אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: אנחנו התחלנו לדבר לאחרונה על הריון ולידה, נושא מרתק שרובנו נתקלנו בו אפילו יותר מפעם אחת במהלך החיים. ושמנו לב שהשיחות על ההיריון ועל הלידה הוליכו אותנו להבין כל מיני דברים על החיים שלנו כאנשים בוגרים. לא רק כאבא, אימא ותינוק קטן שיוצא, אלא על החיים שלנו ואיך אפשר לקחת אותם ולהיוולד אל חיים חדשים. אנחנו רוצים מאוד להמשיך בזה, הרגשנו שפתחנו דלת לאיזה אוצר עצום שמתוכו נוכל להכיר את עצמנו, את הילדים שלנו ואת החיים שלנו באור חדש. מהמקום הזה אנחנו רוצים להתקדם, וגם את השיחה הזאת להקדיש להריון ולידה.
ניצה, במה נתמקד היום ובאיזה זווית את רוצה שניכנס? הייתי רק רוצה להוסיף, שאני מאוד התחברתי למשהו שפיתחנו פה בשיחה האחרונה שלנו, שבה דיברנו על כך שכאשר בני זוג נכנסים להריון, הם מאוד מאוד קשובים לכל מה שיכול להועיל לעובר שלהם, להבטיח את שלומו. זה מצב מאוד מאוד עדין שאישה בהריון, הגורל שלך לא בידיך מה שנקרא, וזה הופך את בני הזוג, לצורך העניין אותי ואת ניצה, למאוד מאוד קשובים. ואז דיברנו על כך שדרך הדאגה הטבעית שיש לנו לעובר שמתפתח בתוכנו, אנחנו יכולים גם להתחיל לפתח את המודעות שלנו. וכך בעצם באיזשהו תהליך מקבילי, גם העובר יגדל בבטן אמו, וגם אנחנו נוכל לפתח את המודעות שלנו ולגדול ביחד איתו, כבני אדם בכלל. זה משהו שמאוד מאוד קוסם לנו, והיינו רוצים באמת לעבור את תהליך ההתפתחות של המודעות הזו, וניצה תמקד אותנו.
ניצה: השאלה הראשונה אחרי הפתיח הזה היא כך, אנחנו נמצאים כרגע באמת בשלב מאוד מאוד מוקדם של ההיריון, והשאלה הבסיסית היא מה אני כאישה צריכה לדעת כדי להשפיע בצורה הטובה ביותר על העובר?
לשיר לו, לספר לו סיפורים יפים, לדבר עמו, להתייחס אליו כמו לגוף חי, שמבין, מרגיש, למרות שרק נודע לך שאת בהריון. זה בעצם העיקר. לחשוב איך היית רוצה למלא אותו בכל טוב שיש, בדרגת חי ובדרגת המדבר. זאת אומרת, במילוי מהחיים הגשמיים לפי מה שצריך החלק הזה שמתפתח בך, ומהחיים היותר גבוהים, חיי האדם, חיים רוחניים. מה הציפיות?
הדברים האלה משפיעים מאוד. אנחנו לא מבינים בדיוק את המערכת שאנחנו נמצאים בה, כולנו קשורים יחד, ואימא ודאי קשורה בצורה שלמה עם העובר שבה, ובעצם כל העולם עובר בזה איזה שינוי, לא רק אישה או זוג, גם הקרובים. ואם אנחנו נמצאים בעולם האינטגרלי, אז ודאי שאנחנו צריכים לחשוב מה ייצא מהעוברים שלנו.
ובעצם הצורה הטובה והקלה ביותר לשנות את אנושות, זה להתחיל מהחשיבה שלנו על העוברים. כי אם אנחנו חושבים עליהם בצורה הטובה, היפה, הטבעית, האינסטינקטיבית, כפי שהטבע מחייב אותנו לחשוב טוב כלפיהם, אז עלינו רק לבדוק מה זה נקרא הכי טוב שאנחנו רוצים. מה הייתי רוצה שיהיה לאותו התינוק כאשר הוא ייוולד, יגדל ויהיה גדול, איזה סוג חיים אני מאחל לו? אני חושב שרובנו נסכים שלא את החיים שלנו, אלא חיים טובים יותר, יפים יותר, נוחים יותר, המסודרים בהרמוניה.
כבר עכשיו אנחנו צריכים לחשוב על הדור הבא, פשוט מאוד רק לחשוב, אפילו לא לעשות כלום. רק החשיבה שלנו, המחשבות, הרצונות, הציפיות שלנו כבר יתחילו לעבוד ולבנות את החיים החדשים. נתחיל מהדבר שהוא הכי חופשי כאילו, ולא דורש מאיתנו שום מאמץ חוץ מאשר בצורה טבעית לחשוב טוב על מי שהכי קרוב לנו. אני חושב שבזה היינו מתקנים מאוד את העולם.
אורן: אתה כבר סבא, אבל נניח שאתה עכשיו זוג צעיר, והייתה לך אפשרות לבצע את המשימה המחשבתית שנתת, לצייר את העולם שאליו היית רוצה שהילד שלך ייוולד, איך היית מצייר אותו? תצייר לי אותו.
איזה זוג צעיר יודע משהו? הרי הם עושים ילדים כשהם בעצמם עדיין ילדים. צריכים לקחת את כולם לחינוך. כל אחד שנמצא במחשבה על העתיד, להוליד, לפתח, לגדל דור חדש, הוא חייב לעבור בעצמו טיפול. ולא מקבלים אישור לעשות ילד לפני שעוברים את הקורס.
אורן: עכשיו אנחנו במסגרת של קורס. ונתת לנו תרגיל מחשבתי ראשון, בואו נחשוב הכי פתוח, לשחרר את כל האזיקים, מה זה נקרא הכי טוב?
מה זה נקרא עולם מסודר, עולם יפה, עולם מושלם? לפי חוקי הטבע אנחנו יודעים שהטבע הוא אינטגרלי, כבר דיברנו על זה בהרבה תכניות, ואנחנו רוצים לבנות את החיים שלנו, את החברה שלנו, שתהיה בהתאמה לטבע. ואם אנחנו חושבים בצורה כזאת למשל על עושר ואושר, בע' ובא', אז אנחנו רואים שיכול להיות שאלה דברים לגמרי מנוגדים זה לזה. שכל המחלות וכל הדפרסיה, הייאוש וכל מקרי ההתאבדויות נמצאים באירופה, איפה שחיים יחסית הכי טוב, ובסקנדינביה אפילו עוד יותר, ושם בכלל הטוב ביותר. ואלה שנמצאים באפריקה, הם חיים ומרוצים מהחיים.
זאת אומרת, השאלה היא מה זה נקרא "חיים טובים", במה הם תלויים? הם תלויים במצב רוח, בהרגשת היחס היפה בחברה היפה, בהרמוניה עם הזולת, בכך שאני פשוט מרוצה מהחיים. כמו שאתה מספר לנו על המושב שבו גדלת. ולא כמו שעכשיו אתה לא רואה את השכן שלך, שיישרף, ועוד משהו שם.
אנחנו צריכים לחנך את ההורים שהם יידעו על איזה עולם נכון הם צריכים לחשוב כלפי אותו העובר שמתפתח בהם.
אורן: אנחנו יכולים גם לדבר על זה בינינו וגם בקורס, זה לא רק אימא לבד?
בסדנה, בהרצאות, לראות שיחות על זה, סרטים, וכל מיני דברים. כמו שהטבע דואג לעובר במי אימו, כך אתם צריכים לדאוג לעובר בצורה האנושית. הטבע דואג בדרגת חי, ואתם צריכים להשלים את זה בדרגת המדבר. וזה מאוד חשוב. יש על זה הרבה סקרים, למשל כולם אומרים שהכי בריא לנגן לו מוצרט, וכן הלאה.
ההשפעה הרוחנית מה שנקרא, עוברת באמת בין כולם, ולא חשוב אם אתה נמצא אלף קילומטר ממני או אתה נמצא כעובר בבטן של אשתי. אני מדבר כך כי אלה עובדות.
ניצה: איזה סוגים של השפעות בדרגת מדבר אני כאימא יכולה לתת לעובר? אתה מדבר פה על כך שהטבע נותן בדרגת החי ואני צריכה לתת בדרגת המדבר.
כן.
ניצה: תן לי דוגמאות, חוץ ממוזיקה, חוץ מדברים מהסוג זה, מה עוד?
אנחנו מדברים על מחשבות. כל המחשבות הללו עוברות לעובר, ובכלל אל כל העולם, אבל במיוחד אליו, כי הוא ודאי שמרגיש בצורה אינסטינקטיבית ישירה.
ניצה: איזה סוג של מחשבות אני צריכה לחשוב?
מחשבות חיוביות, זה ברור. ומחשבות על העתיד הטוב שלו, שאת דואגת לו, חושבת עליו, ועל העתיד הטוב שלו, מילדות והלאה. אנחנו במחשבות בונים את המציאות, בונים את העתיד, ולכן כדאי לנו להעביר על זה קורסים. ובזמן הזה שבו אנשים נמצאים בהתפעלות, בהתרגשות עלינו להשתמש ברצון שלהם להיטיב לעובר. אנחנו צריכים בזה לקדם אותם בעצמם.
אורן: צריך ממש לצייר את העתיד הטוב שלו מילדות ועד בגרות? ממש כאילו להסריט את הסרט העתידי של החיים שלו לפרטי פרטים?
אם אתה תשאל מוזיקאים, אז הם יגידו לך שאתה חייב לנגן לעובר מוזיקה.
אורן: כבר יודעים את זה. אבל אני שואל משהו אחר. אתה אמרת, לצייר בעיני רוחנו את העולם שאנחנו רוצים שיהיה לו, את החיים שיהיו לו, וגם בשלבים, מילדות והלאה.
כן.
אורן: אז אנחנו כאילו לוקחים דף ומציירים לו חיים?
כן, ככה, שאתה חושב על העתיד שלו.
אורן: ממש בפרטים, או בכללות שיהיה לו טוב, ש"יהיה לך טוב בני היקר או בתי"?
זה כמו שאימא שרה לתינוק שלה שיר, והיא אומרת לו, אתה קטן ומתי שתהיה גדול אז אתה תהיה כזה וכזה, וכשתהיה עוד יותר גדול אתה תהיה כזה וכזה. שירים מסוג כזה שבהם היא מאחלת לו את החיים, שהוא יגדל ויהיה איש גדול וחזק. זה הכל פועל. אנחנו לא מבינים ולא מודעים עד כמה אנחנו בזה ממש מפעילים את הכוחות, ובפרט הרצון הגדול הזה כמו שיש בזוג ובאימא במיוחד, הוא מאוד חשוב. חוץ מזה, כשהם עוברים את הטיפול שלנו, את הלימוד שלנו, הם בעצמם משתנים.
אורן: אפשר עוד לשאול על הנושא הקודם? זה מאוד מעניין. אני אגיד לך מה הבנתי ותגיד לי אם אני מבין. אני ואשתי מתחילים עכשיו גם לחשוב כל אחד בפני עצמו גם לדבר בינינו, לצייר ממש בפרטי פרטים את החיים שאנחנו רוצים שיהיו לעובר שלנו אחרי שהוא ייוולד.
כן.
אורן: אנחנו צריכים לצייר אותו שהוא קטן, שהוא תינוק.
באיזה גן אתם רוצים שהוא יהיה. מה היחסים שיהיו בינו לילדים האחרים בגן, כי זה העיקר. אני לא מדבר על המאכלים שם והצעצועים, זה ברור.
אורן: מה העיקר?
העיקר זה דרגת האדם שאנחנו רוצים לפתח בו.
אורן :מה פירוש?
יחס בינו לבין האחרים, עד כמה הם יהיו בהרמוניה, בהדדיות, בחיבור. עד כמה הוא יהיה בחברה בטוחה, aמשלימה אותו, מחזיקה אותו, מבטיחה לו את העתיד הטוב. זה החשוב. אם הוא ייכנס לחברה לא טובה אז לא יעזור לו גם אם נחשוב עליו אלף שנה, כי החברה תקלקל אותו תוך כמה ימים וזהו, והוא לא ישמע בקולי. אני צריך לחשוב כל הזמן על החברה, כי השפעת הסביבה היא ההשפעה הכי חזקה על האדם, בפרט על הילדים.
ואני רוצה אם כך שהסביבה תהיה כמה שיותר טובה, מפני שהיא תשפיע על הילד שלי.
אורן: מה פירוש "טובה"?
טובה זה נקרא שאיש עוזר לשני, שלא מרביצים, לא גונבים, לא מדברים בצורה גסה, אלא בצורה מחונכת, משלימה, יפה, ונמצאים בהרמוניה עם הטבע. לא שכל אחד רוצה לגנוב מהשני ולנצל את השני, אלא כולם צריכים להיות טובים, יפים, מסתפקים במועט בחיים הגשמיים, העיקר שחיים בהתפתחות יפה, הדדית, בביטחון וסיפוק נפשי.
מה אנחנו רוצים לילדים שלנו? אנחנו רוצים שהם יהיו גדולים ואכזריים? אנחנו רוצים שהם יהיו הכי חזקים? שיקרעו את העולם וינצלו את כולם? לא. אנחנו דווקא רוצים שיהיו להם חיים שקטים. וחברה טובה, זה העיקר. חברה טובה ובטוחה וחיים צנועים.
אורן: מה זה צנועים?
צנועים, זאת אומרת נורמאלים. שיהיה לך את מה שאתה צריך וזהו, ולא שאתה צריך עכשיו להשתגע בכל העולם עם המיליונים שלך, ולא יודע עם מה. לא, אימא לא רוצה את זה לילד, היא רוצה שהילד יחיה חיים כמה שיותר בטוחים, מסופקים, בגשם וברוח.
אורן: בציור שאני מצייר, לא הייתי מאחל לילד שלי חיים צנועים, הייתי רוצה חיים בטוחים, מסופקים. ואתה אמרת, להסתפק במועט.
מהם חיים צנועים? בעיניי הכוונה היא שיש לו כל מה שהוא צריך לחיים, בביטחון, במזון, וזה העיקר. זאת אומרת, שיהיה בבטחון, ובסביבה טובה, והוא מסופק מזה. זה נקרא "עשיר השמח בחלקו", קודם כל את זה. השאלה היא, למה לא לבקש יותר מזה? כי אם יגידו לי, "למה אתה לא מאחל לילד שיהיה לו מיליון דולר בחודש, מה אכפת לך?" נניח שאם תרצה כך אז יהיה לו מליון דולר בחודש, אני הייתי חושב פעמיים.
אורן: למה?
כי אני יודע שזה מקלקל, מקלקל את החיים. למחרת הוא יהיה כבר במחשבות, בטרדות, "מה אני אעשה עם המיליון הזה, לאן אני אכניס אותם, לאיזה חיסכון או איך אני אבזבז אותם, איפה אמצא קרוב אלי כל מיני מקומות שבהם אני יכול ליהנות מהמיליון דולר האלה, כמו לאס ווגאס או משהו כזה".
בשביל מה לי את זה, אף אחד מאיתנו לא רוצה שזה יהיה לילדים, אף אחד. בצורה אינסטינקטיבית, בואו נלמד, אולי גם לעצמנו אם אפשר, אבל לפחות להם. אם אנחנו נבנה להם כזאת סביבה, וזה בכוחנו, לפחות לדור הצעיר, אז זהו, פתרנו את הבעיה. אז לפחות הם יחיו טוב.
אורן: אז מיליון דולר אתה לא רוצה.
לא רוצה לאף אחד, לא מאחל לאף אחד.
אורן: אז אנחנו נלמד על דרך השלילה. מיליון דולר בחודש נראה לי שאני מסכים איתך, גם אני לא רוצה לילד שלי. זה משחית אותו, זה משבש אותו, משגע אותו, מוציא אותו מאיזשהו איזון.
כן.
אורן: זה מה "לא", הדוגמה ברורה לחלוטין. ומה כן? אמרת מה לא, תן לי בקצה השני, מה כן. אם היו אומרים לך לבחור דבר אחד, משאלה אחת בטוח תהיה בשביל הילד, אז מה היית מבקש?
אני מבקש בשבילו מה שאדם צריך כדי לספק את החיים הגשמיים שלו בצורה שלא חסר לו דברים הכרחיים לחיים. במילה הכרחיים הגבולות מאוד רופפים, אבל הכרחיים זאת אומרת, מה שהאדם המודרני צריך, בית, אוטו, מקצוע, משפחה, בריאות, חיים נורמאליים, משכורת נורמאלית, חופש, נופש, כל מיני דברים. נניח כמו שמשפחה היום כאן אצלנו מרוויחה עשרים אלף שקל, חמש עשרה אלף שקל אפילו.
אורן: אמרת, יש לכם תרגיל, אתם מתחילים להסריט את חיי העובר על ידי זה שאתם מציירים לו את העולם המושלם.
אני לא חושב שמשפחה צריכה יותר.
אורן: אבל זה מה שהיית מאחל לילד? יש לך עכשיו עובר בבטן, זה מה שאתה מצייר לו, שיחיה כמו מעמד הביניים?
זה אפילו ביניים טוב.
אורן: ביניים טוב.
כן.
אורן: אני מתרגם את זה למלל אחר, שלא יחסר לך שום דבר שבאמת צריך בחיים.
כן.
אורן: טוב. אבל זה מה שהיית מאחל לו? את זה חובה שיהיה, אבל מה בטוב? אמרת מה בטוב תיתן לו?
כל היתר, התפתחות פנימית. בשביל מה הגוף צריך יותר? אז הוא יהיה טרוד באיך לבזבז את זה, איך למלא את זה, איך לעשות. תהיה לו הטרדה במקום הלא נכון, חומרי.
אורן: שלא יחסר לך שום דבר בחומריות.
כן.
אורן: זוהי דרישה ראשונה.
כן, הכוונה אישה טובה, ילדים בריאים, טובים, בית, אוטו, עבודה. כל הדברים האלה.
אורן: זוהי דרישה ראשונה, כאילו מצד המינימום.
לא מינימום, זוהי דרישה בגובה החי, בדרגת החי.
אורן: מה פירוש?
בדרגת העולם הזה.
אורן: לא הבנתי. שלא יחסר לו שום דבר חומרי.
כן.
אורן: אבל יש לך עוד דרישות. זה כאילו הבסיס, האדמה שציירת בחיים שלו העתידיים האלה. שלא יחסר לו כלום. ומה הלאה.
לא, חכה. אם אני רוצה שכך יהיה ושלא יחסר לו כלום, אז הוא צריך להיות מחונך לפי זה. שהוא לא ירצה יותר מזה בגשמיות. אז אני צריך לדאוג לחינוך שלו, שהוא באמת לא ירצה יותר מזה, ושבזה הוא יהיה השמח בחלקו. וזה החלק הטוב אני חושב.
אבל כדי לתת לו דבר כזה בביטחון, אני צריך שגם לשכנים יהיה לפחות אותו דבר, גם בגשמיות וגם בחינוך.
אורן: מה פירוש?
מה "מה פירוש"? אני צריך שלכל החברה יהיה אותו דבר, את המינימום הזה, כמו שאתה אומר, ושכולם יסתפקו בזה ויהיו שמחים.
אורן: למה, מה הקשר לאחרים? דיברנו על החיים של העובר שלי.
כי זה מבטיח לו חיים נורמאליים בין שכנים נורמאליים, לא כמו שאתה עם השכן שלך. אנחנו מדברים על ביטחון, סביבה יפה, ילדים שהוא יכול לשחרר מהבית לשחק בחצר ובכל מקום, כך ממש כמו שפעם היה במושב.
אורן: איך אתה מבטיח לו ביטחון? את זה אני חושב שכל אדם ישמח לשמוע. הבנתי את הדרישה הראשונה, שלא יחסר לו שום דבר חומרי. דרישה טובה, כולנו איתך. דרישה שנייה היא שיהיה לו ביטחון.
כן.
אורן: תצייר את זה.
אם יהיו סביבו אנשים כמוהו, מרוצים בחלקם, לכולם יהיה מה שהם צריכים בגשמיות, לא רוצים יותר כלום, אף אחד לא דורש ולא שם עין רעה על השני, אז כולם חיים מצוין.
אורן: איך תגרום לכך שאף אחד לא ישים עין רעה על השני?
זה על ידי החינוך, אמרתי. מילת קסם, נעזוב אותה בינתיים.
אורן: כן, כי זה אמצעי, אבל אנחנו עכשיו מציירים תמונה. אנחנו לא מתעמקים כל כך במה צריך לעשות, אנחנו רק מציירים. אמרת, יש לכם עובר בבטן, קבלתם כרטיס, אני עכשיו מלמד אתכם איך מציירים לו חיים, במחשבות.
אני רוצה שהוא יחיה בעולם שכולו כזה.
אורן: מה זה "כזה"?
כמו שעכשיו ציירתי למשפחה שלו, שכולם יהיו אותו דבר.
אורן: כמו שלא חסר לו שום דבר חומרי והוא גם שמח בחלקו מבחינה פסיכולוגית, שכך יהיו גם כל האנשים סביבו.
כל העולם. לא סביבו, כל העולם.
אורן: כל העולם. כל העולם כזה.
כן. הביטחון, השמחה, הבריאות, הכל, מה שיוצא מזה זה הדבר הטוב.
ניצה: זאת אומרת, בהתחלה אני מתמקדת במחשבה שלי על העובר שלי וחושבת על כל הטוב שלו.
כן, ומההכרחיות הזאת את מגיעה פתאום לכך שאת חייבת לדאוג לכל העולם.
ניצה: כי שלום התינוק שלי תלוי בשלום העולם.
שלום האדם ושלום העולם זה היינו הך. יופי.
ניצה: כדי שהוא יקבל מקורות השראה ויוכל להתנהל בביטחון כמו שאמרת, אז עכשיו אני צריכה לאחל את מה שאני מאחלת לעובר שלי, לכולם.
כן.
ניצה: במחשבה. זאת אומרת, אני מתחילה מזה שאני מדמיינת כמה טוב לעובר שלי, ואיזה חיים טובים ונוחים ונעימים כמו שאמרת, נעימים ברמה שלא יחסר לו כלום. ואני מאחלת לו התפתחות פנימית, שתכף תסביר לנו למה זה כזה חשוב, ואז אני עוברת לכך שאני מדמיינת שאני מאחלת לכולם אותו דבר.
אותו דבר. כן.
ניצה: ואני לא עושה את זה כי אני נחמדה.
מתוך הרצון האגואיסטי שלך לספק עתיד בטוח וטוב לעובר שלך. ודאי.
ניצה: כי כשאתה דיברת על סביבה, על מגורים, אני כבר חשבתי שאולי אנחנו צריכים לעבור דירה לאיזה מקום אחר.
לא, לא חשוב איפה הדירה. את מדמיינת עולם שכולו ממש סטנדרט אחד.
אורן: עוד שאלה, רגע לפני שעוברים הלאה.
קודם שללנו את המיליון דולר לחודש, כי אמרנו שזה יוציא את הילד מאיזון וזה ישגע אותו. אחר כך אמרת, בשביל מה אני צריך בשבילו מיליון, בעצם מה שאני צריך זה שלא יחסר לו שום דבר.
כן.
אורן: ואז הוספת, "ושיהיה לו בטחון", למעשה שכל הזמן לא יחסר לו שום דבר, שהוא יהיה רגוע ובטוח שיש ושזה יהיה.
כן.
אורן: אני רוצה לשאול שאלה לפני שאנחנו פשוט קופצים לתמונה הבאה. הרבה אנשים חשים שאם הם היו יכולים להבטיח לילד שלהם את אותו מיליון, אז זה מה שהיה מקנה לו בטחון.
כן, בטח שחושבים כך.
אורן: ואתה שללת את זה ואמרת, שמליון דולר לא כדאי לי לאחל לו, זה רק יבלבל אותו ויביא אותו למקומות לא טובים. זאת אומרת, בטחון אתה רוצה, אבל אתה לא חושב, שהמיליון הזה בחשבון הבנק שלו ייתן לו את הביטחון, אלא אתה תולה את הביטחון בזה, שהאנשים שמסביבו, גם להם יהיה כל מה שהם צריכים.
לא בלבד. גם הם יהיו מחונכים בצורה כזאת שהם תלויים זה בזה, ומרגישים שהתלות הזאת ההדדית זה מה שקושר אותם ונותן להם זכות לחיות. אנחנו לא יכולים לחתוך מהעולם הגלובלי איזה חלק כמו בעוגה ולהתרכז בו. אנחנו צריכים לראות את כל הטבע בתמונה הכללית.
אורן: אני אצייר לך שתי תמונות של הבן שלך העתידי, העובר הזה. הבן שלך יכול להיכנס לתוכן ואתה תגיד לו מה עדיף לו יותר ותסביר לי למה, כי זה מה שחשוב. בתמונה הראשונה יש לו מיליון דולר בחודש. בתמונה השנייה, אין לו מיליון דולר בחודש, יש לו כל מה שהוא צריך מבחינה חומרית, ולאנשים סביבו גם יש כל מה שהם צריכים. באיזו תמונה אתה צופה שהילד שלך ירגיש יותר בטחון בחיים?
ודאי שבשנייה.
אורן: אני מנסה להבין למה?
כי זה מתאים לחוקי הטבע ולא לפי האגו הצר והקטן שלי. ואנחנו רואים בכל מקום בעולם שהכסף לא יעזור לו בעת צרה אם קורה משהו, אלא חוקי החברה הנכונים, הנכונות לעזור איש לרעהו, התמיכה, הערבות הדדית, מזה שהוא חי בין כולם, מזה שהילדים שלו נתמכים לא רק על ידו אלא גם על ידי כל הסביבה וכל החברה, שיש לכולם חינוך נכון, רמת בריאות, רמת אספקה, וכל מה ששייך לאדם שיהיה לו כמו לכולם.
אם הוא יתקיים בטבע האינטגרלי כמו כולם, זו הצורה, התנאי הטוב ביותר לביטחון. אנחנו נמצאים בבלון הזה, בתוך הספרה הזאת שנקראת הטבע, ואם אני מתאים את עצמי לטבע הזה, לפי חוק ההמיאוסטזיס, לפי השתוות הצורה, ולא חשוב באיזה צורה נדבר על זה, אם אני נמצא בהרמוניה עם הטבע, בזה אני מבטיח את העתיד שלי וההווה שלי בצורה הבטוחה ביותר.
ולא יעזרו לי מיליון דולר, אם פתאום זה ייפול, פתאום יקרה עם זה משהו וכדומה. החברה, הסביבה שאני חי בה, היא מבטיחה לי את העתיד שלי. אתה רואה מה קורה היום לאלו שנמצאים אחרי ההוריקן באמריקה, מה עוזר למישהו שם שיש מיליון דולר בכיס אם אין לו אפילו דלק למלא את הלימוזינה של עשרים המטר ולנסוע.
אורן: בסדר, בעוד שבוע יהיה לו דלק ואז עם המיליון הוא יוכל לשקם את כל מה שנהרס.
אני לא יודע, בינתיים יכולים לבוא אליו כמה שכנים ולהרוג אותו, לשחוט אותו.
אורן: אבל זה מצב זמני, כמה ימים וזה עובר. נתאר שתי תמונות. באחת, אין לאדם מיליון דולר והוא חי בשכונה שכולם בה ב"ערבות הדדית", נניח שיש שכונה כזאת. בתמונה השנייה, אני גר בשכונה לא של ערבות הדדית ויש לי מיליון דולר. אתם בני מעמד הביניים פלוס, וכמו שאמרת, כל אחד שמח בחלקו ורמת החיים פחות או יותר דומה. ואני "שפיץ", חי באחוזה ועושה מיליון דולר בחודש. באה סופה שעשתה הרס גם אצלי וגם אצלכם. אז עכשיו בתנאי המצוקה, ברור שאצלכם האווירה יותר טובה, כי יש מכה כללית, ואתם באיזו עזרה הדדית ביניכם ואילו אני מסוגר באחוזה שלי, לא רואה אף אחד בסביבתי. אז נניח שיש לי יותר קשיים, אבל עוד מעט המצוקה תחלוף, אני אשתקם בזכות המיליון שלי הרבה יותר מהר מכם, זה ברור. ואם אתם איבדתם משהו, אז איבדתם.
זאת שאלה.
אורן: מה פירוש שאלה?
אני לא יודע, יכול להיות שאנחנו בעזרה הדדית נעזור אחד לשני במצב הרוח וביחס לחיים, ולכל מה שאנחנו נעבור, אנחנו נרגיש את עצמנו יותר מאושרים ונשקם את עצמנו גם יותר מהר. זה לאו דווקא שאתה תצליח עם המיליונים שלך. אני לא רואה את זה בחיים, ועד כמה שראיתי מיליונרים, לא ראיתי שהם שמחים ועליזים ובאמת מרוצים מהחיים.
אורן: אתה מכניס פה דבר חדש. אתה מכניס שמחה ואושר מהחיים ולא דברים חומריים.
ודאי, אלא במה אני מודד את החיים?
אורן: אמרנו שלאדם יהיה בטחון. אנחנו עכשיו מודדים באיזה נתיב אפשר להשיג בטחון יותר גדול.
ודאי שהביטחון תלוי בסביבה. או הסביבה שלי זה ההוריקן, או הסביבה שלי שהיא אנשים טובים, שתומכים זה בזה.
אורן: מה זה תומכים זה בזה? אפשר לתרגם את זה לכסף. המיליון שלי שווה הרבה יותר מכל התמיכות האלה. אז תיתן לה שקית חלב.
לאו דווקא.
אורן: אלא מבחינה של מצב הרוח?
לא רק מצב הרוח, אלא גם אספקה הדדית, דאגה הדדית. זה שווה הרבה יותר ממיליון דולר. במצבי לחץ וצער, אתה לא יכול לקנות במיליון מה שאתה רוצה. את זה אתה יכול רק בחיים הרגילים.
אורן: אנחנו מדברים על החיים הרגילים, עכשיו אנחנו דנים איזו תמונה אתה מצייר לעובר שלך.
סליחה, אני רוצה לדבר לעניין ולא סתם.
אורן: בסדר
אתה רוצה לספק לעובר שלך חיים נורמאליים אז אתה חושב על חיים נורמאליים בשבילו, ולא על מיליון דולר. אף אימא לא רוצה בזה. אתה סתם מתווכח, אלה לא דברים שלקוחים מהמציאות ולא מהחיים. אף אימא לא רוצה שהילד שלה יהיה עשיר, שיהיה חזק, שיהיה רמבו, או לא יודע מה. היא רוצה בשבילו חיים. העיקר שיהיה בריא ושיהיה לו כל מה שהוא צריך, לזה היא דואגת. כי אנחנו בפנים מרגישים שהדברים האלה הם הטובים ביותר, יותר מכל הקיצוניות, לא לכאן ולא לכאן.
אורן: גם אבא או רק אימא?
הם יכולים להשתגע איך שהם רוצים, כי הם גם מקולקלים.
אורן: מי?
גם האבא וגם האימא, הם קיבלו חינוך מסרטי הוליווד. אבל בעצם בצורה הטבעית אנחנו כך רוצים את החיים, כך מאחלים חיים לילדים שלנו. זה מה שאנחנו רוצים לראות בהם, שמחים בחלקם, ואל תספר פה דברים מלאכותיים שספגת.
אורן: אבל אני בקורס.
אז אתה בקורס תקבל שטיפת מוח ותחזור לחשוב נורמאלי.
אורן: אז עכשיו אתה כאילו שוטף לי את המוח?
כן, שתבין.
אורן: אתה לא יכול להגיד לי "תבין את שטיפת המוח". תשטוף אותי.
אני לא פותח עכשיו קורס, אני רק אומר לך את העקרונות. שאיזון בטבע זה העיקרון הראשון, ואיזון להטבע זה נקרא שאני חי בשווה עם האחרים, בשווה. ולא שאני מרגיש שאם אהיה עשיר יהיה לי יותר טוב מאשר להם. לא יהיה לי יותר טוב. לא יהיה. אנחנו נשמע אחר כך מה קורה בכל האזורים האלו של העשירים בזמן ההוריקן, אתה עוד תשמע מה היה שם ומה קרה.
אנחנו צריכים ללמד את האדם את חוקי הטבע, ועל זה אני לא רוצה להתווכח איתך. אני רק רוצה להסביר לך אותם. ועד כמה שאתה מדבר על חיים בטוחים, אז שמירה על חוקי הטבע ברמה האנושית, זו הצורה הבטוחה ביותר, המאוזנת, הנכונה. זהו, על זה אין ויכוח. הטבע ינצח ויחזיר אותך בכל זאת לזה. אם יש לך יותר מאשר לאחרים אתה במידה הזאת תסבול בסופו של דבר. לכן אנחנו בצורה אינסטינקטיבית לא מאחלים את זה לעוברים.
ניצה: הדבר הבסיסי שהבנתי מהשיחה הזאת, שכאילו "הפכה לי את הראש", הבנתי שהרבה פעמים אנחנו בגישה שלנו ובתפיסה שלנו, בעצם מאחלים רע לעוברים ולילדים שלנו, כי אנחנו לא באמת מבינים מה טוב להם. זאת אומרת, כל התפיסה שלנו היא מעוותת. ולא כמו שאתה הצגת את זה, מה זה בעצם לחיות טוב.
אנחנו לוקחים דוגמה מהסרטים.
