כל מי שלמד מימיו מקצוע כלשהו מכיר את התופעה הזאת: ככל שלומדים ומעמיקים בנושא המחקר, כך מתרבים הספקות, מתגלות תהיות חדשות ומתעוררות שאלות נוספות.
התופעה מזכירה את הגילויים האחרונים של טלסקופ החלל ג'יימס ווב. הוא מופנה למיקום מסוים בחלל, מתמקד ומתמקד בו, ופתאום באותו מקום שבו חשבנו שישנו רק כוכב בודד נפרשים מיליארדים של כוכבים; עולם חדש נפתח, מציאות נוספת נתפסת בחושים.
הכוכבים החדשים שמתגלים לעינינו, סביב מה שחשבנו שהוא כוכב אחד, הם כמו המוני השאלות שנפתחות מתוך שאלת מחקר יחידה. כשמדובר בלימוד חכמת הקבלה, השאלות הנפתחות באדם מתוך המחקר לא נוגעות ליקום עצמו, אלא בסיבת קיומו. הלימוד חושף באדם חיסרון מתעצם לגלות את מטרת היקום ואת תוכנית הבריאה כי הן נושא המחקר של חכמת הקבלה.
בהתעמקות בחכמת הקבלה גם לומדים שכל תופעה ותופעה שקיימת בעולם הזה – שהוא ממלכתו של החומר הגשמי – מהווה העתקה של תופעה מהעולם הרוחני, עולם הסיבות. כך האינסוף החומרי המתגלה דרך המיקרוסקופ הוא שיקוף של האינסוף הרוחני, של הכוח העליון שבטבע שאין לו גבולות של זמן, תנועה ומקום.
ואם האופטיקה המשתכללת של הטלסקופים משמשת מגבר לחוש הראייה, אז קבוצת אנשים שבכולם נמצא אותו חיסרון, היא המגבר לרצון האדם. העיקרון הזה פועל בכל קבוצת אנשים שיש לה חיסרון ועניין משותפים. מדע או שירה, טיפוס הרים או בישול – כל קבוצה שיש לחבריה עניין משותף יכולה להגדיל באדם את ההתעניינות בו עד כדי כך, שכל היום יחשוב רק עליו, וסיכוייו להגיע להישגים יפים בתחום העניין שלו גדלים מאוד.
כך גם כאשר מדובר ברצון להבין בשביל מה חיים ולאן מתפתח העולם. קבוצה שלכולם בה יש עניין להבין זאת, יכולה להגביר באדם את הרצון לדעת את סודות הקיום עד שיתפוס את כל שטח מחשבתו ורצונו, ומתוך הרצון הגדול הוא ישיג את התשובות.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"