נולדתי בקו התפר שבין העולם הישן לעולם החדש. בזמן שנשים כבר החלו להימשך ללימודים גבוהים, למילוי תפקידים בכירים בחברות ובמוסדות, אבל הן היו מעטות ומיוחדות. לרוב לא היה להן זמן לזה. בבית הייתה מלאכה רבה: לא היה גז לבשל עליו, לא מכונות כביסה או ייבוש, והמגהץ פעל על גחלים. כך שנשים היו בבית כל הזמן, ילדו תינוקות, גידלו ילדים, ניהלו את משק הבית. כל זה היה עליהן.
הגברים לעומתן ידעו רק דבר אחד: ללכת בבוקר לעבוד, לחזור בערב הביתה עם מזומן. כך היו מתחזקים את המשפחות משך דורות, ממש באותה תבנית חלוקה שבה היו הגברים יוצאים לציד והנשים ליקטו וקלו על האש.
במהלך חמישים עד שבעים שנה הכול השתנה. אני זוכר שההורים שלי היו בין הראשונים להיכנס בשערי האוניברסיטאות, שניהם למדו רפואה. שנים ספורות לאחר מכן, כמעט ולא נמצאו נשים בבית.
והשנה שוב התהפך הגלגל באחת, ובצורה עוד יותר קצרה וחותכת. הגיעה מגפה שגרמה למשבר, והמשבר הביא לכך שהמוני נשים ברחבי העולם המודרני מצאו את עצמן בבית שלא מרצונן. עוד לא ברור לאיזה כיוון הדברים יתפתחו, אולי המצב יתמתן, אולי נתגלגל למצבים קיצוניים יותר.
אין כאן נסיגה ולא ירידה. להיפך, יש כאן התפתחות. הטבע תמיד דוחף ליתר קדמה, לכן פחות חשובה כרגע הצורה שילבש העולם, אם נשב בבית או נצא לעבוד, אלא חשובה מהות השינוי. אותו אנחנו עדיין לא מבינים, כי אנחנו פשוט לא שואלים עליו.
עדיין לא מטרידה אותנו השאלה לאן הטבע מסובב אותנו בתקופה הזאת, לאן הוא מכוון את החברה האנושית. השאלות סובבות על יותר קורונה או פחות קורונה, יוצאים או נכנסים לסגר, יש או אין חיסון. שאלות משמעותיות על מהות החיים אנחנו לא שואלים: לאן מתפתחים? איך נסדר מחדש את היחסים? איך נביא לאיזון בין בני המשפחה, בין אזרחי העמים, בין תושבי המדינות? לכן גם לא מגיעים להכרעות בעלות משקל.
וכאן אני בציפייה בעיקר מהמין הנשי. תמיד החזקתי מהן יותר מגברים. הרגשתי שהן יותר ריאליות, שהן לא מעורפלות כמו גברים, שבשבילן חשובים הדברים בעלי המשמעות בחיים – החל מהבסיס של מזון ובריאות הגוף ועד השאלה המדאיגה על כיוון העולם. הרי האישה מיסודה היא שמכוונת את החיים. אם לא הייתה שולחת את הגבר לעבוד ולעצב את העולם הוא לא היה זז. ולצערי אני לא מרגיש את הדאגה האימהית שלהן, את הדחף הבוער.
תמיד חשבתי שכמו שראיתי את אימא בבית, מחזיקה את המשפחה ואף אחד לא יכול לעשות משהו נגדה – מכוונת, מורה, מנהיגה, מכילה את כולם – ככה תנהג אישה שיוצאת מהבית גם כלפי העולם בתחומי אחריות רחבים שתיקח. אבל רוב הנשים בנות-זמננו נכנענו לבעלי האמצעים והאינטרסים, נוטות לחקות את הגברים, לעבוד מבוקר עד לילה. חלקן אף ויתרו על בניית קן משפחתי.
ולמרות הכול, אני עדיין מביט כמו ילד על אימא ותולה תקווה בנשים; מקווה שהקורונה תסייע להן להשתחרר מהפרך החברתי, שתעזור להן להרחיב את ליבן, להפעיל את חוש החסד ולא להסתפק במועט. כי בכוחן של הנשים – כל אישה ואישה – לדרוש מהגברים ומהילדים, מכל הסובבים, ליצור אווירה חדשה, סביבה טובה של חיבור ודאגה. вивус ру займденьги в займ ульяновскзайм без отказа челябинск