גם אם היא אישה עשירה מאוד ויש לה אחוזה במקום בית, אפילו היא המלכה בכבודה ומשרתים עומדים לרשותה ועושים הכול בשבילה, יש פעולה אחת שאימא לא מוותרת עליה: האכלת ילדיה. ולמרות שבזמן שהם אוכלים היא עצמה כמעט ולא אוכלת, היא בכל זאת לא מרגישה שהיא מוותרת על עצמה בכלום. אף פעם לא תעלה בה מחשבה: "מה יצא לי מזה שאני רואה את הילדים אוכלים?" והיא לא מבקשת שכר טרחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
אימא היא דוגמה מיוחדת, כי לרוב אדם לא יכול להרגיש הנאה מנתינה ללא תמורה כספית, סיפוק, או תחושה שמגיע לו גמול כלשהו. ובטח לא סתם לתת לכל אחד, אלא אם כן, אז למי שאני בוחר, למי שאני רוצה לתת.
אהבה של אם היא דוגמה מופתית לאופן הפעולה של מערכת הטבע: לא עושה תנאים, מעניקה בלי חשבון, נותנת ונותנת – כי היא עצמה נתינה. העולם שלנו וכל מה שבתוכו נברא בתכונת הקבלה כדי שיהיה למערכת הטבע למי לתת, להשפיע את כל השפע שיש בה.
כל יצור בעולם עשוי מרצון לקבל הנאה. האדם, בעלי החיים, הצומח, ואפילו הדומם. אבל מלבד האדם, אצל כולם הרצון לקבל הנאה מצומצם, ולכן הוא מאוזן עם הנתינה של מערכת הטבע העליונה. וכך הדומם, הצומח והחי מתקיימים: מקבלים את החיוני לקיומם כדי שיוכלו לתת, לספק אהבה לטבע הכולל.
אצל בני אדם, הרצון לקבל הנאה גדול יותר, והוא ממשיך לגדול ולטפס, תופח עם השנים, עד שהגיע לתבנית שבה לא רק שהוא רוצה הכול לעצמו, אלא הוא גם רוצה לקבל הנאה ממפלת הזולת. כלומר האדם נהנה לא רק מכך שהוא גבוה כשלעצמו, אלא גם מזה שאחרים נמוכים ממנו. התופעה הזאת מכונה אגואיזם, תכונה שמנתקת אותנו מהזולת ומגישה טבעית לאהבה.
האגואיזם הוא הגורם לכל הסבל שלנו עלי אדמות: מלחמות, נזקי טבע ושאר אסונות. אבל מעז יצא מתוק. אם ניקח את כל הרצון לקבל הגדול הזה, את האגו העצום, ונרכיב עליו כוונה של נתינה כדוגמת הטבע, נרכוש את הדרגה של הטבע עצמו. נהיה אומנים באהבה, נאזן את כל החברה האנושית.
האתגר הוא בכך שיחס של נתינה הוא נגד הטבע שלנו. הרצון לקבל לוחש בלב: "זו עבודה קשה מדי, אין לה שכר. זה לא משתלם לך". ולא נותן לנו לרצות לתת, לאהוב. לכן עלינו לפתח את הרצון הזה לקבל הנאה מנתינה לכולם, כנגד כל הסיכויים ממש, מאפס עד אינסוף, כמו כל אומן גדול.
כך מה שבתחילה דרש מאיתנו מאמץ לא נורמלי שלא הורגש בו שום טעם, יהפוך להנאה גדולה שאי-אפשר לשערה. העבודה עצמה, להכין לרצון לקבל לבוש של אהבה ונתינה, הופכת לתענוג עצמו. כמו שאומן, חייט למשל, אם הוא יודע שהלבוש שהכין מתאים בדיוק בכל הנקודות למזמין, הוא מתמלא הנאה רוחנית ששווה הרבה יותר מכל סכום של כסף שיקבל.
למצב הזה אנחנו מתקרבים ואף נגיע, למצב שלאהוב על פני הדחייה יהיה תענוג גדול, ששום הנאה אחרת לא תדמה לו. וזו האמת לאמיתה, אין הנאה כזו בעולם.