, הוא מחפש מזל בכל מקום. כאשר מתפתחים כאלה יחסים הם משפיעים מאוד על התרבות, על החינוך, ובכלל על היחסים בין בני האדם. מתחיל להיות פילוג, האחד יותר מאמין בזה, השני מאמין במשהו אחר, וההוא אולי כן ואולי לא. בקיצור, מתחיל להיות פילוג בין אותה אוכלוסייה, אף על פי שזו הייתה ציוויליזציה קטנה, זה מה שהיה, ומובן שאם גדל המתח בין האנשים, אז הוא מביא להרס כללי.
את כל דברים האלה גילה אברהם, למרות שגם האחרים ידעו. אנחנו חושבים שהם היו אנשים פרימיטיביים, אבל לפי צורת החיים, נכון לאותו זמן, הם היו אנשים מלומדים, היו להם ספריות מלאות בספרים. זו הייתה ממש ציוויליזציה, אבל הם הבינו שלהמשיך בצורה כזאת, לא אפשרי. זה כמו במשפחה, אם מתחיל סכסוך אז אנחנו לא רוצים לראות אחד את השני. אני מגיע יותר מאוחר הביתה, אני לא מדבר ואפילו מסתגר בחדר שלי. התופעה קיימת גם אצל ילדים, הם פתאום מסתתרים ורוצים חדר בנפרד, וכן הלאה. גם הזוגות שמתחתנים מתרחקים מההורים שלו או שלה בצורה טבעית. כך האגו שלנו עובד, וכך הרגישו גם בבבל.
היו להם נטיות פילוסופיות לאיזה כיוון עליהם התפתח, הם הבינו שאם הם מגיעים להָשְלמה, אז אנחנו לא צריכים שום דבר מלבד לעבוד על ההשלמה, על החיבור בינינו. אם נעשה חיבור, אז הכל יהיה בסדר, לא נצטרך להתפזר, להתרחק, להילחם, לא נצטרך לעשות חשבונות זה עם זה. אבל זה קשה מאוד, הם לא גילו בעצמם כוח לזה. ומי שהיה בעד הגישה הזאת, מי שקרא לזה ותמך ודחף לזה היה אברהם שהיה אחד מהאידיאולוגים של אותו זמן. יחד עם זה שעשה פסלים ולימד אנשים, הוא היה גם איש חינוך גדול ואחד מהכוהנים.
היו כאלה שאמרו "לא, אי אפשר, זה בלתי אפשרי, אנחנו נתחלק. אם נתחלק למפלגות, לשבטים, לכל מיני כיוונים, זה לכאן וזה לכאן, אז יהיה לנו יותר קל". כך זה עד היום, זוג צעיר שפעם חי יחד עם ההורים שלה או שלו, עכשיו הם מתרחקים, הריחוק הזה עוזר לשמור על יחסים טובים ביניהם. זאת אומרת אנחנו נגור כאן ואתם שם, ולפעמים נהייה בקשר. במידה שנוכל לסבול זה את זה, נהייה בקשר, ובמידה שלא, אז לא נראה זה את זה, אבל הקירבה הזו לפחות לא גורמת לנו למלחמות. את זה כולם מבינים, זה דבר טבעי. זאת אומרת הבבלים הבינו שאם הם לא מאמצים את שיטת אברהם, אז הם יצטרכו להתרחק זה מזה, ועדיף כך, זה כדאי, אחרת תהייה התפוצצות ומלחמה עד כדי הרס והריגה.
ניצה: מה היא שיטת אברהם?
שיטת אברהם זו עבודה על חיבור, על שלום בית, ואילו שיטתם של האחרים מדברת על התרחקות. אומנם תהיו בקשר ביניכם, אבל תתרחקו, זאת אומרת במידה שאנחנו שונאים, מתווכחים ולא נמצאים בקשר טוב, אז טוב יהיה אם נתרחק. אבל אברהם אומר, לא, אומנם אנחנו בקשר לא טוב, אבל בוא נתקן אותו, למרות שיותר קל להתרחק. כמו בפיזיקה, אם בין שני גופים יש אותם כוחות דחייה, אז הם מתרחקים זה מזה. עד כמה? עד המרחק שהכוחות האלה מנטרלים זה את זה. בצורה כזאת יש ביניהם גם קשר וגם ריחוק, דחייה. ואז כשהם נמצאים במצב איזון כלשהו, נניח שהם מרוחקים כשני מטר או כעשרים קילומטר אחד מהשני, בצורה כזאת הם לא מתחככים ביניהם. כמו שמסופר לנו בתורה על אברהם ולוט, אם אתה שמאלה, אז אני ימינה, ואם אתה ימינה, אז אני שמאלה. כך זה במידה שיש בינינו איזה חיכוך או אי הבנה, ומכל שכן שנאה.
מגדל בבל מסמל את השנאה שמתחילה לגדול ביניהם, וכשהשנאה הזאת הופכת להיות הר של שנאה, "הר סיני", והם יכולים להפוך את השנאה הזו לאהבה, על ידי תיקונים, אז הר סיני הופך להיות "הר הקודש", "הר המוריה". לכן חלק קטן מאוד מאנשי בבל, רק כארבעה או כשישה אלפי אנשים הצטרפו לאברהם שהיה ידוע ומכובד מאוד. אבל החלק הגדול ראה בצורה טבעית שהכי טוב זה קצת להתרחק. גם אם אני אצא עכשיו לרחוב, אז אני אהיה קצת מרוחק מזה או מזה, ויתכן שאהיה קרוב יותר לאחר, וכן הלאה, זאת אומרת הטבע אומר לנו ההפך, תתרחקו. כמו שאנחנו אומרים לילד שלנו, "איתו כן תשחק, ואיתו לא. הילד הזה לא כל כך טוב, תתרחק ממנו ותשחק עם הילד האחר", כך קרה עם אנשי בבל, הם התחילו להתרחק.
על האחרים כתוב שאברהם נתן להם מתנות, זאת אומרת הוא נתן להם איזה סוג של צידה לדרך, על מנת שבכל זאת תהיה להם איזו התחלה לקשר בעתיד, משהו בצורת דת, אמונה, ועוד שיטות שונות שיעזרו להם בינתיים להתפתח, כך שלאחר אלפי שנים הם יהיו מוכנים יותר לחיבור. כי זה יבוא, אין ברירה, מטרת הבריאה היא כמו שאברהם אמר, האדם חייב להתעלות מעל הטבע שלו. טבע האדם הוא מלכתחילה בדרגת חי, בדרגת בהמה, "יצר לב האדם רע מנעוריו", אבל למרות זאת הוא צריך להתגבר עליו ולהתחבר מעליו. בזה שאדם מחפש איך להתגבר על האגו, הוא מעלה את עצמו לכוח יותר עליון מהאגו, לכן זה נקרא כוח עליון. זאת אומרת הוא לא עליון מפני שנמצא במקום כלשהו מעל הכוכבים או במימדים אחרים, וזה לא מיסטיקה, אלא כוח יותר עליון מהאגו שישלוט על האגו.
ניצה: האם אותו יצר רע שהזכרת, זה יצר שרוצה פשוט להרחיק בינינו?
זה יצר שרוצה להרחיק ושהאחד ישלוט על השני, ויגבר על השני. זה הטבע שלנו, הוא כל הזמן גדל וגדל, ולטפל בו זה לא פשוט. כי בשביל מה ולמה לי לטפל בו, אם אני יכול פשוט לפעול בצורה שהוא לא יפריע לי. כמו שאברהם אמר ללוט, אם אתה ימינה אז אני שמאלה, ואם אתה שמאלה אז אני ימינה, תבחר, אין בעיה, ואכן לוט בחר בגישה שונה משיטת אברהם .
ניצה: גם אנחנו כאלה, אם לפעמים יש לנו קושי אז כדי לא להתמודד איתו אנחנו בוחרים להתרחק.
היום אנחנו רואים את זה ממש בצורה ברורה, כל אחד רוצה חדר בנפרד, או בכלל לגור בדירה נפרדת. הילדים יוצאים מוקדם מאוד מבית ההורים, היום כבר בגיל שלוש עשרה או חמש עשרה הם כבר רוצים לגור לבד, בנפרד, זו תופעה שלא היתה קודם. הנכד שלי בן ארבע וכבר אומר "אני רוצה לישון אצל חבר שלי, ולא בבית". למה? "אני לא רוצה לישון בבית רק עם אימא ואבא, אני רוצה להיות עם האחרים, עם החברים". זאת אומרת מתפרץ בהם פתאום דחף לא להיות קשור לבית ההורים, הם רוצים כבר לצאת, האגו דורש את זה.
כך קרה עם אנשי בבל, הם התחלקו, אברהם הלך לכיוון אחד עם אלה שהצטרפו אליו, והאחרים התפזרו.
אורן: מה משך אותם אל אברהם?
אנחנו מגלים שבטבע האנושי יש שתי גישות ברורות. בטבע שמושך אותם לחיבור, לאיחוד, הם מרגישים אמת. זאת אומרת למרות שזו הדרך הקשה האדם מרגיש בזה אמת, כי יש בזה סוג של ייחודיות, וכמו שהטבע אחד גם האדם מתאחד.
אלה בדרך כלל אנשים שמחפשים אחר מהות החיים, כאלה שרוצים לראות את עצמם ואת הטבע כתמונה אחת. הם מחפשים תשובות לכל החיוּת והחיים. הם רוצים להרגיש את התכנית האחת שיש לדומם צומח וחי, את הכוח האחד הפועל במציאות. הם מוכנים לחפש ולחקור ולממש את התכנית הזאת על עצמם, למרות שזה קשה והם לא בטוחים שיצליחו, אבל זה בא להם מתוך הדחף הפנימי של הטבע.
אורן: נניח שאני אחד מתוך חבורת האנשים שמעריכה את הדרך שאברהם מוביל, ואת התפיסה שלו שעוד מעט נברר מה היא. מדבריך הבנתי שאתה מתאר אנשים שנמצאים בחיפוש עצמי, אישי, אבל אני רוצה לפתוח את הדברים קצת יותר מעבר לחיפוש האישי. אני רוצה לדעת איזו מערכת יחסים יש בקרב חבורת האנשים שבאים ומצטופפים בצילו של אברהם. מה הם מוצאים שם בתוך החבורה הזאת, הרי שאתה אומר שהם הלכו עם איזו תפיסה חברתית אחרת. מה יש שם שאין ביתר הציבור באותה תקופה?
