כל ילד חמישי חי בעוני, כל אמריקאי שמיני נזקק לתלושי מזון, ו-44 מיליון סטודנטים כבולים במעגל של חובות. ארה"ב היא אומה בדיכאון והחלום האמריקאי התנפץ לרסיסים. איך לחזור לחיים טובים ומלאי משמעות? התשובה מתחילה כאן אצלנו
תמונה: רוייטרס
בתחילת החודש חזרתי מכנס שנתי שערכתי לאלפי תלמידיי המתגוררים ברחבי ארצות הברית. משנה לשנה אני נדהם לגלות שאמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, היא כבר לא אותה אמריקה. החלום האמריקאי, שהפיח תקווה ברבים להצליח ובגדול, התנפץ מזמן לרסיסים והשאיר אחריו ציבור מאוכזב, עייף, מדוכא ועצבני.
השאיפה לעבוד קשה ולהתעשר, תחילתה עם סיום מלחמת העולם השנייה. בעזרת כוח רצון בלבד, כך לפי המיתוס, יכול צעיר אמריקאי חסר אמצעים לטפס מעלה בסולם החברתי-כלכלי. ואכן, בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, הצליחו צעירים אמריקאים רבים לממש חלום זה. הם בנו תעשייה לתפארת, הקימו את הוליווד, הלימוזינות הציפו את הרחובות והשמפניה נמזגה כיד המלך. סיפורי הצלחה מעוררי השראה החלו להתפשט ביבשת העצומה, וכל אמריקאי גדל להבין שכדי לצאת מן הפרבר המוזנח שבו נולד, אינו צריך אלא מעט השקעה, התמדה וסבלנות. כך, בתוך זמן קצר, יתרווח בווילה מפוארת שופעת חפצים מוזהבים, כשלצדו אישה יפה, שלושה ילדים לבושים היטב, קאדילק בחניה וכלב בחצר המגודרת בגדר גבוהה ולבנה. על ביטוח, פנסיה ושאר הטבות, אין על מה לדבר. הכול היה כלול.
אלא שלפתע, ללא כל הודעה מוקדמת, החלו להופיע סדקים ראשונים בחלום הקפיטליסטי. האינדיבידואליזם שיעבד את האדם לעבודה ממושכת יותר, והקפיטליזם הפך להיות רווחי לאלו שעומדים בראש הפירמידה, מי שייסדו את תרבות הצריכה ודגלו במוטו "אני קונה – משמע אני קיים". כך הפך החלום האמריקאי לסיוט האמריקאי. התודעה הכוזבת, פרי מניפולציות פרסומיות ושיווקיות, הפכה לכלי שליטה בהמונים, והסיכוי של האמריקאי הממוצע להתקדם בסולם הכלכלי-חברתי, הודות לעבודה קשה ולהתמדה, קטן היום מאי פעם.
תמונה: רוייטרס
הדיכאון האמריקאי
בשנת 2018 החגיגה מסתיימת באופן רשמי. רמת אי השוויון שוברת שיאים: כל ילד חמישי חי בעוני, כל אמריקאי שמיני נזקק לתלושי מזון, ו-44 מיליון סטודנטים כבולים במעגל של חובות (כדי לסבר את האוזן, החוב הכולל של הסטודנטים בארה"ב כיום הוא מעל 1.3 טריליון דולר – ממוצע של 37,000 דולר לסטודנט!). המוביליות החברתית נמצאת בירידה מתמדת, וגם אם יקום עובד חרוץ שיעבוד בשתי משרות, הסיכוי שירוויח יותר מהוריו ויתקדם בסולם הכלכלי-חברתי, נמוך מאוד.
הסיבה למגמת הירידה, על פי חכמת הקבלה, היא שורשית יותר מאשר חברתית-כלכלית, והיא נובעת משני משתנים: האדם והעולם.
