בימי הקורונה הציבור הישראלי יצא למרפסות ומחא להם כפיים בהתלהבות עצומה, ובימים אלה צוותי הרפואה סופגים איומים ומהלומות מצד פציינטים לא מרוצים מכאן ועד להודעה החדשה.
גם כשהרופאים השביתו את הפעילות במערכת הבריאות במחאה על התקרית האלימה בהדסה בשבוע שעבר, ועל רקע אינספור תקריות אלימות נוספות בוולפסון, במרכז הרפואי בנהריה ובעוד בתי חולים, עדיין רובצת עננה אלימה על סגל הרופאים והאחיות. רק היום התנפלה מטופלת על רופאה בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע וריססה את פניה בגז פלפל.
בעיני האזרח העיקרון ברור: הלקוח צודק. הוא משלם מכספו ודורש מכל אח ומכל מכשיר שישרתו אותו נאמנה, ותובע יחס וטיפול מלאים. האם הוא באמת צודק? האם הוא זכה לשירות מלא ובזמן? לא אני אשפוט. הדבר מורכב מכדי שאמתח ביקורת ממקום מושבי.
זו ראייה צרה לבחון את מערכת הבריאות לבדה, שכן אנחנו חיים בחברה גדושה במערכות ובמוסדות נותני שירות. גם צוותי הביטחון, כמו הצבא והמשטרה, מתלוננים על עלייה באלימות. גם התקשורת משתלחת ומקרינה דוגמאות שליליות, ברשתות החברתיות בריוני מקלדת מתחזקים, ועל מוסדות החינוך מעייף עד כואב לדבר.
החברה הישראלית חולה מיסודה. מיום ליום אנחנו מידרדרים יותר ויותר. ולמה? בגלל האגו שלנו, הרצון העיקש שבוער בנו ודורש הכול לטובת עצמו – ועל חשבון הזולת. לא רק כאן בישראל, אלא בכל העולם האגו ממריא כמו טיל. לכן קל יותר לא יהיה. רע ומאוס, יהיה גם יהיה.
אנחנו חושבים נו, שנה-שנתיים זה יחלוף מעצמו ונהיה חכמים ואינטליגנטיים יותר, מודרניים ונאורים. אבל ההיפך יהיה. ככל שהאגו האנושי גובר הוא ישבור כל מערכת שפויה. גם אם נשתכלל מבחינה טכנולוגית, נסמן וי על עוד הישגים, נתרברב בחידושים והמצאות, בסופו של דבר הטבע הפראי, יצר הרע שבנו יביס אותנו וינצח.
אינני אומר שצריך להרים ידיים בנוגע למערכת הבריאות. חובה למנוע ככל האפשר את האלימות בבתי החולים כפי שדורשים בהסתדרות הרפואית: להציב נקודות שיטור בכל חדרי המיון, להגביר את מערך האבטחה בבתי החולים ובמרפאות הקהילה, להטמיע טכנולוגיות מסייעות ולערוך שינויי חקיקה. אבל לטווח הארוך צריך לטפל ביסודיות במערכת האנושית, כלומר בטבע של בני האדם, לפתוח בתהליך חינוכי ארצי.
טוב יהיה להשתמש במערכת החינוך שמעניקה ברובה השכלה, ובמקום זאת להציע חינוך סדור שילווה כל ילד עד גיל בגרות. להעלות מודעות לטבע האנושי שלנו, להכיר ברע של הרצון האגואיסטי. לא לדכא אותו, ממש לא. גם לא לשקוע ברע, אלא להתמקד בפיתוח כוח הטוב בלבד, ביכולת שלנו לעורר בינינו שאיפה בריאה להתחשבות, לעודד אחדות וערבות הדדית, כמו שכתבו לנו אבות האומה שהכירו על בשרם את הנחש שרובץ בנו.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "