שיחה 190: סיפור גן העדן

חוזרים לגן עדן

סיפור הבריאה מוגש לנו כסיפור, אבל בעצם מתאר ששה שלבים בהתפתחות הטבע

-        הבריאה מתפתחת משני כוחות, פלוס ומינוס, שמנוגדים זה לזה ומחוברים זה לזה

-        תחילת הבריאה היא הרמוניה, מערכת פרטים מקושרים, גן עדן. אך לא מתוך בחירה

-        מאז התהליך ממשיך, הטבע מפתח את האדם, עד שיהפוך לאחראי, ל"בעל בית על גן עדן"

-        סיפור הבריאה מדבר על שני כוחות שמהם הטבע בורא את כל יצוריו, וגם את האדם

-        בעצם אנחנו קופים, שבהם התחיל להתפתח רצון לרכוש, לבלוע, להיות בעל הבית

-        הרצון הזה מפתח אותו קדימה, כי תמיד הוא מרגיש חוסר. זהו האגו של האדם

-        הכוח השלילי לא מאוזן עם הכוח החיובי. לכן אין באדם השלמה הדדית אלא מאבק

האדם ממלא את עצמו בכל מה שיש בעולם, כדי להרגיע את החוסר שבו, ולא מצליח

-        "נברא בצלם": כמו צל, הפוך. במערכות הרגש והשכל באדם הוטבע חוסר איזון

-        עוד בעיה: אני תלוי באחרים והם בי, אך אין לי שום רצון לפרגן להם, להשלים אותם

-        לכן אנחנו בונים מערכות קשרים מלאכותיות, אך מסתבר שהן מגבילות אותנו

כיום הגענו למבוי סתום. מה שלא נעשה, תמיד נישאר חסרים. בדיוק ההפך מגן עדן

-        ה"אישה" מוציאה את האדם מאיזון: מדובר בכוחות פנימיים, שמצויים בזכר ובנקבה

-        עץ הדעת טוב ורע: תוספת הרצון מפתחת באדם שכל ותבונה. כמו אדם ביחס לקוף

כיום מגיעים להכרה שמוכרחים לשנות משהו בגישתנו לחיים, כי לא מצאנו את גן העדן

-        הסתכלות בריאה על המציאות מראה שחסר לנו כוח חיובי שיאזן את הכוח השלילי

-        נוכל לגלות כוח חיובי במאמצים להתקשר זה לזה, בחיבור בינינו

-        ניסיונות העבר להקים חיבור בין אנשים קרסו כי לא שאפו למצוא כוח חיובי מאזן

-        הכוח החיובי מצוי בחיבור, במרכז העיגול. אנחנו רוצים למצוא אותו, כדי שיאזן אותנו

-        אם נקדיש רגש ושכל לאיתור הכוח החיובי ונפתח אותו לגובה הדרוש, נחזור לגן עדן

-        בנייה של חברה כמשפחה אחת היא מודל כי במשפחה כולם שווים, משלימים, כאחד

האדם שבנה את האיזון שלו בעצמו רוכש דרגה עליונה ומילוי אינסופי. זהו גן עדן