על הכביש השחור של רחוב 16, הציר המרכזי המוביל לשער הבית הלבן, רוססו בצהוב בוהק שלוש מילים המסמלות את המחאה בת השבועיים באמריקה: "חיי שחורים נחשבים" (Black Lives Matter). גם מהחלל אפשר לראות את הכיתוב שנכתב באותיות של קידוש לבנה.
מהחלל רואים עוד דבר: כוכב לכת עגול. כדור ארץ עגלגל בעל שטחים עצומים של אוקיינוסים כחולים לצד מרחבים של מדבריות חומים; התמזגות של הטבע המנוגד והשונה לכדי הרמוניה אחת נפלאה.
אבל דברים שרואים משם לא רואים מכאן. על האדמה האחת שמחברת בינינו עומדים בני אדם שונים זה מזה. גברים ונשים, קטנים וגדולים, חכמים וטיפשים, דתיים וחילוניים, והרשימה יכולה להתארך עד סוף הדף. אחת החלוקות הבולטות היא הגזע. חלוקה הבאה לידי ביטוי בצבעי העור השונים ונובעת מהעידנים של לפני ההגירה: שחורים, לבנים, צהובים ואדומים. ובחלוקה מקבילה וגסה לפי יבשות: אפריקאים, אירופאים וצפון אמריקאים, אסייתיים, ודרום אמריקאים. אלה ארבע רמות באנושות, לא רמות מדרג של עליון ונחות, אלא רמות חלוקה טבעיות, גשמיות, הנובעות מהטבע העליון, הרוחני.
על פי חכמת הקבלה, האנושות כולה מורכבת מרצון אחד, מנשמה אחת, מכלי אחד, בשם "אדם הראשון". הנשמה הזאת מחולקת לרבבות של נשמות, חלקי רצונות המתגשמים בבני אדם, תחום מרתק המצריך עיון בפני עצמו (עיינו "ד' בחינות דאור ישר"). במילים פשוטות, השוני וההבדלים הם חלק בלתי נפרד מהטבע. החלוקה בין בני האדם היא דבר חיוני לתפקוד המערכת כולה, לַחיוּת הכוללת של נשמת אדם הראשון.
כבר אמרו חז"ל: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". אף אחד לא שווה לשני ואין צורך שיהיה דומה לשני. לכל אחד ייחודיות משלו. ואין ההבחן מסתכם בצבע העור, אלא לכל אחד עולם ומלואו משל עצמו: מצב רוח משתנה משלו, אופי וזהות ייחודיים לו, מין ומגדר משלו, גיל וטעם וריח ודת ומחשבה ותפיסה משלו. לא בהם צריך לעסוק, ולא בהבדלים ביניהם צריך לחקור, אלא מעליהם. במטרה להתחבר מעל ההבדלים ללב אחד משותף. לא לטשטש את השוני, לא להתבייש בשוֹנוּת, לא לבטל את ההבדלים המהותיים בינינו, אלא כמו שכתב החכם באדם: "שנאה תעורר מדנים [ריבים], ועל כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב). זה התיקון הנדרש מאז ימי עולם, ובפרט בימינו. תיקון חברתי, אנושי, רוחני.
אולם בנקודה זו מתגבר האגו שלנו, יצר הרע שטבוע בנו מלידה. האגו הוא שמבדיל ומבחין, מסכסך ומפריד. הוא השורש לגזענות שמתעצמת בימינו ומרהיבה עוז ברחובות אמריקה. בכל יום ויום ובכל דור ודור מתעצם האגואיזם ומראה לנו תמונה שבורה של החברה האנושית; מגלה לנו את הפשעים ואת המומים של טבע האדם. האגו רודה באדם לצאת ולמחות, להפגין ולדרוש הכרה וזכויות, ואם אין לו ברירה, הוא גם מאיץ בו להכות ולבזוז, להתאכזר לזולת "כי מגיע לו".
אבל אפשר אחרת. אפשר בדרכים של חינוך והסברה, של מודעות לטבענו ושל שינוי חיובי בהתאם לטבע השלם. החינוך האינטגרלי, מיסודו של חכמת הקבלה, מלמד בראש ובראשונה את העובדה שכולנו חיים במערכת טבע אחת, בעלת חוקים קבועים ומוחלטים מראש. מלמד שהמערכת היא הרמונית ופועלת בקצב אחיד, מוזיקלי ממש.
החינוך האינטגרלי מכיר לאדם את הרע שבו שמנתק אותו מהזולת ומציג לו אנשים שונים ונבדלים, את האגו שמפריד אותו ואת החברה כולה מהזרימה הטבעית של הטבע האחד. החינוך האינטגרלי לא מכווץ את האדם, אלא בונה אותו להיות אדם מושלם – שלם עם עצמו ועם הטבע כולו. החינוך הזה מלמד את האדם לאהוב את השוני, את ההופכיות שבאחר, כי רק אז יש קרקע משותפת לזרוע חיבור ולהצמיח אהבה.
בזכות הפער התהומי מוצג באופן חד מקום הגישור וההשלמה, בולט הפשע שמחייב לכסות באהבה. והכיסוי הזה לא מכסה וסותם, ממש לא מדכא, אלא מרעיף אהבה ומעצים בשמחה. כי אז כולם כולם, בלי יוצא מן הכלל, מרגישים מקובלים ואהודים, חשים בטוב ומוצאים את מקומם על המפה.
כשיש אהבה, רעוּת וידידות, מורגש בין השונים חיבור נפלא, התעלות רוחנית של ממש. כשיש אהבה קל לפתוח את הלב לאחר, לכולם. אז כל אדם מוצא את עצמו. הוא כבר לא פרא אדם, יצור הישרדותי במרוץ נגד כולם, אלא הוא יצור תבוני הלומד לפתח קשרי אהבה חדשים. ביחס החדש ובהתקשרות ההדדית שלו לזולת, האדם מגלה את ה"אני" האמיתי שלו, את הקול הייחודי שלו ואת המקום הבלעדי שלו לתרום לכולם. תוספת רגשית שלא הייתה בו קודם. אז הוא נקרא "אדם", מלשון "אֶדמה לעליון" (ישעיהו יד, יד), אז הוא בן-אדם, חלק אינטגרלי מ"נשמת אדם הראשון".
אז לוהטת אש האהבה. ובאהבה בינינו, בחיבור האוניברסלי שמשלים את כל הפשעים ואת הצורות המנוגדות, מורגשת אהבה עליונה יותר, אהבה שנמצאת כשורש וסיבה לבריאת המציאות. מורגש חיבור עם כוח עליון כולל, יציאה לממד אינסופי מעל זמן תנועה ומקום. אש האהבה אז כנראה תגבר או תדעך, אך ההבדלים והשנאות בינינו, הקבועים לעד, יאפשרו לנו כל הזמן לשמור עליה מאירה ויוקדת. כמו שכתוב: "על כל פשעים תכסה אהבה".