אחרי סדרה של מועדים משמחים הגענו לתקופת "אחרי החגים". אבל השגרה הישראלית אינה מקבלת אותנו בברכה, אלא מכה לנו ישר בפנים. מדינת ישראל נמצאת במצב לא טוב. ההידרדרות הביטחונית נמשכת ברוב חלקי הארץ והיא בוודאי תשפיע על הבחירות שיתקיימו בעוד כשבועיים, תקופה שכל הפילוג המתועב בין הזרמים צף למעלה.
בזמנים האלה המתיחות הפוליטית בין ימין לשמאל עולה לגבהים חדשים, הסכסוכים הופכים אלימים וקולניים וכל סעודת שישי במשפחה דעתנית עלולה להפוך למלחמת אחים.
המצב מוכר לנו ממערכות הבחירות הרבות שידענו בשנים האחרונות וגם הפתרון הרצוי ידוע מראש: אנחנו צריכים למחוק את כל מה שהיה עד כה ולפתוח דף חדש ביחסים בינינו.
הטבע היהודי שלנו לא יאפשר לנו ללחוץ יד לאחר ולהתחייב לא לריב יותר, אבל מה שכן בכוחנו לעשות הוא להיערך לקראת המריבות הבאות שיתפרצו בינינו. להכניס תבונה וחכמה, ביקורת והסתכלות חדשה על המריבות הצפויות לנו ובעזרת השוואה נכונה בין "על מה רבנו קודם?" לבין "על מה אנחנו רבים עכשיו?", אולי תקבל המריבה הבאה תבנית חדשה וההתמודדות עימה תשתנה לטובה.
אני לא תמים ולא קורא להחזיק ידיים במעגל ולשיר "שולם שולם לעולם". חיבור מלאכותי שמתעלם מהטבע האגואיסטי שלנו לעולם לא יצליח לנו. עלינו להיות מודעים לטבע שלנו ולהבין שהתנהלות מושכלת במריבות שלנו תעזור לנו להתחדש ביחסים בינינו.
החידוש מתחיל בשינוי לא קל שבו ניתן דין וחשבון על העבר מבלי לשוב ולערב אותו בהווה, ואז כל המתח, הרוגז והצעקות יירגעו בהדרגה והרבה כעס יצא מהשיח הפוליטי. פתאום נראה שאנחנו לא באמת מתווכחים על עניינים אידאולוגיים, אלא בעיקר רבים על חלוקת כסף וקבלת כבוד. אם נהיה כנים עם עצמנו מבלי לשקר, נראה שכל ענייני הפוליטיקה מסתכמים בשליטה. שמאל? ימין? מרכז? רק כסף וכבוד מפלגים אותנו, לא מוסר ולא ערכים.
"אידיאולוגיות גבוהות" הן רק אמצעי שמשרת את הריבים והמאבקים שלנו.
התפקיד שלנו עם ישראל, הרבה יותר גבוה ונעלה. עלינו להתעלות מעל המריבות בינינו למצב של אחדות. לא למחוק את חוסר ההסכמות אלא לראות בהן עזר כנגדנו. למרות שאנחנו רוצים לחנוק זה את זה, אנחנו צריכים ללמוד לשאוף לחבק זה את זה. המריבות נותנות לנו את עוצמת החיבור הלבבי בינינו, או כמו שכתב שלמה המלך: "על כל פשעים תכסה אהבה". לכן אנחנו צריכים ללמוד להשתמש בדחייה ההדדית כמקפצה להתחשבות הדדית, לדעת להפוך את הקרירות לחמימות.
הכול מתחיל מוויתור. כמו שבני זוג רבים ביניהם, כל אחד צועק עד השמיים כמה הוא צודק ומכורח המציאות הם נזכרים פתאום שיש להם בית, ילדים ועוד הרבה דברים משותפים ולומדים לוותר ולהתפייס, באותו אופן עלינו לפעול במדינה, אחרת נתגרש.
אפשר למשל ללמוד מבן-גוריון איך ויתר, השאיר את פרשת אלטלנה מאחוריו ופתח דף חדש. אם כל אחד מאיתנו היה משאיר משקעים מאחוריו ופועל במקצת לוויתור, היינו בונים בינינו חיבור חזק וחברה חזקה. היינו מתלכדים כעם והופכים מדינה לתפארת, "אור לגויים".
החכמים כתבו לנו "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". כלומר בכל יום ויום עלינו להיות מוכנים לפתוח דף חדש, להיוולד למציאות חדשה מבלי להתחשב ביום האתמול. אומנם העבר ירדוף אותנו, יתייצב לפתחנו בכל בוקר מחדש, אך חובתנו היא להתחיל מבראשית. עלינו להחליט נחרצות שאנחנו מתחדשים ומשנים את היחסים בינינו והכול יסתדר. נהיה כחדשים ונזכה לחידושים.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "