הם לא פעם מלחינים את פסקול חיינו, כותבים באופן שחודר אל נימי הרגש שלנו, יוצרים יצירות מופת שגורמות לנו להשראה והזדהות, לשאלות עמוקות ואפילו לשינוי מסלול החיים. אבל ההיסטוריה מעידה על לא מעט מקרים של אומנים גדולים, פילוסופים וסופרים, ציירים ומוזיקאים, שבחייהם האישיים התנהגו זוועה.
ריכרד וגנר, למשל, היה מוזיקאי גדול אבל אנטישמי גדול יותר. ישנם שחקנים מפורסמים שמתלוננים עליהם היום שהם פגעו באחרים, או סופר מצליח שכבש לבבות רבים והסתבר שפגע בהרבה נשים ועכשיו יש שמשליכים את הספרים שכתב לפח.
אבל אחד לא שייך לשני. אדם הוא יצור מורכב, רבגוני, רב-שכבתי, ודווקא יש סיכוי גדול שבין האנשים שהם יוצרים יוצאי דופן יתגלו פגמים ועיוותים. אדם יכול לכתוב דברים גבוהים ונאצלים, יצירות רגישות שגורמות לכולם לבכות, וברגע הבא להיות איש רע. אנשים הם לא סלעים, הם משתנים כל הזמן, נעים בין יצרים.
אז אפשר לקרוא ספר, לראות סרט או להאזין למוזיקה, ולקחת משם רק את הצד שגורם לך לחשוב, לשאול שאלות על הקיום, לגלות דרכם את היופי שבחיים, ולא לשייך את היצירה לתכונות האופי של היוצר, ליחסים במשפחה שלו או לכל מיני הרגלים מגונים שלו.
כל אדם הוא יצור שכולל בתוכו הכול, את כל המנעד מרע לטוב ומטוב לרע, ושום דבר בו אינו מיותר, גם לא החלק הרע שבו. הרע לא נועד שנחביא אותו וננסה להתכחש אליו, אלא שנסתכל עליו, ונלמד ממנו להיות טובים.
הרע הוא עזר כנגדנו, אם רק נדע להשתמש בו נכון. כאשר אדם מתבונן ברע ומכיר אותו, הוא מבין שהיצר הזה מונע ממנו להיות בקשר טוב עם העולם. שהחלק הזה שבו לא מאפשר לו להתקרב לזולת, אלא גורם לו להיות אטום ונצלן.
יום יבוא והרע יעלה על גדותיו, ואז נגלה שכל העולם שלנו מתנהל כמו שוק של גנבים ושוחטים, משהו נורא, ואז מתוך גילוי הרע האנושי נדע שאין ברירה, אנחנו חייבים להשתנות. לקחת את היצר הגס שמעוות את היחסים בינינו, ולהשתמש בפוטנציאל שלו כדי לתת לאחרים את כל מה שנדחפנו לגזול מהם בכוח ובכך להתמלא תענוג.