"ראש השנה" נקרא כך משום שהוא סמל לראשית השינוי, תחילתו של מהפך מחשבתי ורגשי באדם, בגישה שלו לחיים. השינוי הזה מתבטא ביחס האדם לתפילה.
מיליוני אנשים מתפללים כל יום ומבקשים לזכות בפיס.
הם לא נענים. אחרים בטוחים שתפילותיהם פותחות את השמיים לרווחה. קשה להבחין בבירור האם תפילות עוזרות או לא, מתי ובאיזה תנאי? כדי לענות על כך צריך לשאול: מה רוצה לתת לנו אותו כוח עליון שאנחנו פונים אליו בבקשות?
אפשר לדמות את הכוח העליון לאימא. בילדותנו, כשבאנו לבקש כל מיני דברים מאימא, לפעמים קיבלנו, לפעמים לא, תלוי מה ביקשנו, מתי ובאיזה אופן. לצורך המחשה, אם אימא הכינה לנו דייסה ודרשנו דווקא שוקולד אז נוצרה בעיה: חוסר התאמה בין הרצון שלה לבין הרצון שלנו. בדומה לכך, בקשה נכונה מהכוח העליון מצריכה התאמה בין מה שאנחנו מבקשים לבין מה שהוא רוצה לתת לנו. העיקרון הזה נקרא "עשה רצונו כרצונך" ("משנה אבות").
רצונה העיקרי של האם, הכמיהה הגדולה שלה הוא שבין ילדיה יהיה קשר טוב, חזק, אמיץ. הרי אימא לא מבקשת דבר עבור עצמה, היא אומרת: "אל תהיה כזה אגואיסט, אל תציק, אל תיקח בכוח, תוותר קצת, תהיה טוב אל האחים שלך, תעשה לי טובה!". כך גם הכוח העליון. הוא עצמו לא צריך מאיתנו דבר, הוא שלם; כולו אהבה, השפעה טובה, נתינה טהורה. כל בקשתו, שנבקש לגדול להיות כמותו, אוהבים, מחברים.
אלו שהבינו את תפקידה של התפילה בחיי האדם והשתמשו בה נכון, לבקש שינוי, להרכיב על רצונם האגואיסטי כוונה של אהבה וחיבור, הם גדולי האומה, מקובלים. הם הכינו עבורנו את סידור התפילה, שבין דפיו טמון עומק אינסופי. הסידור נועד לתת בפינו מילים שיקשרו אותנו אל הבקשה הנכונה, עד שנהיה מוכנים לבקש אותה בעצמנו מעומק הלב. היום אנחנו מוזמנים להתקרב פנימית לבקשה הזאת.
לבקש מהכוח העליון את מה שהוא רוצה לתת לנו ולא את מה שבא לנו לקבל, הוא שינוי גדול מאוד מדרך החשיבה המורגלת שלנו. שינוי שיכול להתרחש רק אם נרים את חשיבותו של הכוח העליון בעינינו. לכן השלב הראשון בתפילה הוא שבח המבוטא במילים: "ברוך אתה ה'… הגדול, הגיבור", וכן הלאה.
לאחר השבח מגיעה הבקשה. כמו ילד שכבר מבין שמה שאימא רוצה לתת לו זה תמיד לטובתו, ומתחיל לבקש: "תני לי בבקשה כוח לתקן את הרצון האגואיסטי שלי, כי אני לא רוצה יותר לעשות לך צרות. לא רוצה לגרום לך צער, רוצה להיות ילד טוב, רוצה לשמח אותך". בשלב הבקשה, למעשה האדם דן את עצמו, מוצא את הפערים בין רצונותיו ובין רצון העליון, ומבקש עליהם תיקון. תפילה כזו מולידה באדם קשר וחיבור אל הכוח העליון.
כתוצאה מכך מגיע השלב האחרון בתפילה – הודיה. אדם מודה לכוח העליון על כך שהעלה את רצונו לרמה שבה יתאים למה שברצונו לתת לו, לדברים שיפים וטובים בעיני העליון עבורו.
ואם נחזור לדוגמה עם הדייסה, עכשיו הילד מרגיש שהוא קיבל מאימא דבר טעים ומתוק הרבה יותר משוקולד. ובכלל, כל הדברים שנתנה לו והיו נראים לו מרים, רעים, כל מה שילדים לא אוהבים, עכשיו הוא מגלה בהם טעם גן עדן.
זאת התפילה הנכונה. בקשה להיות אדם – הדומה לכוח עליון. כלפי התפילה הזו אין אנשים שהם מוגבלים וחזקים, מגמגמים ורהוטים, אין בכלל הבדלים בין אדם לאדם. בעיני העליון כולם שווים, לכולם נקודת פתיחה זהה, ומכאן הבחירה היא שלך: להתחיל לשנות את עולמך לטובה.