ניצה: נכון, אבל זו המציאות שלנו היום. מה אני אאחל לילד שלי, או לילד של החברה שלי?
אנחנו לא צריכים להמשיך את המציאות. אנחנו מדברים על איך לתקן אותה. כבר גמרנו, הגענו כבר עד הסוף, ואין יותר. דיברנו על דפרסיה, דיברנו על התאבדויות, דיברנו על כל שאר הדברים, אז מה קורה? נמצאים במשבר, אין יותר לאן להתפתח, אז צריכים לדאוג לפחות לדור המתוקן קצת יותר, לעתיד. אין כאן דרך אחרת. והטבע מגלה לנו את החוקים שלו ואנחנו צריכים ללמוד מזה. כאן אין ברירה.
כמו שברחם עכשיו, העובר מקבל את מה שמגיע לו ולא יותר. האם האמא תתחיל להאכיל אותו עכשיו בסוכרים כדי שיגדל לששה, שמונה קילו, זה טוב? "אבל כך הוא גדול, הוא חזק". העובר צריך לקבל בדיוק מה שנחוץ לו בכל רגע ורגע בחיים. וזה נקרא בריאות. זאת אומרת, סביבה בהתאם למה שהוא צריך להתפתח, איזון בין אדם לסביבה.
בבטן, ברחם, שם אנחנו מתחילים ללמוד מה זה נקרא הרמוניה, הומיאוסטזיס, מה זה נקרא השתוות הצורה, איזון. כי באותה צורה כמו שיש לו ברחם, הוא צריך להרגיש גם אחר כך כשהוא נולד בסביבה שלו. זה מה שאנחנו צריכים לספק לו, וקודם כל ההורים שלו, בבית שלו.
כשהוא נולד כך אנחנו משתדלים לעשות. כל יום, כל שבוע, כל חודש אנחנו צריכים להוסיף עוד משהו, ועוד משהו, במאכלים, בטיפול בגוף שלו, בביטחון הגשמי שלו, החושי וכן הלאה. אנחנו מוסיפים לו קצת משחקים, מרימים אותו, מחייכים אליו, מדברים אליו וכדומה.
את כל זה צריכים לעשות, כי זה אותו הרחם שנמשך החוצה, רק בהתפתחות יותר ויותר משוכללת בהתאם אליו. אז למה פתאום אנחנו רוצים "לזרוק אותו לכלבים"? אני רוצה שהסביבה שלו גם הלאה תהיה אותה הסביבה כמו שהייתה בפנים, שממש יהיה לו טוב, ומה זה טוב, אני צריך ללמוד מחוקי הטבע.
במשך תשעה ירחי לידה אני איכשהו מבין מה צריך להיות שם. צריכים לתת לאימא מזון מאוזן, קצת יותר סידן, עוד קצת דברים, זה ברור, אבל מה אחר כך לעשות עם התינוק, את זה אנחנו גם צריכים ללמוד מהטבע, ולא למלא אותו במטרנה במדויק ועוד במשהו. למה אנחנו מתרחקים מהנקת אם, שזה דבר שחייב להיות. התינוק מקבל יחד עם החלב המון נוגדנים, המון דברים נוספים ששום דבר מלאכותי לא יספק לו את זה. אחר כך הוא יצטרך את אימא, ויהיה דבוק לאימא עוד שנים, אם לא קיבל את זה בזמן שינק ממנה. אנחנו רואים את זה על הילדים שחסר להם החום, חסר להם את הרגשת השד, שזה המשך של הרחם.
ניצה: אנחנו חוזרים לשלב תחילת ההיריון, ודיברת קודם על המחשבות של האישה. האישה עוברת המון שינויים בשלבים האלה, היא מתחילה להרגיש אחרת, לפעמים מתנהגת אחרת, פתאום יש לה דחפים אחרים, צרכים אחרים. מאיפה זה בא ובאיזה אופן זה משרת את העובר?
אנחנו לא מדברים על אישה מאוזנת, על אישה מתוקנת, אנחנו מדברים על אישה מעוותת. היא חולה, חולנית, עם הגוף, נמצאת תחת השפעת הסביבה שהיא גם כן חולנית ומעוותת ולכן אנחנו לא יכולים להוציא מכאן כללים נורמאליים. אבל האישה שבאידיאל, הייתה נכנסת להריון ומתפתחת, הייתה צריכה להרגיש את עצמה רק יותר ויותר טוב. הגוף שלה עכשיו עובד עבור שניים, הוא דווקא צריך להיות עוד יותר בריא, עוד יותר אנרגטי, עוד יותר מאושר.
וזה שאנחנו רואים דיכאון, דיכאון לפני לידה, בזמן הלידה ואחרי הלידה, כל מיני דחפים, עצבנות, אכילה מופרזת, זה הכל בגלל שאנחנו לא מאוזנים. לא ביחסים בין האישה לסביבה, ולא בתוך הגוף שלנו. הטבע סידר הכל.
ניצה: כשאתה אומר שהחברה חולה אתה מתכוון שהם פועלים בניגוד לחוקי הטבע. זה נקרא חולה?
כן. זו הגדרת החולי.
ניצה: האם בקורס הזה, אני יכולה לאט לאט ללמוד איך להבריא? לאט לאט להבריא את עצמי?
כן, לכן אמרתי שאנחנו צריכים לפתח כאן קורס, ואת חייבת להשתמש בזה ברגע שנודע לך שאת בהריון. והאמת, אישה בריאה, מרגישה ממש תוך ג' ימי קליטה שהיא בהריון.
ניצה: שהיא נכנסת להריון?
כן. ביום השלישי היא מתחילה להרגיש שזהו, יש בי משהו. ורואים עליה מבחוץ. היא צריכה להיות זוהרת.
ניצה: להיות קורנת.
כן.
ניצה: האישה יותר קורנת, ויש אומרים שהיא גם יותר יפה בזמן ההיריון.
זה ברור. והעיקר שהיא מאירה מִבפנים. להשתמש כך בכל ירחי הלידה כקורס אינטנסיבי, ובזה היא צריכה להבין שהיא מאזנת את עצמה ומאזנת את העובר. והקורס הזה, ברכות, בצורה יפה, נוחה, בונה אותה ובונה אותו ובונה את המשפחה. זו בשבילנו הזדמנות מיוחדת כדי לעשות תיקונים, כדי להמשיך את הרחם לעולם החיצוני, ליחסים ביניהם. יחסי כל העולם נמצאים ברחם של הטבע. ואז אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מאוזנים עם אותו הרחם הגדול, זה החינוך האינטגרלי.
אורן: נתת לנו קודם תרגיל לצייר במחשבה שלנו את העולם שאליו אנחנו רוצים שהעובר שלנו יגדל, לכתוב את התסריט של החיים שלו משלב לשלב. ציירת איך אתה רוצה שהוא יהיה בגן הילדים, באילו יחסים הוא יהיה עם הילדים סביבו. למה שהתרגילים שאנחנו עושים עכשיו במחשבה ישפיעו בפועל על החיים שלו?