האנשים שמצטרפים לאברהם הם אנשים לא פחות אינדיבידואליסטים ואגואיסטים מהאחרים ואולי אפילו יותר, מפני שהם יותר מבינים ומרגישים את השורש, הם מפותחים יותר, יש בהם דחף להבין את מהות החיים. אם אני מצטרף אליהם, אז אני לא רוצה סתם להתחבר, אני רוצה לגלות מה הטבע רוצה ממני, לאן אני מתפתח, ומדוע מתוך כך תהייה לי דרך חדשה. כי אם אני מתפתח יחד עם הטבע, אז אני מפתח לי חברה צרכנית כמו שעשו יתר הבבלים. כל יתר הבבלים, מלבד קבוצת אברהם, התחילו לפתח את העבדוּת, את הטכנולוגיות למיניהם, וכן הלאה. הם פיתחו את המסחר, הם התפשטו וכיסו את העולם. יוספוס פלביוס כותב בצורה מאוד יפה על הודו ואשכנז, איך פלשו גרמניה, צרפת, ועוד, לכל הכיוונים. כדור הארץ היה ריק, יכולת לעשות מה שאתה רוצה, הכל היה לפניך.
האנשים שהלכו עם אברהם לא שמו לפניהם את האתגר הזה ואת המטרה שצריך להסתדר בחיים האלה בעולם הזה. אומנם אנחנו צריכים גם את זה, אבל העיקר בשבילנו זה להיות כמשפחה אחת, ובזה, כמו שאברהם לימד, אנחנו נגלה את סוד החיים, את החיים החדשים. נגלה את הכוח הפנימי שמפעיל את החיים.
החיבור בין בני האדם מביא לגילוי הכוח הפנימי של הטבע. בטבע יש שני כוחות, כוח שמרחיק וכוח שמחבר, פלוס ומינוס, נתינה וקבלה. לכן אם אנחנו שולטים בשני הכוחות האלה, ויכולים לעבוד איתם בצורה מבוקרת לפי ההחלטות שלנו, אז אנחנו באמת יכולים לנהל את החיים שלנו. אנחנו לא בורחים מבבל סתם מפני שאנחנו שונאים זה את זה, יתכן שאנחנו יכולים להישאר ולנהל את החיים בצורה אחרת. זאת אומרת אם יש לי כנגד כוח האגו כוח נוסף, כוח שאני יכול להתחבר מעליו ולנהל את שני כוחות יחד, אז אני לא הורס את כוח הדחייה, את כוח הרצון הגדול שבוער בי, לא, אני משתמש בכוח הדחייה בצורה נכונה, אני משלים אותו על ידי הכוח השני.
הכוח השני שחסר לי בחיים הוא כוח החיבור. יש לי את כוח הדחייה, הוא אצלי בצורה טבעית. אם אני לא רוצה מישהו, אז אני לא רוצה, ואם אני אוהב מישהו אז אני מתקרב אליו. למה? כי בצורה כזאת אני יכלו להשתמש בו. זאת אומרת הכל מתוך האגו, אפילו כשאנחנו מתקרבים זה לזה, זה נעשה בצורה אגואיסטית.
בהתייחסות שלי לכל הדברים, גם לטובים וגם לרעים, גם כשאני מתרחק וגם כשאני מתקרב למישהו, האגו פועל בי מבפנים. העניין איך ליד האגו אני מציב נוסף כוח, ובכלל מה הוא הכוח הזה, האם אני יכול לראות אותו? בעולם שלנו אני לא יכול. כשאמא אוהבת את הילד, כשגבר אוהב אישה או ההפך, אלה כוחות אגואיסטיים. אם אני אוהב מאכל כלשהו, אם אני אוהב את החיים, אם אחד אוהב את השני ונמשך אליו, אז אלה כוחות אגואיסטים, כולם. זה הכל אותו כוח אחד אגואיסטי, למרות שהוא מוצג לפנינו בהרבה מאוד אופנים ולכן נראה לנו שהוא כאילו כולל בתוכו גם את הכוח האלטרואיסטי, את הנתינה. בעולם שלנו אין שום נתינה, יש רק כוונה אחת, אני רוצה לקבל, אני רוצה להרוויח ולנצל את הזולת. אפילו כשאמא מנשקת את הילד שלה, היא מנצלת אותו.
אורן: במה?
כדי למלא את עצמה. אם תוציא ממנה את האהבה אליו, האם היא תנשק אותו ותטפל בו? לא. זאת אומרת הכל קורה בהתאם לכוח האגואיסטי, כך הטבע מסדר בה. נניח שהיא תגלה שהחליפו לה את התינוק בבית היולדות, תאר לעצמך איזו מהפכה זו בשבילה, איזה צער, ממש טרגדיה. אבל למה, הרי היא טיפלה בו מספר חודשים, היא כבר השקיעה בו הכל, לא חבל? לא, היא רוצה את התינוק שלה. זאת אומרת הכל מנוהל לפי הטבע, לפי ההורמונים שקיימים בתוך הגוף שלה.
אם כך השאלה, האם יש כוח שני או לא, ואולי הוא בכלל לא קיים, הרי לפי הטבע שלנו אנחנו לא מגלים אותו. כל תופעה שאנחנו רואים בטבע יש תופעה כנגדה, כמו פלוס ומינוס, אלקטרונים ופרוטונים, צפון ודרום בכדור הארץ, במגנט, חושך ואור, ואקום ולחץ. זאת אומרת כל מיני התופעות שקיימות בעולם שלנו, וגם בנו, בתוך האדם, כולן כתוצאה מכוח אחד ששולט, כולן מתוך הכוח האגואיסטי.
כשאנחנו מתחילים להתבונן נראה לנו שבטבע הכל בסדר גמור, הכוח האחד הזה מתחלק לשניים, לפלוס ומינוס, והוא פועל בדומם בצומח ובחי. הכוח הזה כולו אגואיסטי, זאת אומרת הוא מחפש איך להרוויח באיזון בין החלקים, באיזון בין המרכיבים של המולקולות או של החומרים שקיימים, כמו שלומדים בפיזיקה, בכימיה ובתורת המתכות. גם כשיש רוחות ומזג האוויר משתנה על פני כדור הארץ, זה סך הכל כתוצאה מהאיזון בין הכוחות אגואיסטיים. זאת אומרת החשבון הוא כמה אנחנו, כל אחד ואחד, נכנס עם הכוח שלו לתוך הכוח השני, וכתוצאה מזה שני הכוחות מגיעים לאיזה סוג של השלמה, לאיזון. אבל אף פעם אין כאן ממש כוח נתינה, אלא רק כוח קבלה שפועל בצורה הפוכה.
מה שבאמת קרה לפני כמעט 6000 שנה, זה שהתחיל להתגלות בצורה מיוחדת חוש נוסף בכמה אנשים בהיסטוריה, איזה רצון נוסף לכוח השפעה אמיתי שלא נמצא בעולם שלנו. הכוח הזה אינו גלוי, אנחנו לא רואים אותו בטבע שלנו. הוא אינו שולט ואינו נמצא בדומם בצומח ובחי, אלא רק במין האדם שבעולם שלנו. מתגלה בו איזה סוג של דחף, אני רוצה לגלות את כוח הנתינה האמיתי, החדש, איך? למעלה מהטבע שלי, אבל אני לא יכול לגלות אותו בדומם בצומח ובחי, אלא רק בבני אדם. וגם בבני האדם, איפה אני מגלה אותו? אני יכול לגלות אותו רק בתוך עצמי, כי אני אגואיסט. אני רוצה לתת את זה ורוצה לקבל את זה, ואם אני רוצה לתת מתנה מפני שאני אוהב מישהו, אז גם זה קבלה סמויה, אני נהנה מזה.
לכן מפני שאני כול כולי מכוון רק כדי לקבל, אני רוצה להתעלות מעל סוג הקבלה הזה לגמרי. אני רוצה להתעלות גם מהמצב שאני מקבל כדי לקבל לעצמי, וגם מזה שאני נותן כדי לקבל לעצמי. אני רוצה להתעלות מעל שתי האפשריות האלה, ולברר האם מלבד כוח הקבלה יש כוח השפעה, כוח נתינה אמיתי. הדחף הזה בא לאדם מבפנים, מתוך ההתפתחות, ולא מפני שהוא רואה כך מטבעו. אומנם הוא רואה את כל הכוחות בטבע, ואם הוא אדם רגיל, לא מפותח, אז הוא חושב שזאת אהבה, זו נתינה, וזה שנאה, אבל הוא לא מבין שכל הצורות האלה הן סך הכל צורות של אהבה עצמית שכך נראות לנו. האדם מתפעל ממישהו שנותן, ונראה לו שהוא נותן ביד רחבה ובלב רחב, אבל הוא לא מבין שהאדם בנוי כך והאגו שלו מבטא את עצמו בצורה כזאת.
לכן אם בעולם שלנו מתגלה באדם נטייה לחפש אחר כוח ההשפעה האמיתי, אז היא מתגלה מתוכו. הוא לא יודע מאיזה מקום זה בא, אבל הנקודה הזאת דוחפת אותו לחיפוש, כמו אחר כל הרצונות, אלא שהיא לא נותנת לו מנוחה. אומנם הוא דואג למלא את הגוף שלו בכל מיני תאוות, אבל הנקודה הזאת היא יותר גבוהה מכולן. היא נמצאת הכי גבוה בסולם הערכים של אותו אדם, הוא כל החיים בחיפוש. בתוך הראש או בתוך הלב שלו תמיד יש איזה מקום ריק שאותו הוא חייב למלא. הוא לא חי בשמחה שלמה, הוא מצוי כאילו בסוג של דיכאון, כי החיסרון הגבוה שנמצא בו לא מתממש.
כמו שכותב האר"י בספר "עץ חיים", ועוד חוקרים שונים, אותם האנשים התפתחו מהמין האנושי שיצא מהקופים, הם התפתחו לאט לאט משך ההיסטוריה. אברהם לא היה ראשון, אבל הוא היה הראשון מתוכם שנפל למשבר הכללי, למצב המיוחד הזה שממנו היה ברור שאפשר לצאת רק בשני דרכים. וודאי שהוא פיזר את השיטה שלו לכולם, וגם הסביר לכולם שצריך להתחבר בחיבור מעל האגו ושאפשר להגיע לגילוי כוח ההשפעה שנמצא מעל כוח הקבלה. הוא ביקש מהם, בואו נגלה את הכוח השני שיש הטבע, אבל היה לו ברור שרק קומץ קטן של אנשים יהיה מוכן לשמוע אותו, ומהם יקבל תגובה.
לכן כמו שכתוב, לאברהם היו שתי תורות, ואחת מהן הייתה לכל הבבלים. הוא פנה אליהם ואמר כדאי לכם להיות מחוברים, כדאי לכם להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", בזה אתם תרכשו חיים יותר טובים. את העולם הזה יש לכם, אבל יהיה לכם גם עולם הבא, גן עדן, ועוד כאלה דברים. אברהם ייסד את כל הדתות והאמונות שכולן מבוססות על השכר האגואיסטי בעולם הזה וגם אחרי המוות. הרי ברור שהאדם ימות, אבל אם הוא יתייחס לכולם בצורה טובה, אז יהיה לו טוב גם כאן, וגם בעולם הבא. ברור שעל ידי האגו של האדם כל הדתות התקלקלו משך הזמן, האנושות הגיעה למלחמות הצלב, לטרור, לחלוקה של החברה לקסטות, כמו בהודו, ולכל מיני סוגי שליטות גדולות בעולם. והכל כתוצאה מהאגו שלנו שקלקל וקלקל את כל השיטות האלה והתאים אותן לאגו. זאת אומרת האנושות לא התאימה את האגו לשיטת החיבור בצורה יפה, אלא השתמשה בחיבור דווקא כדי לשלוט. אבל מה שלא יהיה היום, לאחר אלפי שנים, אנחנו נמצאים במצב שהדתות והאמונות הללו בכל זאת פעלו עלינו במשהו, והביאו אותנו למצב שעוד נדבר עליו.
זו התורה שאברהם נתן לחלק שלא יכול היה לשמוע את התמצית, את הגרעין, את היסוד של הפילוסופיה והגישה שלו. לאותה תורה שאברהם נתן אז ליתר הבבלים אנחנו קוראים היום "ערבות", "חיבור", "איחוד", "שיתוף". אנחנו פונים היום לכל העולם, כמו שעשה אז אברהם, ואומרים כדאי להיות בזה, בואו נתקדם לטוב, בואו נחלק את האוכל לכולם. כולכם צועקים שצריכה להיות חלוקה שווה, נטל שווה, בבקשה, אנחנו בעד. זו אותה גישה כמו שאברהם נתן אז ליתר הבבלים.
אבל יש גישה אחרת שמדברת על חיפוש אחר כוח עליון יותר מהאגו. אומנם אנחנו צריכים את האגו, כוח האגו הוא כוח טוב ואי אפשר בלעדיו, אבל הוא ללא איזון. לכן אם נתקדם למצב שנצא מהטבע הדומם צומח וחי, ונתקדם לדרגת המדבר, אז נצטרך כוח נוסף, כוח השפעה ממש שאין אותו בדרגות הדומם צומח וחי. אותו אנחנו צריכים לגלות.
איך הוא מתגלה? כמו שאז אברהם אמר, בחיבור בינינו. אם נתחיל לעבוד על החיבור בינינו, אז רק מתוך החיבור, שום דבר מלבד זה, רק מתוך זה שנשתדל להיות מחוברים מעל האגו שלנו כאחים, כקרובים, אנחנו נגלה בקשר בינינו את הכוח העליון. עליון הכוונה, כוח החיבור מעל האגו שלנו, כוח השפעה, כוח אהבה. האהבה ההשפעה והחיבור לא יהיו מפני שהאגו שלי נהנה, אלא מפני שאני פשוט חי בכוח השני, ואחר כך משני כוחות האלה אני אוכל להרכיב מערכת קבלה ומערכת השפעה, ולחיות בשניהם.
יוצא שאני לא מקבל לעצמי או משפיע למישהו כדי ליהנות ולקבל בחזרה, אלא ההפך, אני לא דורש מהשני כלום. אני אפילו נותן לשני ונהנה מזה שאני נותן ונותן למרות שהוא לא קרוב אלי כמו שילד קרוב לאמא. זאת אומרת אנחנו יכולים להגיע לגילוי הכוח השני בטבע שמתגלה רק ברמה האנושית. הוא לא מתגלה בדרגת החי, אלא בדרגת המדבר. אותם אנשים שהלכו יחד עם אברהם והגיעו לדרגה הזאת, התחברו אליו במטרה להגיע מדרגת החי לדרגת המדבר.
אורן: בוא נעמיק לרגע ונדבר על אותה חברה שנמצאת סביב אברהם, ושחיה לפי תפיסת העולם שאתה מתאר. אני רוצה להרגיש אותה. מאחר ומטרת הדיון שלנו הפעם הוא למצוא דרך חדשה לחברה הישראלית שנמצאת באובדן הדרך, לכן חשוב לנו מאוד לצייר את החברות שאנחנו נטייל בהם. זאת אומרת אנחנו רוצים, תוך כדי השיחות שלנו, לטייל אל חברות קדומות יותר כדי להבין. יתכן אפילו שנמצא את המתכון, את הקוד לחיים טובים יותר ונוכל לאמץ אותו אלינו היום.
בוא נניח שאנחנו נמצאים בחברת האנשים שמתחילים למממש את תפיסת העולם של אברהם, במה החברה שלנו שונה מחברת אנשים אחרים?
השוני הוא בדחף הפנימי, אין יותר כלום. זה דחף שקשה להסביר אותו.
אורן: האם מערכות היחסים בתוך החברה הזאת הן שונות, האם האדם מרגיש אחרת?
