שיחה 185: סדום ועמורה
אילו יחסים חברתיים שררו במצב שנקרא "סדום ועמורה", מדוע ניתן לדמות גם את חיינו עכשיו למה ששרר אז וכיצד נוכל להשתנות ולבנות משפחה אחת? הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיחה עם אורן לוי וניצה מזוז
סדום ועמורה
אין דבר גרוע יותר מניתוק קשר בין בני אדם. סדום מסמלת נתק
- סדום היא ללא התפתחות, מנוגדת להתפתחות הכללית לעבר קישוריות מושלמת
- עיר חטאים: חוסר יחס לזולת זה הכי רע, כי כך אי אפשר לממש את תכנית הטבע
- גם היום, כל אחד בפינה שלו, "אל תיגע בי", מנסים לחיות בשקט, חיים בסדום...
מגמת הטבע: להביא את כולם לקשר הדדי מושלם
- סדום מאופיינת בהזנחת החלשים: "זה לא שייך אליי". "כל אחד והמזל שלו"
- אברהם מגיע: מייצג רגש לזולת, רחמנות, התחשבות
- אם יש עשרה צדיקים, מניין שיכול לקיים חיבור כלשהו, אפשר יהיה לצאת מהנתק
- עשרה אנשים זו מערכת מינימלית לפיתוח יכולת השפעה מושלמת
- עשרה אנשים שרוכשים כוח השפעה יכולים להטות את העיר לטובה
הטבע הוא המנגנון האחד שמנהל את הדומם, הצומח, החי והמדבר, שקושר בין כל הפרטים על פי חוקיות
- עלינו ללמוד מהטבע את נוסחת ההתקשרות הנכונה. המעבדה דורשת לפחות מניין
- מיטת סדום: כולם צריכים להיות אותו דבר, כמו זומבים, אין מקום להשלמה הדדית
- רק אם משתוקקים לחיבור, כל אחד יכול לפרוח ולהצטיין במה שהוא, להבליט את ייחודו
- הפילוסופיה: אם אנחנו רעים מטבענו, עדיף שלא יהיה בינינו שום מגע. אברהם טען הפוך: אין רע בעולם. רע שמתגלה בא כדי לאפשר לבנות מעליו טוב
- מי שאין בידו את שיטת החיבור שהייתה לאברהם, בטוח שהפרדה בין שונים טובה
- התובנה מסיפור סדום: בלי שיטה לבניית חיבור אינטגרלי עדיף לשמור מרחק...
- סדום נהפכת: הבנה שכן אפשר להיות בקשר, בתנאי שנרגיש כמו חלקים בגוף אחד