"טיפוס אדם נשר רמלה" – זה השם שניתן לאדם הקדום שחי באזור ישראל עד לפני כ-130 אלף שנה, ועצמותיו התגלו בשבוע שעבר בחפירות שנערכו סמוך לעיר רמלה. עבור מדענים הסוג החדש של האדם לא היה מוכר, ותגליתו מערערת על התפיסה המקובלת לפיה מוצא האדם הניאנדרטלי באירופה. אבל עבור מקובלים, אין כל ערך וחשיבות בתגלית. נכון שגילוי עוד כמה גולגולות ועצמות מאפשר להרכיב חתיכה נוספת בפאזל ההיסטורי של התפתחות האדם הקדום, אבל עדיין נותרנו במישור העולם הזה, וחידת האדם נותרת בעינה.
חכמת הקבלה מכנה "אדם" רק את הרצון הנצחי באדם שהפך צורתו להיות דומה לכוח העליון שבטבע; כמו שאמר הנביא ישעיהו, "אֶדַמֶה לעליון". מי שמסוגל ליישם את שיטת התיקון של חכמת הקבלה, כלומר לתקן את כוונתו ולהפוך את תפיסת המציאות שלו לטובה, משלים בכך את מחשבת הבריאה. אולם מי שנמצא בשלבי בישול והכנה לקראת המעמד הרוחני הנשגב הזה אינו נחשב בגדר "אדם".
אם צוללים לשאלות עומק על מוצא האדם ועל שלבי התפתחות המין האנושי, אז עם כל הכבוד למדע – ויש כבוד רב – האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא, כתב על כך עוד כששהה בצפת במאה ה-16 בספרו הנודע "עץ חיים": "הלוא ידוע שלכל מדרגה ומדרגה יש בחינת אמצעי, הנכלל משתי הבחינות ביחד. כמו בין דומם לצומח יש אמצעי בשם עצי אלמוגים, ובין צומח לחי יש אבני השדה, שהם בעלי חיים הקשורים בטבורם לארץ ויונקים משם, ובין החי למדבר יש קוף".
גם בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כתב כי "לפי החוק הטבעי 'עייר פרא אדם ייוולד', והאדם הוא נצר מחיה רעה וקוף כשיטת דרווין" ("כתבי הדור האחרון"). על פי המקובלים, הקוף קדם לאדם. אולם יציאת האדם מן הקוף לא נגרמה על ידי התפתחות המרכיבים הביולוגיים של הקוף, היינו בדרך טבעית ספונטנית. היא נבעה מכך שמלכתחילה היו קיימים במין החי הזה נתונים אינפורמטיביים על אודות המין הבא אשר ייצא ממנו – נתונים אנושיים.
אבל מה בין האדם הזה, ההולך על שתיים, לבין תכלית האדם? בני האדם ההולכים על שתיים ומפותחים מבעלי החיים, אינם נקראים "בני אדם". כל עוד אין ליצורים הללו השתוקקות ורצון המכילים כוונה חדה להידמות לכוח הטבע העליון, הם כולם "כבהמות נדמו", כמו שכתב דוד המלך בתהילים.
בלי להעליב, גם תרנגול הולך על שתיים. לכן עצם העובדה שמוצא האדם מהקוף – מה שהחל בכוח העליון והסתיים בהתפתחות האבולוציונית של זמננו – לא בונה באדם קשר ישיר ומסלול חזרה מובנה אל הכוח העליון. בלי להידמות לתכונות הכוח העליון אין לאדם תכלית. רק בזה מסתכמת עבודת האדם עלי אדמות, מלאכה שהתחילה על ידי האדם הראשון ששאל את שאלת השאלות: בשביל מה?
בשבע מיליון השנים האחרונות נדדו מינים שונים של האדם הקדום ברחבי תבל, אך רצונם היה קלוש ולא מפותח. רק לפני כ-5,781 שנה נולד באדם הראשון הרצון לגלות את סוד החיים. היום הזה נקרא יום "בריאת העולם", ומאז אגב אנחנו מתחילים את לוח השנה העברי (ה'תשפ"א = 5,781).
מתוך הרצון לדעת ולהבין, התגלה לאדם הראשון מה קורה בטבע. הוא למד להבחין בכוחות שנמצאים מאחורי הדומם, הצומח והחי, מנהלים ומקיימים אותם. הוא גילה את הצורה הפנימית של ההתקשרות בין חלקי הטבע, ולכן כתב ספר בשם "רזיאל המלאך" – הכוח הסודי שבטבע. "רזיאל" – סוד, "המלאך" – כוח הטבע. בספרו אדם נתן שמות שהאציל מאותם כוחות לתופעות של העולם שלנו. הוא העביר את הידע שלו לעוד אנשים, ומכאן והלאה בכל דור ודור ישנם אנשים ששואלים את אותה שאלה ומגלים את התשובה עליה, אלה המקובלים.
האנושות, שראשיתה באדם שיצא מן הקוף, ממשיכה להתפתח כקוף עד היום הזה. אם לא נשאל שאלות מהותיות על משמעות החיים כמו אדם הראשון, אם לא נעורר דחף פנימי להתפתחות קדימה כמו ממשיכיו, ואם לא נברר ונעמיק בתהיות על מקור החיים ומטרתם כמו שאר המקובלים, נישאר כקוף אחרי בן אדם. לבעלי חיים אין שאלות, אבל בנו, בחלק התבוני שבנו, יש יכולת לפתח את השאלות הללו ואף לדרוש ולחקור בתשובות. הכול מתחיל בשאלה הנצחית: לשם מה אני חי?