עד היום התרוצצנו בגן – שיחקנו, טסנו, תיירנו, קנינו, צחקנו, בכינו, הרבצנו – כמו כל ילד נורמלי. ואז הגיע הזמן לקבל השכלה, לרכוש חכמה, והטבע התחיל לעשות לנו בית ספר.
אבל כמו ילדים, לא בא לנו להכיר בכך שגדלנו. "ככה בא לי", אומרת האנושות, ומתנגדת לקבל את הרעיון שהיא כבר בוגרת, מבריזה מהשיעורים של הטבע, כך שהלימוד לובש צורה נוקשה יותר. לפעמים התגובה נראית כמו כדורי ברד בקיץ או אדמה רועדת ברעש גדול, ולפעמים היא מתראה בשרפת יערות או בשיטפונות עזים.
האופן שבו יתנהלו הלימודים תלוי רק בנו. אם נתעקש להישאר קטנים, או נרצה להפוך מילדים מפונקים לתלמידים חכמים. אם נרצה להפוך חכמים, אז נהיה מוכרחים להתחיל לקבל אחריות על מה שאנחנו עושים. יהיה עלינו לבדוק לפני כל פעולה ופעולה, האם אנחנו עושים אותה בהתאם לטבע, בהתאם לחוקי הבית, כדור הארץ שאנחנו גדלים בו? האם הפעולה שלנו מתחשבת בכולם, גם בדומם, גם בצומח וגם בחי?
הבריאה כולה מחוברת וקשורה באינסוף קשרים, וכל פעולה קטנה של הפרט משפיעה על האחרים לטוב ולרע. אומנם זה לחלוטין נסתר מהשכל והלב שלנו, אבל נצטרך ללמוד זאת. לגלות שמערכת הטבע בלתי נפרדת, משולבת ומתמזגת, כך שמה שאנחנו עושים הוא מה שאנחנו מקבלים בחזרה. אלו חוקי הטבע, ואנחנו צריכים לחפש את הדרך לקיים אותם.
כשיצאנו מהיערות והתחלנו להקים יישובים, אז לאט לאט למדנו איך לחיות מחוץ להם; תחילה לבנות לעצמנו בית, בהמשך לזרוע שדה, להפיק ממנו לחם, לגדל ולטפל בחיות קטנות ליד הבית. אף אחד לא בא ולימד אותנו לבצע את כל המלאכות הללו, החיים בעצמם לימדו אותנו במשך שנים על גבי שנים.
אומנם לאפיית לחם וגידול עופות יש לנו דחף טבעי, הרי אנחנו חייבים לאכול ולהזין את עצמנו, אבל להיות ביחס טוב ולהתחשב אחד בשני יש לנו בעיה, אנחנו לא מרגישים את הצורך והתועלת בזה באופן טבעי. כך יוצא שאנחנו נקלעים למאבקים ומלחמות, כי אין קרבה בינינו. לכן הטבע דוחק בנו ללמוד לעשות חשבון אחר, גבוה יותר: לא על פי צו האגו המצוי, מה שמתעורר ברצון שלנו באופן טבעי ראשוני, אלא הוא מוליך אותנו לאור איך רצוי שנפעל כדי לחיות בשלווה, שנהיה בני אדם.
אלו שיעורי הבית שלנו בבית הספר של הטבע, לחפש את הדרך להגיע לקשר הדדי בינינו, כמו שחיפשנו דרך להוציא לחם מן הארץ ולבנות בתים, כמו שלמדנו להבעיר אש ולתעל את המים. אף פעם לא ירד מהשמיים מלאך צחור-כנפיים והסביר לנו איך עובדים הדברים.
הלימוד מגיע דרך שאלות ומחקר. אנחנו צריכים לפתח רגישות לשאלות שלרוב אנחנו מדחיקים, לתת להן לעלות, להתגלות ולהתחיל לחיות: מי אני? מה אני? לאן אני? מאיפה אני? באיזה עולם אני קיים? אלו שאלות שהטבע טמן בנו כדי שדרכן נלמד אותו ונתקרב אליו. אם מתעמקים בהן ומשתוקקים לקבל עליהן מענה, אז מגיעות תשובות מהחיים עצמם. אז מתחילים להבין שהעולם כולו שייך לרצון אחד, למערכת אחת, לנשמה אחת.
אז גם יתעוררו שאלות חדשות: איך נגיע להרגשה שאנחנו אחד ממש? איך נוכל לעצור את עצמנו מלהיות רעים אחד לשני, או לפחות נפסיק להיות אדישים זה לזה? ככל שנחשוב ונדבר על הנושא יותר, כך נסיים בהצלחה את הלימודים, נשיג מהר יותר את התואר "אדם" הדומה לטבע. ומזג האוויר? יהיה נוח.