יהורם גאון, הזמר והשחקן הוותיק, כתב השבוע פוסט בפייסבוק על המבצע הצבאי המהיר של צה"ל ברצועת עזה נגד הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני: "מבצע 'עלות השחר', שהיה קצר ונמרץ מכל קודמיו, בעיקר העלה לנו את מצב הרוח, זקף מעט את הקומה השפופה ונואשת, אבל בבסיסה של הבעיה מאומה לא השתנה, ובמוקדם או מאוחר פנינו לסבב הבא".
נכון מה שאומר יהורם גאון, בדרך זו לא נסיים עם הסכסוך הבלתי נגמר. אנחנו לא תופסים שאי-אפשר לפתור את הבעיה עם השכנים בפעולה צבאית בלבד, מבריקה ככל שתהיה.
כוח החיבור בינינו, יהודי מדינת ישראל, הוא הכוח היחיד שמסוגל לכופף את אויבנו ושונאינו ולהרחיק אותם מעלינו – חיצונית ופנימית. כבר הבהירו חכמים: "כאשר יש בישראל אהבה, אחדות ורעות, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם" ("מאור ושמש"). לכן עלינו להילחם ב"נשק" שמתאים לעם ישראל: "ואהבת לרעך כמוך", אין לנו נשק אחר.
יש לנו שכל מבריק, ניחנו במוח חריף, אבל הוא ניתן לנו כדי שנצליח לפצח את חידת כוחנו. הבעיה היא שכגודל חכמתנו ככה עוצם יצרנו: כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו, כלומר הוא אגואיסט ממנו; מה שהופך אותנו לטיפשים. טיפשים במובן שאנחנו הולכים ומתרחקים מהבנה שהגאונות שלנו יכולה לפרוץ רק מתוך אחדות בינינו. כשאנחנו פרודים ונלחמים זה בזה רק זרזיפים מחכמתנו נחשפים, והם לא ממש מועילים, לא לנו ולא לעולם.
ההצלחה הזמנית שלנו להגן על עצמנו פועלת לרעתנו כי אנחנו טועים לחשוב שעוד קצת כוח, עוד תוספת מאמץ להמציא איזה נשק חדש או טכנולוגיה משוכללת ואז ננצח. . אבל במציאות חיינו אנחנו בעצם חיים ממבצע למבצע. הנה כבר מודיעים לנו היום שחילות האוויר, הים והמודיעין מתכוננים לקרב מול חיזבאללה בצפון בעקבות המתיחות סביב אסדת הגז. קרב שעלול להידרדר לעימות רחב.
לעומת זאת, עבור השכנים שלנו הנשק החם הוא הנשק הבלעדי והם אכן מתפתחים בתחום ומתחמשים מיום ליום. אין לנו ברירה אלא להמשיך להילחם מולם בשדה הקרב בכלים המוכרים: מבצעים, כיפות ברזל וכל אמצעי הבא ליד. אבל כדי לעבוד מול בסיס הבעיה ולהכריע סופסוף את המערכה, אנחנו חייבים לערוך מלחמה בשדה הפנימי: להתקרב לבבית כולנו, לתמוך זה בזה ולהרגיש את עצמנו יחד. "ואהבת לרעך כמוך" זה הכוח שלנו. זה הנשק שניתן לנו מלמעלה כדי להביא שלום עלינו ועל כל העולם.