אי של אכפתיות: הטבע לא אדיש כמונו
ההתפרצות החלה בשבת: הר געש תת-ימי בטוֹנְגָה, מדינת איים באוקיינוס השקט, התפרץ וגרם לגלי צונאמי אדירים שגרמו לנזק חסר תקדים.
אלמלא מטוסי הצילום ששלחו ניו-זילנד ואוסטרליה לא היינו יכולים להעריך את נזקי האסון – אפר געשי קבר תחתיו בתים, שדות ומטעים, וכמובן החשש הגובר מפני מספר רב של נפגעים.
מה שקרה בטונגה, ומי יודע אולי נמשך גם כעת, הוא פסיק מהמשברים שפוקדים את האנושות. אומנם יש הבדל בין אורח חייהם של תושבי מדינות האיים לבין מדינות המערב, אבל אסור לחשוב כי השפעתה של טונגה מזערית ואפסית. אנחנו חיים בעולם עגול ומקושר, ואסונות הטבע השונים שפוקדים אותנו בשנים האחרונות מראים לנו את התלות ההדדית המאפיינת את המערכת הגלובלית.
לא כולנו מרגישים שאנחנו שטים בסירה אחת, והסיבה לכך ברורה: אין לנו הרגשה שאנחנו מקושרים ותלויים זה בזה. האגואיזם המאפיין אותנו מונע מאיתנו להרגיש שאנחנו אחד. הרצון הטבעי להיבנות על חורבן האחר הוא הגורם העיקרי שגורם לנו לתחרות הרסנית שמונעת מאיתנו לשתף פעולה וגוררת אותנו לכישלונות בכל תחומי החיים.
בינתיים הטבע הסובב הולך ומתגלה במלוא עוצמתו וממדיו, ומספר האסונות ההרסניים עולה משנה לשנה. היום זו טונגה הפצפונת בלב האוקיינוס, ומחר אלה שוב שריפות ושיטפונות בלב אירופה, התפרצויות הרי געש בדרום אמריקה, והוריקנים וסופות טורנדו בארה"ב. אפילו בישראל הורגשה לפני כשבוע רעידת אדמה שקרתה באזור קפריסין. הסכנה ממשית לכל מדינה ומדינה.
הטבע אינו מכיר גבולות בינלאומיים, לא מבדיל בין עשירים לעניים ולא פוסח על אף אחד, אלא הוא מראה לכולנו עד כמה כולנו בני האדם פגיעים. הוא דורש מאיתנו לפעול באופן זהה לו, לפעול כיחידה אינטגרלית והרמונית, לחיות באיזון הדדי.
אפשר להמשיך ולהתעלם מהאמת עד שהתלות ההדדית שתתגלה בינינו בהכרח תחייב אותנו להתחשבות הדדית. ואפשר גם להקדים וללמוד את התנהלות המערכת שקושרת בינינו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה, ולהרגיש כבר עכשיו שכולנו משפחה אחת, ומתוך כך לפעול יחד בכדור ארץ אחד.