כי המחשבה היא הכוח הכי גדול. מה שאדם חושב בסופו של דבר הוא מבצע, זה מתפרץ החוצה גם בחיצוניות, בגשמיות. המחשבות הן הדרגה הכי גבוהה, הנשק הכי חזק, הן הכוח הכי חזק בעולם.
ניצה: במקרה הזה, זה לא רק מה שהאדם חושב הוא מבצע, אלא מה שאני חושבת שהוא יבצע?
מה שאת חושבת מתבצע בו. וודאי, את אחראית עכשיו על שני גופים.
ניצה: ויש לכך השפעה גם בשלב הזה וגם בשלבים אחרי שהוא יוצא לאוויר העולם?
כן.
ניצה: זאת אומרת, למחשבה יש השפעה כבר מהשלב הראשון? יש שלבים מסוימים שאני צריכה להיות יותר מודעת לכך, או ממש מהרגע הראשון אני כבר צריכה להתחיל?
מהרגע הראשון.
ניצה: בכלל עוד לפני שיש לו מערכת עצבים ומוח.
זה מתראה כך רק כלפינו.
אורן: לא הבנתי איך זה עובד בדיוק. אני ואשתי יושבים ומציירים לילד שלנו חיים ורודים, הוא נולד ויש לו חיים ורודים. לָמה? כי אנחנו ציירנו לו חיים ורודים. עשינו את התרגול הזה, נניח השקענו כל יום עשר דקות, היינו מצטיינים בקורס, כל יום ישבנו עשר דקות וציירנו קטעים מתוך חייו, כמו שתיארת קודם, אידיליה, כולם מתייחסים אליו יפה, הוא מתייחס לכולם, לא חסר לו כלום בחומריות, שיהיה שמח בחלקו, שיהיו לו שכנים טובים, הכל.
עשר דקות, אולי יותר, מה הבעיה?
אורן: חצי שעה ביום, בסדר? עשינו. התמדנו בזה לאורך ההיריון.
זה המקסימום שאתה מסוגל להשקיע בו? "עשר דקות עד חצי שעה, מספיק לי".
אורן: אנשים עובדים, יש עוד דברים בחיים. כמה אתה רוצה שנשקיע?
בסדר.
אורן: כדי שהתרגול יהיה פרקטי, שאנשים יעשו אותו.
לאישה הרבה יותר.
אורן: יכול להיות, יכול להיות שהיא לא עובדת עכשיו. נניח אני בא בערב הביתה ואז משתתף בתסריט, אנחנו כותבים תסריט לחיים של הילד, אפילו יש לנו מסמך, נכתוב את זה.
נכתוב. בסדר. אחר כך כשהוא יגדל הוא יקרא.
אורן: אלא הם חייך דוד, בבקשה, בברית מילה ניתן לו את התסריט, בהצלחה. אמרת שזה יקרה, או קרוב לכך יקרה, כי המחשבה היא הכוח הכי חזק.
לא, כי אתם לא לבד, אנחנו מדברים על מיליונים שמקבלים את החינוך. לא מדברים עליכם לבד, אתם לבד לא תבנו את הסביבה והשכנים והשכונה והעיר והעולם שהם יהיו טובים לילד שלכם. מה שקורה רק במשפחה אחת, לא יעזור לו. אם זה קורה רק במשפחה אחת, אז באמת אתה צריך לאחל, נכון להיום, שיהיה לו מיליון דולר בחודש, שישתגע עם הכסף וזהו. בלי סביבה טובה אתה לא יכול להבטיח לו עתיד טוב. למה אתה שוב מצטמצם, ל"לנו וגמרנו" ? הוא יחיה לבד? אתה זורק אותו לירח?
אורן: לא.
מה אתה רוצה? למשל דוגמה מהחיים, שאני רציתי לספק לבן שלי חיים נכונים שלחתי אותו לסביבה מיוחדת ושם הוא גדל. ידעתי שאני לא יכול לפי מה שהרב"ש אמר לי, "לא יהיה לך לא זמן לא כוח ולא ראש אליו, שלח אותו". כי באמת הכנתי את עצמי לתפקיד של היום, ושלחתי את הבן שלי. אבל שלחתי אותו לסביבה שבה הוא גדל ואני ידעתי לאן, העיקר זו הסביבה.
מגיל שש עשרה אפילו פחות הוא נמצא לבד. היום הוא בן ארבעים, ואתה רואה שלא קרה לו שום דבר רע ברוך ה', אלא הוא בעל משפחה, יש לו מקצוע, ילדים, בית והכל. לָמה? אני לא השתתפתי בכך, אבל הסביבה, אני באמת לא השקעתי, הייתי בתנאים כאלה שלא יכולתי להשקיע בו. אתה רוצה לגדל ילד שייוולד לבד? הוא יוצא לחצר, לגן ילדים, תוך יום הוא חוזר וכל החינוך שהשקעת בו, מה שאתה חושב עכשיו, הכל עף, הוא מביא לך כאלו דברים שאתה נדהם. הוא לומד מהם ולא ממך. מי אתה לעומת החברים שיהיו לו? אם אתה לא תתקן אותם, לא תדאג למי שהם יהיו, באילו משפחות, באיזו תרבות, באיזה יחס, אתה לא דואג לילד, חבל על הזמן, לך לישון, כשאתה חוזר מהעבודה לך לישון.
אורן: הרצון שלנו שיהיו סביבו בגן הילדים העתידי, בעוד שלוש ארבע שנים, ילדים מחונכים שיתייחסו טוב אחד לשני.
כן.
אורן: הוא יכול לגרום לכך שבעוד שלוש או ארבע שנים באמת יהיו סביבו ילדים מחונכים וכן הלאה?
בנוסף לכך שאתה חושב, אחרי שאתה חושב ומברר את הדברים האלה ולומד אותם לאט לאט, עכשיו אתה מבין מה הוא צריך. אתה בודק אם יש גן כזה בסביבה או לא? אולי אני צריך לעבור עם אשתי למקום אחר שיש בו עוד אנשים שחושבים כך? אולי אנחנו צריכים לעשות שיכון, מושב, או לבנות בכלל את כל החיים שלנו כך? אם כולם עוברים חינוך כזה בטלוויזיה, בוא נחייב את הממשלה לשנות את החוקים בצורה כזאת. חוקי חברה, חוקי חלוקה יותר צודקת, חוק חינוך לילדים וכולי, למה לא? אחרת מה? אתה לא תעשה כלום. יוצא שרק מתוך הצרה קטנה שהיא נכנסה להריון, עכשיו יש לך צרה גדולה לתקן את העולם.
אורן: אני לא הולך לתקן את העולם, זה בטוח.
