קהילה אתיופית יקרה,
אני מרגיש את הטלטלות שאתם חווים בתקופה הזו עקב המלחמה העקובה מדם שמתחוללת באתיופיה כבר שנה שלמה. אני לומד ומבין דרך תלמידיי יוצאי אתיופיה על "מלחמת תיגראי" בין החזית העממית לשחרור מחוז תיגראי לבין צבא אתיופיה ושאר מיליציות המחוז.
אני שומע מהם איך הקרבות שם מחלחלים עד לקהילתכם בישראל ומצטער יחד איתכם. מה שתמיד הפחיד אתכם יותר מכול קורה עכשיו: סדק התגלה במרקם היחסים ביניכם. מעדה מלוכדת, מקהילה מגובשת, משבט אחים לתפארת שיכול היה לתת דוגמה לאיחוד ליתר העדות והמגזרים בישראל, אתם מתפצלים למחנות, שוקעים בוויכוחים ובחילוקי דעות. ביסודו של הטבע האנושי פועל אגואיזם הולך וגובר, והוא שמפריד אתכם לחלקים. אבל עד כמה שהמצב הזה חשוך עבורכם, הוא גם השעה היפה המאירה לכם.
ראשית חשוב שתבינו שהסכסוך והמאבקים ההרסניים בין הקבוצות האתניות באתיופיה לא ייפסקו במהרה. האגואיזם פועל גם שם וגורם לדחייה הדדית. לאש השנאה אין גבולות, היא מזינה ומלבה את עצמה מבפנים ושורפת בחוץ. לכן מלחמת האזרחים באתיופיה עתידה להחריף ולהימשך הרבה יותר זמן משנדמה.
אנחנו כבר שומעים על זוועות כמו עוני ורעב קיצוני, אונס ואלימות ברוטלית, הגליות למדינות אחרות ועוד נמשיך לשמוע. רע תמיד היה בעולם אך באופן סמוי, וכעת הוא מתעורר ומתגלה בדרכו המכוערת. אלה שלבים אחרונים של התפתחות המין האנושי לקראת כניסה אל "הדור האחרון", דור שבחזון חכמי הקבלה ילך ויתעגל ליחידה אחת, עד שיהפוך למשפחה אחת חמה. התעוררותם של שבטים ועמים קטנים שדורשים את עצמאותם היא אחד הסימנים לכך. דווקא הפירוד הגדול הוא תשתית לאיחוד ולשלום שעוד יבואו.
כולי תקווה שהמלחמה הזאת לא תחריב או תמוטט את אתיופיה בדרכה. ההשלכות מהתפרקותה עלולות לגרום למשבר גדול ביבשת, שכן אתיופיה היא הכתר של אפריקה, מדינה שמעולם לא נכבשה. כמו ישראל כלפי אומות העולם, כך אתיופיה מתפקדת כלפי יבשת אפריקה – צומת מרכזי בינלאומי. מכאן ברורה חשיבותה של המדינה ביציבות המקומית והעולמית.
בכל הנוגע למשפחות הקהילה היהודית באתיופיה, נציגי הקהילה בכל המוסדות בארץ נדרשים לעשות יד אחת ולחלץ את מי שנשארו שם ברכבת אווירית. אי-אפשר להעביר לכאן את כולם, אבל חובה לדאוג לכל יהודי שנשקפת סכנה לחייו. אני לא נכנס לשאלות הפוליטיות שמתעוררות בדבר הייחוס היהודי של הממתינים לברוח ארצה, אלא משאיר את הבירור למקבלי ההחלטות.
יותר מכול אני מודאג מהפילוג האידיאולוגי והחברתי שנוצר ביניכם, אנשי הקהילה האתיופית. השנאה ביניכם מקורה באותה שנאה השוררת בין המחנות באתיופיה: שנאה טבעית, שורשית, הנובעת מאגואיזם גובר. לא צריך לגעת באש השנאה, היא תגרום לכם לכווייה ותשאיר צלקות נוספות בליבכם. צריך רק לכסות אותה באהבה. מאיפה נביא את כוח האהבה? מתורת החיבור שלנו, חכמת הקבלה. מיישום בפועל של הכלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך".
אחיי ואחיותיי, בני העדה האתיופית, נפתחה לכם הזדמנות משמיים לתת תרומה אדירה למפעל הרוחני של עם ישראל: להתלכד למרות ומעל כל הסכסוכים וחילוקי הדעות. לא לטשטש אותם אלא להמשיך לברר ולדון בהם. עם זאת תראו לכולנו איך דווקא בזמן פירוד אתם מתגבשים יותר, מתעלים בידידות ואהבה ולא מפוררים את הקשר היפה ביניכם. זה בידיים שלכם, אני איתכם.