נולדנו למות. המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. אם כך, מדוע רבים טורחים להקדיש מזמנם היקר לגיבוש תיאוריות ופילוסופיות על החיים לאחר המוות? ובכלל, מדוע המוות אפוף מסתורין?
מונה: רוטרס
בעולמו של האדם, שלא כבעולם הדומם, הצומח והחי, המודעות למוות תופסת מקום מרכזי, ההתמקדות היא בעיקר בחיים בעבר או בעתיד, כמו למשל "מה קורה לאחר המוות?", ופחות בהווה. אנחנו איננו מודעים לחיים טרם היווצרותנו, למן היותנו עטופים בחום ברחם אימנו, או אפילו עוד קודם, כפוטנציאל בזרע האב – איננו מרגישים במאומה את התהליכים הביולוגיים; כיצד נוצרנו, צמחנו, נולדנו ומה קורה איתנו לאחר המוות. אלא מרגישים שאנו חיים בגוף בשר ודם, שונים מהצומח והחי, וחלק מיקום גדול, ממרחב עצום שבו אנו מתקיימים וחיים.
ברגשות אלה די כדי לעורר בנו את המחשבה מהם החיים וכיצד נמלא אותם? הם מחדדים את הרצון המובחר שבנו להתעלות ולבחון את ה"נקודה" הזעירה הסמויה והנעלה מאיתנו, הנקראת "חיים", ממבט-על. אנו מוכנים להשקיע את רוב כוחנו כדי לאתר את ייחודיותה של נקודה זו. למעשה, כל יתר ההתפתחות שלנו עלי-אדמות לא נועדה אלא כדי לנסות לבררה. תפסנו אותה – תפסנו את החיים.
אולם די מפתיע שדווקא בזמננו, בעולמנו השופע כל-טוב, מתעוררת באדם השאלה הנצחית "מה הטעם בחיי?". השאלה מכאיבה ואינה מרפה. אומנם אינספור שיטות, אמונות, תפיסות, תיאוריות, פנטזיות ודתות מנסות ליישבה, אך כל פתרון שנמצא לה הוא בגבולות של רצונות לקבל הנאה בלבד. לפיכך, קשה לנו עד בלתי-אפשרי לפרוץ אל מחוץ לטבע האגואיסטי, לצאת מגבולות ה"אני" וליהנות מהמרחב האינסופי. עם זאת, שאלה זו היא נחמתנו היחידה – היא כל מהותנו.
בכל רגע בחיינו אנחנו תאבים לאוכל, למין, לחיי משפחה, לכסף, לכבוד, לשליטה, לידע ועוד. אולם כל אלה יותר משבאים למלא את הרגשת התענוג, באים להשקיט את השאלה המנקרת – מה הטעם בחיים? יש שמשקיטים אותה בתענוג מוגבר ממין, יש במאכלים, ויש ברצון לשלוט באחרים. כל אחד ודרכו הוא להשקטתה.
כך גם בין כלל העמים. יש עמים המודעים לשאלה והיא משפיעה על אורח חייהם ועל סדר יומם החברתי והמדיני, ויש שיתעלמו ממנה או לא יהיו מודעים לה כלל. לדוגמה, העם הרוסי וכלל העמים הסלאביים המודרניים ירבו בשתיית אלכוהול עד כדי התמכרות – הכול כדי להרדים את השאלה שהם רגישים לה כל-כך. לעומתם, העם הצרפתי, האנגלי וכלל עמי אירופה, שהשאלה אינה בנפשם, ישכנעו את עצמם שמטרת החיים אינה אלא מותרות, כמו יופי, עושר ותחרות על פרסים למיניהם. ואילו מדינות העולם הערבי ישקעו בקנאות דתית מוגזמת. כל אומה ואומה, בדרכה שלה, מגיבה על השאלה: לְמה חיים?
בהתאם לתגובה, אפשר להבדיל בין עם אחד למשנהו, בין אדם לחברו, בין תרבות כזו או אחרת, בין מפלגת ימין לשמאל, בכול. לאורך כל ההיסטוריה היו ניסיונות שונים לענות על השאלה. בתגובה פרימיטיבית תהיה הסכמה מיידית שאין תשובה לשאלה הנצחית. לעומת זאת, בתגובה מפותחת לא יהיה די במילוי רגעי ובר חלוף אלא תידרש תשובה של ממש לשאלה.
השאלה הזו קיימת ביסודה של כל תגובה אנושית, למן האדם הראשון ועד זמננו. בלעדיה אין כל התפתחות למין האנושי. היא זו שדחפה את כל האבולוציה, פיתחה את האדם, יצרה משפחות, קהילות, עמים ומדינות. חוקקה חוקים, תרבויות, אידיאולוגיות ותורות. גרמה למאבקים, מלחמות ומהפכות. פיתחה שירים, ספרים, ציורים. ה-כ-ו-ל-!
אולם ככל שפקעת ההתקשרויות בין בני האדם והעמים ברחבי העולם הולכת ומסתעפת, כך גדלה ההתפתחות האנושית ודורשת תשובה לשאלה. אולם כשאין מענה של ממש, מתעורר חוסר אונים משווע. משבר רגשי.
גם הדור הצעיר, שמתחבט בשאלה, סובל ממנה מאוד. הוא אינו יודע כיצד להתמודד עם הרגשת חוסר המילוי ששאלה זו מעוררת בו. כך בלית-ברירה הוא מחפש דרכים לברוח מהמציאות: הולך ושוקע בעולם הווירטואלי, מוצא מזור בסמים קלים או במקרה הגרוע, כשרואה לאן חייו מועדים, שוקע בייאוש. אולם לא ירחק היום, משהגדיש את הסאה, באורח פלא יתגלגל אל חכמת הקבלה. השיטה המסתורית, ה"מיסטית", שתמיד שמע עליה בחצי אוזן, חשש ממנה וקשר לה תוויות שליליות לא לה. אלא שברגע האמת היא כבר לא תיראה לו כך, אלא תרווה את נפשו הצמאה.
אז ייפתחו אוזני המחפש לדבריהם של המקובלים: "אם נשים ליבנו, להשיב רק על שאלה אחת, מפורסמת מאוד, השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני תבל, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל-כך, דהיינו מרבית הייסורים והמכאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה?
"והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר, בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא, אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעיתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחנו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להיסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כמו אתמול. אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב: טעמו וראו, כי טוב ה'" (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ב'-ג').
טעמו מחכמת הקבלה וראו את הכוח העליון – גלו את הכוח האחד שקיים במציאות ומנהל את האדם, גלו את הכוח האחד המלווה, המוביל, התומך והמסדר הכול. האשם בכל מה שקרה, קורה ויקרה בחייו של האדם – כל זה בכוונה תחילה, שלא יתעלם האדם מהשאלה "מה הטעם בחיי?".