אחרי שמדינת ישראל ידעה ארבע מערכות בחירות שנפרשו על פני שנתיים מתוחות, הצליחה הממשלה האחרונה להחזיק שנה בשלטון. אלא שהחל מהשבוע היציבות התערערה שוב כתוצאה מהתפטרותה של יושבת ראש הקואליציה, מה שהותיר את הממשלה בלי רוב פרלמנטרי ויקשה על תפקודה.
קשה להבטיח יציבות במדינה הקטנה והסוערת שלנו. כמה מפלגות יש היום בישראל, חמש עשרה? עשרים? אז שיקומו עוד עשר מפלגות, ואולי אז נגיע לחוסן ויציבות. כמובן שזו הערה צינית, האם אפשר בכלל לדבר על המצב ההפכפך והמורכב בישראל בלי שמץ של ציניות?
הרי מרגע שהמדינה חווה משבר, צצים עוד ארגונים ונוצרות עוד מפלגות כמו פטריות אחרי הגשם. כל אחד בא לייצב את המצב בדרכו והעסק הופך מסועף משהיה. האם בכך ישתנה המצב? אתפלא מאוד אם כן. מניסיון העבר ראינו שדבר לא משתנה. נמשיך לשחק בבחירות, לרוץ לקלפיות, לחלק מחדש את עוגת התקציב, לטוס לאספות בינלאומיות והמציאות הישראלית תעמוד עקומה על כנה.
ישראל חוותה, חווה ועוד תחווה טלטלות רבות כאלה מהסיבה האחת שחסר לנו יסוד איתן לבניית החברה והמדינה. בלי ויתור הדדי כלפי האיחוד בינינו אין לנו עתיד. כל עוד כל אחד מתבצר בעמדתו והמפלגתיות חוגגת, הגורל המשותף שלנו יורד לטמיון.
בעל הסולם, הרב המקובל יהודה אשלג, ממשיל את מצבנו "לגל של אגוזים המאוחדים לגוף אחד מבחוץ על ידי שק העוטף ומאגד אותם. אלא שמידת האיחוד אינה עושה אותם לגוף מלוכד, וכל תנודה קלה הנעשית על השק מולידה בהם התרוצצות ופירודים זה מזה, ובכל פעם הם באים לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. כל מה שחסר הוא הליכוד הטבעי מבפנים" (עיתון "האומה").
ליכוד ואיחוד, גיבוש וחיבור לא ישגשגו מאליהם, אלא אנו נדרשים כאן לעיקרון רוחני גבוה, המכונה בפי המקובלים בשם "אמונה למעלה מהדעת". כלומר, מעל לכל החשבונות הפרטיים שלנו שלא נותנים מנוח, עלינו פשוט לפעול על פי הצו הנצחי "ואהבת לרעך כמוך".
פשוט? ממש לא. אבל למרות שהאגו הישראלי שלנו מושך אותנו מטה, אנחנו מוכרחים להשתדל להתעלות למרחב משותף בינינו, להעדיף אפילו בעלמא מציאות של קשר לבבי חם.
אם כל אגוז קשה ייתן דוגמה לוויתור וכולנו כאחד נשאף לפעול כך, אז נגלה בינינו כוח פנימי שיסייע לנו, כוח עליון שתמיד מלווה את העם שלנו, כוח חיבור ואהבה. הוא היחיד שיכול להנהיג אותנו היהודים לעבר תפקידנו הייעודי, להיות אומה שמאירה אור וביטחון לכל העמים.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"