אז בשביל מה עשיתם ילד?
אורן: עשינו ילד. אם אתה בונה על כך שמהקורס שלך פה, ממפגש אחד אני הולך להיות מתקן העולם, ממש לא.
לא, זאת רק התחלה, אבל בעצם כן, לשם אני חותר. אתה לא יכול, אף אחד בעולם שלנו לא יכול.
אורן: אתה פשוט מייאש אותי מההתחלה.
נכון.
אורן: זאת מטרתך?
כן.
אורן: אז אני אעזוב את הקורס במפגש שני.
לא, אם תעזוב אז לא יהיה לך כלום בכלל. כך אני מחייב אותך לראות את העולם בצורה רצינית, בעיניים פקוחות, שאין לך ברירה. להבטיח טוב היום לעולם בעולם הגלובלי, אתה חייב לדאוג לכל העולם.
אורן: טוב, אלה דברים מתקדמים. ניצה תדאג לכל העולם, אצלנו אני הפרקטי, היא יותר פילוסופית, היא תדאג לכל העולם.
טוב, בסדר. אתה יודע מה, לפחות למדינה ישראל, בסדר?
אורן: גם לא, היא תדאג למדינה.
בסדר.
אורן: הייתי בצבא, אני משלם מיסים, שם זה מתחיל ושם זה נגמר.
לשכונה לא?
אורן: גם לא, איזו שכונה? אני אומר לך, בבניין אני לא סובל את האנשים, הבאת לי את השכונה?
טוב, אם כך, אין לי מה לדבר איתך.
אורן: בגלל זה אני אומר שנמשיך עם האימא. הבנתי את התרגיל עד כה, אני אתרגל אותו.
אז אנחנו נעבוד עם אימא, בעוד שבוע אתה תבוא על ארבע. אתה תשב בפינה ותשמע את הכל .
אורן: הנה, בוא נעבוד עם אימא כי אני צריך פסק זמן מהקורס הזה. אני לא הולך לתקן שום עולם ושום מדינה.
בסדר. את מבינה?
ניצה: אני מבינה שהמצב לא פשוט. שבעצם כשנכנסתי להריון הסתבכתי עם כל העולם.
לא הסתבכת. אלא באמת מתוך דאגה של אמא לעתיד הילד, כי כשהוא יוצא מהבטן הוא כבר לא נמצא תחת השפעתך, אחרי זמן מה, נניח אחרי שנתיים שלוש. להבטיח לו שלום את לא יכולה. שלום זאת שלמות, את לא יכולה אלא על ידי כך שהסביבה שלו תהייה תמיד שלמה. לכן אנחנו צריכים לשנות את הסביבה, להפוך אותה לרחם. כמו שעכשיו הוא נמצא בך, כך הסביבה כל הזמן תדאג בשבילו, כי רק הדאגה שלך לא תעזור.
לשם כך צריך קודם למשוך את בעלך. אנחנו מבקשים לטובתכם שתביאו אותו להמשך, לטובתכם, אנחנו מתכוונים אלייך ולתינוק, העובר, תביאו את האבא, את הנאשם, תביאו אותו כדי שגם הוא ישתתף. לאט לאט יחד איתנו, כי גם אנחנו צריכים ללמוד מה זה נקרא החברה העתידה שתגדל כרחם סביב הילד. אנחנו צריכים קודם כל ללמוד את החוקים שלה, ההתנהגויות, איך להיות בגשמיות, בתרבות, בחינוך, ביחס בין האנשים וכן הלאה. נלמד את כל מה שנקרא ה"רחם", או ההשפעה הבטוחה והטובה מהסביבה לאדם.
אחרי שנלמד זאת, אנחנו נתחיל לחשוב גם על איך אנחנו עושים זאת בפועל? לא עכשיו, אבל בעוד כמה שנים, נניח יש לך עוד שנתיים עד שהילד ירד מהידיים שלך, אולי אפילו לפני כן, איך אנחנו בונים כזאת סביבה ידידותית כלפיו.
ניצה: השאלה הראשונה שלי כאישה זה איך אני רותמת את בן הזוג שלי אם הוא לא חלק מהסיפור הזה, שהוא יבין את חשיבות העניין?
אם את מתחילה לדאוג ומתחילה להתרשם מהחומר שאנחנו מעבירים לך זה בעצם פועל עלייך בצורה מאוד חדה, הכרחית. כי זה כמו שאנחנו מגלים לאדם, "אדוני אתה מאוד חולה ועוד כך וכך זמן אתה תרגיש רע, אם לא תטפל בזה בצורה כזאת אתה תרגיש עוד יותר רע. כאן יש לך סכנה להיפגע מכך וכך זאת אומרת מסביבה לא טובה, יתנו לך שם מכות ואתה תלמד שם דברים לא טובים, אתה יכול להיכנס לבית סוהר וכאן יכולות להיות תאונות וכן הלאה".
אנחנו פותחים לך את הדרך כמו שאת רואה בחיים, ואם את רוצה להבטיח את הדרך הנכונה שלו, גם בחינוך, גם בהתנהגות, בהכל, אם את רוצה לראות גם נכדים, אז כדי שהכל יסתדר אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו בונים לילד עתיד. בנוסף לכך שילדנו אותו אנחנו צריכים לבנות לו גם את העתיד. איך? בשביל זה אנחנו צריכים את בעלך. מתוך הדאגה הזאת את צריכה להעביר לו את הדאגה שלך. אין אישה שלא יכולה למשוך את הגבר.
ניצה: באיזה שלב העובר מרגיש את הגבר? בהתחלה הוא מרגיש את האישה, האם הוא מרגיש גם את הגבר?
אני חושב שאחרי ארבעים יום.
ניצה: מה מיוחד דווקא לתקופה הזאת?
הוא מתחיל לקבל את ההרגשה הראשונה מחוצה לו. שהוא קיים במה שהו. זאת התחלת הבינה. בינה, הבנה. זה נקרא "מ' יום יצירת הוולד". מ' זאת דרגת בינה.
ניצה: מה אני צריכה לעשות בשלב הזה? הגעתי לשלב של הארבעים יום, אני מבינה שזה רגע מאוד משמעותי, העובר שלי מתחיל פתאום לפתח משהו שאפשר לקרוא לו סוג של מודעות
כן.
ניצה: מודעות מסוימת.
לדבר איתו, וגם שבעלך ידבר אליו.
ניצה: לדבר אליו.
לדבר כן.
ניצה: אילו דברים להגיד לו?
מה שאת חושבת, תגידי. כל מה שהאימא חושבת זה נכון.
ניצה: פשוט לדבר אליו באופן טבעי, לדבר דברים טובים.
אורן: תודה שהייתם איתנו. תתחילו בבית לדבר דברים טובים, ויהיה טוב. "חיים חדשים", עד הפעם הבאה, שיהיה לנו כל טוב.