אמסטרדם, העיר התיירותית המובילה בעולם, שזכתה בזמני הסגר לרוגע ושלווה, לאוויר צח ושקט מופתי, פותחת מחדש את שעריה עם הסרת הגבלות הקורונה, אבל הפעם יש לה בקשה קטנה מהתיירים.
עיריית אמסטרדם יצאה בימים אלו במסע פרסום מושקע שמבקש יפה מהתיירים: חִזרו לעירנו היפה, סיירו במוזיאונים, טיילו בין אתרי התרבות, נוחו בפארקים הרחבים – וזהו. לא לצורך אחר! מי שיבוא להרעיש וללכלך, אינו רצוי בעירנו.
ההולנדים הם עם רגוע מטבעו, אנשים שלא צריכים את כל כאב הראש התיירותי הזה. אלא שכמו כל העולם, גם הם קיבלו תיאבון גובר למזומנים לאורך ההיסטוריה. האגו גדל בהם, הרצון התאב התפתח ודחף אותם לחפש מקורות רווח נוספים. לכן הם נקלעו לכל תעשיית הזנות ברובע החלונות האדומים, לחנויות הסקס המרובות ולקופישופס שמוכרים בהם קנאביס באופן חוקי.
היום העיר מושתתת על העסקים האלו, הם חלק אינטגרלי מהתעלות שמעטרות אותה, ואם העסקים יקרסו אז אולי גם אמסטרדם "עיר הקודש" תקבל צורה מתוקנת יותר. במקום קיא וטינופת יהיו בה דברים אחרים, יפים יותר.
אמסטרדם אגב היא לא היחידה במערכה הזאת. ערים אירופאיות רבות, כמו פראג ופירנצה, פתחו ביוזמות למניעת כניסה המונית והתנהגות בלתי ראויה של תיירים. האם אלו סימנים שהקורונה הצליחה לתקן במשהו את החברה? אפשר רק לקוות.
הקורונה כבר נתנה מכה משמעותית מאוד, כזו שפגעה בכל אחד ואחת, בילדים ובגדולים כאחד, ואנחנו נמצאים רק בתחילת התפתחות המכה. התקווה היא שלפחות יצא לנו משהו טוב מהמגפה, תובנה עקרונית שתגרום לנו להתיישר כחברה.
למרות שמסע הפרסום של אמסטרדם נשמע יפה והחלטי, הוא לא כזה פשוט. אי-אפשר לצמצם בכוח את כמויות התיירים ואת העסקים שמושכים אותם לאמסטרדם. אי-אפשר לסגור וזהו, לזרוק לרחוב מאה אלף איש שמנהלים ומפעילים את בתי הבושת, את עסקי הסמים ואת כל התעשייה מסביב. הרי רגע לפני העסקים האלו סיפקו להם פרנסה.
כדי לעשות צעד בולט כזה, על עיריית אמסטרדם לארגן תוכנית הבראה עם שיקול דעת. הדבר נכון לכל עירייה בעולם. באופן דומה גם על תל אביב לשקם את עצמה. להתנקות מסמים ומזנות, להיטהר מכל הרעות החולות. זה לא יקרה בין-לילה, זה דורש תכנון מדויק וחכם. כי השאלה הבאה אחרי סגירת מוקדי התיירות תהיה מה לעשות עם כל האנשים שעוסקים בתחום, ממה הם יחיו? אי-אפשר להתעלם מהקושי, זו יכולה להיות טרגדיה גדולה למשפחות אם יסגרו להן את העסקים בצורה שרירותית.
אלו לא סתם הימורים וכספים, זונות ומוכרי סמים, עבריינים ומאורות קלפים, אלא מדובר באנשים בשר ודם. אנשים שעובדים ומתפרנסים למחייתם. זו עבודה לכל דבר ואין כאן נימה של צחוק. ממה הם יתקיימו אם לא מזה? לכן נדרש מפרנסי העיר ליזום תוכנית עירונית הדרגתית ומתוכננת היטב שתלמד את המובטלים החדשים – ואת כל תושבי העיר – לרדת בצריכה המופרזת, להיגמל ממותרות ושעשועים, ולספק את הנחוץ לקיום הגוף, למלא את החיוני לנפש באורח חיים נורמלי. את שאר המרץ והחשק להפנות להנאות שאינן מזיקות לזולת ולסביבה, ולבניית חיי חברה של תמיכה הדדית וקשרים יפים.
יוזמה חינוכית כזו תתבסס על חוקי הטבע הגלובלי, כפי שמלמדת שיטת החיבור של חכמת הקבלה. הטבע שואף לחיבור ולאיזון, ומכיוון שאנחנו חלק מהטבע, גם עלינו חלה החובה לפעול בהתחשבות הדדית. בעזרת חינוך לחיבור עירוני יפה, נשים קץ לבעיית האבטלה הגוברת: ניצור מקומות עבודה רבים שכל מטרתם היא לחולל את כוח החיבור החיובי בין בני האדם. זו תהיה התוצרת.
במה נעבוד? בפיתוח חברה שתעודד קרבה לבבית זה לזה. ומה לגבי מצרכים בסיסיים ושאר השירותים הסוציאליים? העודף העצום בכוח האדם ישתלב במקומות העבודה ההכרחיים שתפקידם לשרת את החברה.
אם רק תושבי העיר יתחברו יחד וירגישו כמו קהילה משפחתית חמה, כוח החיבור ירפא כל תחלואה ויעצב מחדש בהדרגה את החברה ואת פני העיר החדשה. אם אמסטרדם תצא במסע פרסום כזה, עיקר התיירות תגיע מראשי הערים ברחבי העולם שיבקשו להתחקות אחרי ההברקה.