יום השואה 2020: בשם הגורל המשותף
יום השואה בצל הקורונה. קשה לי להתבטא בנושא. מצד אחד רוב בני משפחתי נספו במלחמה ההיא, ומצד שני כמעט ולא שמעתי ממורי הרב"ש התייחסות ישירה לנושא השואה. גם אביו "בעל הסולם" כמעט ולא כתב על יום כואב זה, ואיני נוהג להרחיב על דברים שלא שמעתי ממורי הדור. אולם שניהם, כמו מקובלים רבים לאורך הדורות, שפכו מילים רבות על ייעודו של העם היהודי.
בכתביהם הם מתארים איך נעשינו לעם במעמד השיא כשעמדנו למרגלות הר סיני. איך הפכנו מאנשים רבים לאיש אחד, איך ליכדנו לבבות מנוגדים ללב אחד משותף. איך קיבלנו את תורת החיבור, ואהבת הזולת שהתחייבנו לה נעשתה לכלל הגדול בה. איך האחדות בינינו הפכה מגדלור לכל העמים, אור לגויים. איך מרגע זה קיבלנו על עצמנו את המשימה להפיץ את אור החיבור לעולם.
לרגעים חזרנו להרגיש כמו בימים ההם, כשהתחבקנו באוהל אברהם, עת הפכנו לעם ישראל – קבוצת אנשים בעלי רצון עז ללכת ישר אל גילוי כוח החיבור והאהבה בינינו, ורק אותו למסור לעולם. "ישראל", כתב מורי, "הוא מי שיש לו רצון ישר-לאל, שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת".
שנים רבות עברו מאז. עם ישראל התפזר בעולם, משימתו ההיסטורית נשכחה כלא הייתה, ומנגד צומחת ועולה האנטישמיות, שנאת ישראל. ולמה דווקא אותנו דוחים מכול וכול? מה מיוחד בנו כל כך, עם ישראל, מה סוד הקסם שלנו? רק מימוש בפועל של כוח החיבור והערבות ההדדית, כי כמו שהצביע הרב קוק: "בישראל שורה סוד האחדות של העולם".
על פי חכמת הקבלה, כאשר אנחנו מתאחדים בינינו, על פני הסכסוכים וחילוקי הדעות, על פני האגו הישראלי הגובר, מתפשט בעולם כוח חיובי שביכולתו לחולל פלאים. לעומת זאת, כאשר אנחנו מפורדים ומרוחקים רגשית זה מזה, אנחנו מעוררים כוח שלילי בעולם, שחוזר ומכה בנו בפרץ של סלידה ועוינות. כשהכוח השלילי כלפי היהודים גובר בעולם, ממש עולה על גדותיו, הוא גורם למכה כואבת, כפי שמעידים אלפי מקרים לאורך ההיסטוריה, וכפי שהראה לנו האסון הנורא והצורב מכול לפני כשמונים שנה.
עם ישראל סיים את נדודיו במדבר בכניסה לארץ ישראל. כשם שחרשו תלמים ובנו בתים על קרקעות הארץ המובטחת, כך חרשו את ליבם ובנו בית משותף, רצון מלוכד. בית המקדש סימל בעיקר את חובתו ותפקידו של העם המיוחד הזה כלפי האנושות. שכן האומה הישראלית לא נוצרה ככל האומות. היא תלכיד שנוצר מחמולות בבבל העתיקה, שהן שורש לאומות העולם בימינו. כל קיומה בא לשרת התמרה של הרצון האנושי – מקבלה עצמית לנתינה לאחר. הייעוד שנקבע לה מראש היה להביא לעולם שלום, שלמות, איזון בין כל חברי האנושות על ידי מימוש חוקי הטבע העליון.
אלא שמאז הכניסה הראשונה לארץ ישראל, נמצאה האומה בנסיגה מתמדת מהחיבור – החל מבית המקדש השני שחרב מפני שנאת חינם, דרך כל הגלויות והרדיפות ועד ימינו. לא רק שהאומה לא סיגלה לעצמה שום מודעות ותחושת אחריות לאיחוד העולם ולשלמותו. אלא להיפך, ככל שעבר הזמן הלכה ישראל והתעלמה מתפקידה, בָּזָה לגורלה, התגאתה בעצמה, זלזלה בשאר האנושות ובטבע כולו והתעסקה בדברים שאין להם שום קשר למשימה שקיבלה. משך אלפי שנים הזניחה האומה את רוחה, טיפלה וטיפחה רק את הצד האגואיסטי הגובר שבה – בלי לאזן, בלי לכוון את עצמה כלפי הכוח העליון, האינטגרלי, המחבר, והכלל ידוע: מי שלא עוסק בחיבור, נמצא מאליו בשעשועי הפירוד.
אבל במהלך הגלויות קרה תהליך נוסף: הייתה התערבבות בין ישראל לשבעים האומות, כמו טבילה של חומר בחומר, וניצוץ של אחדות הועבר מאיש לאיש, לכל חלקי האנושות. קצת כמו התפשטות נגיף, רק לטובה. זו הסיבה שבימינו אנו רואים תופעה בקרב נציגי אומות העולם שמתעוררים לחפש אחר הכוח האחד והאינטגרלי שפועל בעולם ומנהיג אותו. השאיפה לחיבור מפוזרת היום על פני כל העמים. הטבע פונה לכלל האנושות, ובימי קורונה הדבר בולט לעין: לכולנו דין אחד.
לכן ביום זיכרון זה, ובשאר ימות השנה, אני מציע להביט קדימה ולא רק לשקוע בעבר. עם אותה קבוצה שהתאספה באוהל של אברהם בבבל, שצעדה במדבר עם משה, שהתנחלה בארץ עם יהושע, שהגיעה לשיא ונפלה, ושוב קמה ונפלה, יש עדיין חשבון פתוח. חוב לא סגור עם האנושות כולה. על הקבוצה הזאת מוטלת חובה למשוך אחריה את האומות כולן. על הקבוצה הזאת לשפוך קרן אור במשבר הנוכחי ולחדש תקווה בימים מעורפלים.
קיבלנו מחדש את האדמה, את הבית בישראל. אך אם לא נממש את ההזדמנות שקיבלנו לבנות חברה למופת, חברה המבוססת על אהבת הזולת, חברה שמפיצה לעולם את עקרונות השיטה, נחטיא את המטרה. אם אין אחדות מצידנו יש בהכרח פילוג – והוא החטא הגדול ביותר. לנו ולאנושות כולה.
לכן דווקא במועד משמעותי, שנופל בתקופה מאתגרת ומשובשת של ריחוק חברתי, חשוב להנציח את האחדות שהחזיקה אותנו כעם. לשאוב השראה מן המקורות העתיקים שקוראים לנו להתאחד. להגביר את השימוש באמצעי הסברה שילמדו את כל בני תבל שהטבע הוא עגול ומקושר, אינטגרלי ואחד, ועלינו ליצור תבנית חברתית מקבילה. מיום זה והלאה עלינו לעודד את האנושות להיות כאגודה אחת.