ביסוד טבע האדם נמצא האגו – רצון להנאה עצמית בלבד. במהלך ההיסטוריה התפתח האגו יותר ויותר, עד שבשנים האחרונות הגיע לשלב של סיום התפתחותו, וחדל "לעבוד". כלומר, האגו הבריא שהניע את האדם להתקדם ולהשקיע מאמצים, ולו כדי לחוש תענוג רגעי, קטן וזמני, הלך ופחת. האגו נעשה איכותי יותר, ובתוך כך עורר באדם את השאלה – מה ייצא לי מהעמל שאני משקיע? ברבות השנים, משלא זכה האדם לתגובה רצויה, התכנס בתוך עצמו – הפך מיואש וגילה אדישות כלפי הזולת. האדם הפסיק להיות פראייר. הוא כבר אינו מוכן לעבוד קשה תמורת כסף, חיי פאר או הקמת משפחה וגידול ילדים. כל אלו הפכו נטל עבורו.
במקום זאת, נרקם באדם חלום חדש, שמתמקד בצמיחתו ובהתפתחותו האישית. חלום שאינו נשען על חומרנות ורדיפה אחר מותרות, אלא על סיפוק מאוויים גבוהים ומפותחים יותר, חברתיים, פנימיים. מאוויים שהכסף אינו יכול לקנות וששלטונן של האליטות אינו יכול לספק להמונים. העובד האמריקאי מצא עצמו כלוא בין החלום שנגוז, ובין חלומו העתידי שמתנפץ לנוכח המציאות המרה. ובין חלום אחד למשנהו, הוא שרוי בדיפרסיה עמוקה, שהולכת ומתפתחת והופכת להיות המחלה הנפוצה השנייה בקרב האנושות. כך הופכים הסמים והבילויים הריקים מתוכן להיות נחמתו היחידה של האמריקאי הממוצע.
תמונה: רוייטרס
העיר שהפכה לסמל השקיעה האמריקאית
תהליך נוסף שהתחולל במהלך הדורות הוא הגלובליזציה. העולם כולו הפך להיות כפר גלובלי קטן, וכל מדינה סיפקה ליתר המדינות את המוצרים ההכרחיים לה. הרובוטים ומערכות האוטומציה השתלטו על השוק, הצורך במפעלים מקומיים גדולים ובכוח אדם פחת, והתעשייה, המסחר והביזנס על כל גווניהם החלו לגסוס. קחו לדוגמה את דטרויט, אחת הערים העשירות ביותר בארה"ב, במשך שנים רבות היא שימשה כמרכז לתעשיית הרכב האמריקאית, אך מרגע שהתעגל העולם והתחבר בקשרים עסקיים של תלות הדדית, היא פשטה רגל והפכה לעיר רפאים – סמל לשקיעתה של האימפריה האמריקאית. התלות בגורם אנושי זר, באירוע או בתופעה כלשהי בקצה האחר של כדור הארץ הלכה וגברה, והחשש מתגובה לא צפויה, פיתח בנו, בעל כורחנו, רגישות גבוהה ומחויבות להתחשבות הדדית.
אולם הבעיה מורכבת יותר משנדמה: הטכנולוגיה ככל שהתקדמה צמצמה את הדרישה לכוח אדם, מי בכלל צריך שבעה מיליארד בני אדם בשוק העבודה? הרי די באחוז קטן מהאנושות כדי לספק את הצרכים של כל אדם עלי אדמות. פירמידת היחסים השתנתה. אם בעבר מאה בני אדם דאגו לתחזוקתו של אציל אחד, לדוגמה, כיום אדם אחד יכול להאכיל מאה בני אדם. המהפכה התעשייתית החדשה, המבוססת על בינה מלאכותית, רובוטיקה מתקדמת, הדפסת תלת ממד, ביו וננו-טכנולוגיה, עתידה לייתר כמחצית מהמשרות הקיימות כיום, תוך פחות מעשרים שנה, כך מעריכים מומחים רבים. עם זאת, לא תהיה כל בעיה לספק לאנושות את צורכי הקיום הנורמליים שלה, בלי שמרביתנו ניאלץ לעבוד. לכן, העיקרון הקפיטליסטי, הדרייב של החלום האמריקאי, שמורה לאדם: ככל שתעבוד יותר ותיתן פריון גדול יותר – כך תרוויח יותר, תצליח ותיתפס כחשוב בעיני החברה – בטל ומבוטל. כלומר, אבד היחס בין מידת ההשקעה של האדם לתמורה שיקבל.
