עשרים שנה לציון פיגועי 11 בספטמבר, ועדיין חלק מהאמריקאים נותרו עם שאלות גדולות פתוחות. לאחרונה פנו 1,800 בני משפחה של נרצחי הפיגועים לנשיא ביידן במכתב חריף ובו דרשו לפרסם לציבור סדרת מסמכים סודיים העוסקים במעורבותה לכאורה של ממשלת סעודיה בסיוע למתקפה. ביידן חתם על שחרור המסמכים מהכספות הנעולות, ובקרוב ה-FBI יחל בבדיקה מדוקדקת של הנסיבות. אך בין אם המניע של המשפחות הוא פיצוי כספי, או רצון לחקור את הנסיבות שהביאו למותם של יקיריהם, אני בעד לפתוח את כל המסמכים, לגלות שקיפות מלאה, לחשוף כל שורה מושחרת.
מלכתחילה אסור שחקירות או תיקים יהיו סגורים. כשם שנהוג ברפואה, כאשר צצה מחלה, נותנים נגדה את המענה הטוב ביותר לעת עתה, אבל אף פעם לא מפסיקים ללמוד את המחלה ולנסות למצוא לה תרופה טובה יותר. יתרה מזאת, כדי להבין טוב את המחלה – רפואית או חברתית – נכון לצלול להיסטוריה של החברה האנושית, להשכיל וללמוד ממקרים דומים בעבר, להוציא מהם מוסר השכל ולשנות בהתאם לחברה המודרנית שלנו.
לא למחוק פסיק ממה שהיה, אלא כל יום לפתוח עוד ועוד. ללמוד היטב את הדברים שקורים עכשיו, ולצרף להם את הפרטים מלפני עשור, שני עשורים ואפילו אלף שנה קודם. כל מה שאנחנו לומדים צריך להתווסף למעטפת החיים שלנו כתובנה מה לשנות באדם ובחברה כדי להיות בריאים ומוצלחים יותר.
כשמביטים על ההיסטוריה מתחילתה ועד סופה כתמונה אחת שלמה, כשמבינים אותה על דרך סיבה ומסובב, דנים עליה ומפיקים לקחים, רק אז אפשר לצפות מה יוליד יום ולהיערך בהתאם, רק כך אפשר לסגור מעגל. עד שלא נגיע לסיום התפתחותנו כחברה אנושית מאוחדת ומועילה, לא נבין את ההתחלה בצורה מלאה, לכן נישאר רחוקים מסגירת מעגל.
זו הסיבה לכך שאסור שההיסטוריה תעבור עלינו סתם כך, שנשכח, שנתחיל כל פעם מחדש כאילו לא קרה דבר. הרי עברנו משהו בחיים, אולי סבלנו, יש לנו אי-אלו סיכומים מהמאורעות, ואם אנחנו לא משתמשים בהם לעתיד, אז דור אחרי דור נמשיך לעשות אותן טעויות בלי להתקרב לתכלית.
כל טעות ניתנה לנו כדי ללמוד ממנה. פיגועי 11 בספטמבר, שואת העם היהודי, אפילו מלחמות השושנים באנגליה של ימי הביניים ואירועים שקרו בממלכות מצרים העתיקה – לא חשוב מתי וכמה אחורה בזמן, מכל אלו עלינו להשתדל להבין טוב יותר מה קרה, ולהוציא סיכום ביניים. מכל הסיכומים שנעשה ונצבור מדור לדור תהיה לנו השכלה רחבת יריעה, ונדע להתקדם איתה נכון.
פעולה כזו מהווה גם ציון ראוי לכל המתים על מזבח התפתחות החברה. כך גם השיעור שעברנו והקורבנות שהקרבנו לא יהיו לחינם, הדיון הנשנה במקרים ילמד אותנו לא לחזור על שגיאות, וזאת המצבה האמיתית לזכרם – כך הם יתייצבו בתוכנו לעולם. זו גם הרפואה לכאב משפחות הקורבנות, לא לסתום את הגולל, אלא להבין את המקרה לכל עומקו, לחיות איתו יומיום כמו קרה היום.
מחבלים תאבי הרג יושבים בתוכנו מאז ומעולם. כך כתוב, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו" (מסכת סוכה). יצר הרע, כוח הרצון האגואיסטי, לא קופא על שמריו אלא תופח מדור לדור, וכדי שלא ימית אותנו עלינו להבין איך הוא פועל – גם בתוך כל אחד וגם בקבוצות הרס. כך נגיע למצב שבו אנחנו נשלוט בו במקום לשחק לידיו, כמו שכתוב בבראשית: "ואתה תמשול בו". זו תכלית החברה האנושית: להתגבר ולשלוט על יצר הרע שבה ולהלביש עליו יצר טוב.
חוסר העיסוק שלנו בהיסטוריה משתקף בכל אורחות החיים שלנו. מה שקרה בעבר לא נמחק, הוא קיים גם עכשיו, אז איך אפשר להתכחש לו? העניין הוא לא לבוא חשבון עם מישהו ולהעניש – הרי את מי נעניש? כולם כבר מתו. אלא שהנושא יהיה פתוח, ועל הרקע שלו נמשיך לחיות בלי טשטוש תוך עמידה על המשמר.
צריכים לדון על כך. צריכים לקום מומחים שמבינים איך לפתוח את המקרים המתסיסים בלי לעורר כעס, מרירות וסכסוך. רק לשם הלימוד. זה נקרא לחנך. כי מי ששוכח את ההיסטוריה ולא שם לב לכיוון שהיא מתווה, לא משתמש בה יומיום ולא מביא אותה בחשבון, הוא לא בן אדם. אנשים שלא לומדים מההיסטוריה לא מתקדמים, לא בונים את עצמם כעם ומדינה.