בסופו של דבר כן. במידה שהם יתקדמו ליישום, בהתאם לזה, וודאי שתהיה ביניהם מערכת יחסים שונה.
אורן: במה היא שונה?
בזה שכולם יהיו כמשפחה אחת, כאחים.
אורן: מה זאת אומרת, מה יש אחרי הכותרת הזאת?
שלכל אחד לפחות יהיה בית, משפחה, משהו משלו, אבל המטרה שלכולם יהיה שווה. בינתיים שכולם יהיו בריאים, שכולם יעזרו זה לזה, שלאף אחד לא יהיה יותר ולא פחות. הם ירצו להתקרב זה לזה. הם אף פעם לא ירצו לעשות רע לשני, לא ירצו להתגאות אחד כלפי השני, ושמישהו ירוויח משהו על חשבון הזולת. הם קודם כל ירצו להגיע לשוויון שנקרא "אל תעשה מה ששנוא עליך". קודם כל שוויון , זאת אומרת אני רוצה שלכולם יהיה כמו שלי יש, ולי שלא יהיה יותר מכולם חלילה.
ניצה: ואם למישהו יהיה יותר מכולם, אז מה יקרה?
בזה אנחנו מפרים את העיקרון של החברה שלנו. זה לא שלאחד יש יותר ולשני יש פחות, אלא כל אחד דואג שלכולם יהיה בצורה שווה. יכול להיות שלפי הצרכים במשפחה שלי, או לפי הצורך הגופני שלי, יהיה לי פי שניים יותר מהשכן, אבל זה מוצדק ומקובל על כולם. זה דבר אחד.
דבר שני, אנחנו צריכים להבין בשביל מה אנחנו עושים זאת. הרי גם האנשים שלא שייכים לחברה שלנו יכולים להסכים עם זה, לארגן כזאת חברה שכולם דואגים שלאף אחד לא יהיה יותר, ולאף אחד לא יהיה פחות, כולם שווים ומתחלקים שווה בנטל ובאספקה, זה יפה מאוד. אני חושב 90% מהעולם יסכים לזה. אלא שהם יסכימו לזה מתוך הצרות שלהם, ואילו קבוצת אברהם תסכים לזה מפני שבזה הם יגלו בתוך החיבור יחס, חיים חדשים, הרגשת חיות חדשה. מפני שמלכתחילה הייתה להם איזו מועקה בלב כי הם רצו לדעת מה הם החיים, מה זה נקרא להיות אדם בדרגת המדבר, ומה מסובב אותנו.
זאת אומרת דרך מימוש היחסים ביניהם הם מתחילים לגלות בחיבור, או אפילו לא בחיבור ביניהם, אלא במערכת היחסים הזאת, תחושה חדשה שלא הייתה להם קודם. מפני שקודם לא הייתה ביניהם מערכת יחסים שאפשר להגדיר אותה כמערכת, וכעת יש להם מערכת אינטגרלית שבה כולם שווים, כולם ביחס יפה. ואז ברשת הזאת, כשהיא מגיעה כבר לאיזון, והם שומרים על האיזון ורוצים שזה יקרה, הם פתאום מתחילים להרגיש שיש ברשת המאוזנת הזאת משהו שנקרא "מקור החיים".
זאת התשתית של החברה האנושית. היא לא בדרגת החי, אלא בדרגת המדבר, ולזה בעצם הם נמשכו מלכתחילה. זאת אומרת לא סתם להתחבר יפה זה עם זה על מנת שאף אחד לא יהרוג את השני, כמו שהיה אצל יתר הבבלים. זה מה שדחף את קבוצת אברהם קדימה, לכן הם התנתקו מכל יתר הבבלים והלכו אחרי אברהם.
אורן: בתוך המערכת הזאת שאתה מתאר, נראה שיש כאילו מאבק בין שני כוחות.
על פני המאבק מגיעים לאיזון.
אורן: דיברת על מערכת אינטגרלית. אם אני מנסה להבין מה מרגיש הפרט בתוך החברה של אברהם, ביחס למה שמרגיש הפרט בחברות אחרות שחיו באותה תקופה, אז נקודת הפיצול הראשונה, נקודת הבידול הראשונה, היא ברגע שמתעוררת שנאה בין האנשים. זאת אומרת רוב האנשים באותה חברה קטנה של בבל העתיקה אמרו, "יש בינינו שנאה, יש בינינו פירוד, אנחנו כבר לא מבינים אחד את השני, אז עדיף שכל אחד ילך לכיוון שלו", וכך הם נפוצו.
הם הבינו שכדאי להם להתרחק. כמו ילדים שיוצאים מבית ההורים, הם לא שונאים אותם.
ניצה: עדיף לשמור מרחק, זה יותר בריא.
כן, כדי שנישאר ביחסים טובים.
אורן: אני מבין שאותם אנשים שהלכו עם אברהם עשו משהו אחר עם אותה שנאה שמתגלה באופן טבעי בין אנשים, ולזה אתה קורא "מערכת אינטגרלית".
נכון.
אורן: הם הרגישו משהו חדש. בוא ונעמיק בצורה רגשית ונבין אילו אינטראקציות היו ביניהם. נניח שאנחנו בחברה של אברהם, האם אנחנו שונאים אחד את השני?
כן, אנחנו שונאים. השנאה מתגלה בשני אופנים, יש שנאה שאני סתם לא אוהב את הזולת, לא רוצה להתחשב בו בגלל האגו שלי. לפעמים אני רוצה לגרום לו רע, ולפעמים אני רוצה לגרום לו טוב. אם אני צריך ללכת לפאב, אז אני מזמין אותו כי משעמם לי, ואז זה נראה כאילו אני עושה דבר טוב. אבל אם אני לא צריך אותו והוא מפריע לי בדרך, אז אני דורס אותו עם האוטו, וכן הלאה. זאת אומרת יש דחייה אנושית רגילה, והיא יכולה להגיע עד מלחמות עולם ושנאה גדולה בין העמים. כל אחד שרוצה "לרכב" על השני, זאת שנאה אחת.
אורן: זה טבע האדם.
זה טבע האדם. זה הטבע בדרגת החי של האדם. יש טבע נוסף והוא בדרגת המדבר של האדם, זאת אומרת כשאנחנו, תלמידי אברהם ששיכים לקבוצת אברהם, מתחילים לעבוד על החיבור בינינו.
אורן: בוא ניכנס ממש לתוך החברה של אברהם.
מתוך כך שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, אנחנו מתחילים לגלות שנאה חדשה שלא הייתה קודם. זאת שנאה שנקראת "שנאת חינם". זאת אומרת תוך כדי כך שאני משתוקק להתחבר, אני מגלה תגובה הפוכה, אני מגלה דחייה עד כדי שנאה. עד כדי כך שאש בוערת בינינו, ואני לא יכול לסבול את השני. אפילו האנשים החיצוניים שמסתכלים עלינו אומרים "איך זה יכול להיות, אפילו אנחנו לא שונאים כך זה את זה, כמו ששני תלמידי אברהם שונאים זה את זה".
איך זה קורה? כי תלמידי אברהם ששונאים זה את זה, הם שונאים מתוך כך שרוצים להתקרב ולהתחבק מעל האגו, ואז כמו בפיסיקה, מפני שהם פועלים בלחץ זה כנגד זה, הם מגלים כוחות דחייה. ואז כוחות הדחייה שמתגלים בהתאם לכמה שהם נמשכים זה לזה, בהתאם לכמה שהם רוצים להיות יחד ועובדים ופועלים למען זה, בהתאם לזה הם מרגישים שנאה. השנאה הזאת היא שנאה אמיתית במישור של האדם, היא נקראת "שנאת חינם". למה "חינם"? כי השנאה הזו באה ללא שום סיבה אחרת, מלבד הפעולות לחיבור ולאהבה שעשינו, כמו שכתוב במקורות.
אורן: רגע, אני התבלבלתי, האם בחברה של אברהם קיימת שנאה או אהבה?
יש שנאה, ועל פני השנאה הזאת הם צריכים לעלות כל פעם באהבה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה האהבה". מה שהם מגלים עכשיו זה הפשע האמיתי, הוא לא בבהמיות, לא בחיים הרגילים כמו שכל בבל מגלה. אברהם התחיל ללמד את החברה שהצטרפה אליו ואמר "בואו נתחבר, כי בחיבור שלנו אנחנו נמצא את כוח החיבור, את הרמה החדשה של הקיום, את כוח ההשפעה ההדדי". אבל כשהם התחילו לעבוד בזה, אז יחד עם כוח ההשפעה שהם התחילו להרגיש בצורה הדדיות, הם התחילו להרגיש עוד יותר את כוח השנאה ההדדי. ועל אותו כוח השנאה הם היו צריכים להתגבר ולכסות אותו בעוד השפעה, כי "על כל פשעים תכסה אהבה". ואז כששוב התגבר כוח השנאה ביניהם יותר, שוב היו צריכים לכסות אותו בהשפעה, וכך עד שהגיעו למצב שכוחות השנאה שהתגלו כנגד כוחות ההשפעה שהתגלו על ידי העבודה שלהם, העלו אותם לדרגה שנקראת דרגת "המדבר". כך הם גילו את הכוח השני שנקרא "כוח השפעה" שנמצא בטבע, ושבאמת הוא הכוח שנמצא ומסובב את כולם. הוא אותו כוח שבונה ובורא את הכל, ומביא את האנושות כולה להזדהוּת עימו. העניין שהאנושות חייבת להגיע לזה בהכרה, בהבנה וביגיעה מתוך עצמה.
אורן: נשמע שיש הרבה "אֵקְשֵן" בחבורה של אברהם.
הרבה מאוד.
ניצה: למה קוראים לזה "פשע", הרי הם סך הכל מנסים להתחבר, ואז מרגישים התנגדות חזקה. למה זה פשע?
זה לא פשע. נניח שאני אגור איתך בדירה אחת, אז מה יתגלה בינינו? לאחר מספר שעות כל אחד יחפש את הפינה שלו כדי לא לגעת בזולת. בהתחלה נהייה נחמדים אחד לשני, אבל אחרי כמה שעות?
ניצה: יגיע הפיצוץ.
כך עובד הטבע, כדי שאנחנו כל הזמן נרצה שאותו כוח נסתר, אותו כוח השפעה יתגלה בנו יותר ויותר. אני צריך רק לרצות שיתגלה. כוח הקבלה מתגלה וגדל בי בצורה טבעית, ואילו את כוח ההשפעה אני צריך כל פעם להזמין שיתגלה בי, ויאזן את כוח הקבלה שבי. בין שני הכוחות האלה אני חי, דרגת אדם נקרא כשהאדם כלול משני כוחות האלה.
אורן: האם כל המאפיינים שדיברנו עליהם היום היו ייחודיים לחבורה שסביב אברהם, האם זאת האידיאה הטהורה שלו, זה תפיסת החיים של אברהם?
כן.
אורן: הבנתי שיש להם הרבה עליות וירידות, הרבה שנאה אהבה, זה כמו רומן, כמו סרט עלילתי.
אלה הם החיים.
אורן: זאת בדיוק השאלה. אנחנו מחפשים היום חזון חדש לחברה הישראלית, ואתה הצעת לנו שכולנו נהפוך להיות למשפחה אחת. מה אנחנו נרגיש בתמונה הזאת של משפחה אחת, שאנחנו מנסים בכל פעם להבין אותה יותר, להעמיק בה ולנסות להרגיש אותה. מה בדיוק נרגיש, האם זה יהיה ווליום של חיים גדול יותר. איך כל המערכות של שנאה ואהבה, דחייה, קירוב, חיבור, שתיארת לנו עכשיו בחבורה של אברהם, רלוונטיים לאופק החדש שאנחנו צריכים לבנות היום בחברה הישראלית לפי החזון שלך?
החברה הישראלית זו אותה קבוצת אברהם שהתפזרה ונתנה לכוח הקבלה לרכב על כוח השפעה, במקום ההיפך. זה נקרא "חורבן". אנחנו צריכים את שני הכוחות, כשכוח השפעה הוא העליון, הוא המוביל, וכוח הקבלה מצטרף לכוח ההשפעה כשצריכים. זאת אומרת שני הכוחות האלה צריכים להיות בצורה שכוח ההשפעה הוא העליון וכוח הקבלה הוא התחתון, כאילו שומע בקולו. אלא שהפכו את הקערה על פיה, כוח הקבלה שולט על כוח השפעה. זה נקרא "חורבן", משבר, זה מה שקרה לקבוצת אברהם, ומאז אנחנו נמצאים במצב הזה. כוח הקבלה גדל מאז יותר ויותר עד כדי כך שאנחנו בכלל לא רואים את כוח ההשפעה. הוא נעלם, הוא לא מורגש, הוא נבלע שם בפנים בתוך כוח הקבלה וכאילו לא נמצא.
הגיע הזמן, ובכלל בכל העולם, שכוח ההשפעה שנכלל בתוך כוח הקבלה יתפתח יותר ויותר, וכוח הקבלה יחלש יותר ויותר. כוח הקבלה כאילו הגיע לסיומו, למקסימום שלו, וכעת הוא מתחיל לתגלות ניוון. לכן יוצא שהאנושות נמצאת שוב בחיפוש, מה עליה לעשות. היא נמצאת כמו אז בבבל, אבל בצורה מהותית ואחרת לגמרי. היא לא אומרת עכשיו "אנחנו נתרחק", הרי אין לאן להתרחק. "אנחנו נפתח טכנולוגיה, אנחנו נשלוט, אנחנו נפתח חברה צרכנית", החברה הצרכנית קיימת מאז, עוד מבבל, זאת לא הייתה המצאה אמריקאית לפני מאה שנה. מאז בבל האנשים רוצים לעשות יותר ויותר, כל דור רוצה יותר לפי האגו שבוער בו. המון אנשים נמצאים בייאוש, העולם שוב נסגר בצורה גלובלית. אנחנו במצב שצריכים לבדוק מחדש מה היא הדרך שלנו, מה לעשות הלאה. בבל נמצאת היום "בפריחה" שלה ממש ובכל הבעיות שלה, רק ברמה יותר עליונה.
אורן: מה מקום החברה הישראלית בתמונה הזאת?
החברה הישראלית היא קבוצת אברהם השבורה והמקולקלת שחייבת להקים קודם את עצמה, ואז להשתדל, כמו שאברהם רצה, גם לתקן את כל העולם. עליה להשתמש נכון בכוח השפעה ובכוח הקבלה, שכוח ההשפעה ישלוט על כוח הקבלה. שהם יהיו בסינרגיה, שהם יהיו באיזון ביניהם בדרגה האנושית. כי בדרגות דומם צומח וחי אנחנו לא צריכים את זה, שם מספיק לנו רק כוח הקבלה שיש בו השפעה וקבלה רק כדי לקבל וליהנות.
נקווה שנוכל להבין את הדברים קצת יותר. כל פעם זה בורח מהאדם, כל פעם האדם יורד לדרגה הרגילה שלו, אבל מה שטוב, שאנחנו לא צריכים לצאת עם זה לרחובות. לרחוב אנחנו יכולים להגיד רק דבר אחד, "אין ברירה, חייבים להתחבר" כדי שיהיה לנו טוב בצורה האנושית, בדרגה האנושית. לזה אנחנו צריכים לחנך את האנשים. כמו שאברהם נתן להם אז מתנות כדי שיהיו מחוברים, גם עכשיו אנחנו צריכים בעצם רק להסביר להם שההצלה היא בחיבור.
אורן: תודה רבה הרב לייטמן. תודה לך ניצה, ותודה לכם שהייתם איתנו. ועד הפעם הבאה ההצלה היא בחיבור. כל טוב ולהתראות.