אולם, אל לנו להתרגש מהשינויים המהותיים המתרחשים בעולם: במישור המדיני, הכלכלי, החברתי, התעשייתי, התרבותי, החינוכי, הבריאותי, ועוד במישורים רבים הקשורים זה בזה בעבותות. כל אלו, ללא יוצא מן הכלל, מצביעים על כניסתנו לעולם חדש. כולם נעים ונדים על אותה עקומה, ותלויים בגורם אחד בלבד שנמצא ביסודה ומניע אותה: האדם. שנו את יחסו של האדם אל המציאות, וקיבלתם עולם חדש מופלא.
תמונה: רוייטרס
ההתעוררות
כשמביטים בתמונה השלמה, נראה שלא חסר דבר בעולמנו. יש לנו די והותר כדי להזין, להאכיל ולהלביש כל אדם ואדם ולהפוך את חיינו למושלמים. אם כן, מדוע איננו מאושרים? התשובה נעוצה בשורש הבעיה: הטבע האגואיסטי שלנו מונע מאיתנו הנאה אמיתית וברת-קיימא. כל עוד החלום האמריקאי היווה אבן שואבת ומשך אותנו קדימה, הרצון להנאה עצמית התמלא והאדם חש מסופק. אולם, כאשר האנושות הופכת לחבורה של אגואיסטים, שאינם זוכים כלל להרגשה של תענוג, נוצרים ביניהם תסכול ודחייה הדדית שמתגברים עד לכדי שנאה עזה.
בתודעתו של האמריקאי המצוי, בשונה מהאירופאי או הרוסי, צרובה הידיעה, שאין לו על מי לסמוך ושכישלונו מוטל על כתפיו בלבד. לפיכך, כל עוד ייוותר המצב על כנו, ימשיך המשטר הקפיטליסטי הקיצוני לשלוט.
אין מצווה להגיע עד לרסיס האחרון בשברו של החלום האמריקאי כדי להתפכח. כשיש לאדם הכול פרט לרצון לחיות, יש מקום לשאלה אחת: לשם מה אני חי? להקדים תרופה למכה, ולעורר בהמונים את השאלה והתשובה יחדיו.
ולשם מה האדם חי? כדי לגלות את משמעות החיים. לא כדי לחפש אמצעים חדשים להאכיל ולהלביש את גופו, אלא לאתר דרכים חדשות להזין את החלק האנושי שבו. החלום האלטרנטיבי לחלום האמריקאי טמון אך ורק בשינוי מגמת החיים ובתשובה לשאלת הטעם בחיים. כאשר האדם יחליף את הרצון הטבעי הנטוע בו "לבלוע" את כל העולם לעצמו – מה שמותיר אותו בתוך עולם צר ואפרורי, מוגבל ומלא סבל ודאגה – ברצון לחיות במרחב חדש, חופשי וללא כל הגבלות, אז ייפתח בפניו ממד חדש של חיים, תפיסת מציאות חדשנית שבה ידע לשלוט נכון ברצון שלו. אז יתבהר לאדם שהכול סביבו קיים בשפע ובחינם, ואין לו כל צורך לאגור רק לעצמו כי הכול נתון לרשותו.
השאלה המתבקשת היא איך לקבל את ההנאה המובטחת? כאן נכנסת לתמונה חכמת הקבלה – החכמה שמלמדת איך לקבל את כל ההנאה שקיימת בשפע בבריאה. קבלה אמיתית היא נתינה אינסופית! אם בני האדם יהפכו את טבעם מאגואיסטי לאלטרואיסטי, מיד תתפשט בהם תחושת הנאה אינסופית וטעם מלא לחיים. במקום חיים במציאות אכזרית נטולת חמלה, חכמת הקבלה מציעה את הנתיב הבטוח והמהיר אל החלום האמריקאי החדש, שכל מהותו צמיחתו והתפתחותו של האדם. כך יגשימו בני האדם את החלום הגלובלי החדש – חיים ב"ארץ אפשרויות בלתי מוגבלות" – על רסיסיו של החלום האמריקאי שהתנפץ.