באוקראינה בורח יבגני בין פגזים נופלים, בניו יורק יושב ג'יימס בבית קפה משוקע בתפריט. בצד אחד של הכדור יש אנשים עשירים כקורח, ובצד השני עניים כל כך שאין להם מה לאכול. במקום אחד ילדים שנולדו למשפחה חמה עוטפת, ובאחר ילדים שננטשו בפתחו של בית יתומים. לכל אחד גורל אחר, כל כך שונה ולא שווה.
הסיבה שלכל אחד מאיתנו יש גורל נבדל משלו, היא שאנחנו מנותקים זה מזה, לא מרגישים שגורלנו קשור ושלוב בשאר נפשות העולם; שאנחנו פיסות מתמונה רוחנית שלמה, כמו תמונת הגוף המורכבת מאיברים שונים. עם זאת, לאוזניים אין גורל נבדל מזה של העיניים, הפה או הסנטר.
אבל אין פרוטקציות. השפע היורד לעולם ומתחלק בין כל האנשים, הכוח העליון לא עושה הבדלות בין אדם לאדם. כמו הגשמים היורדים מהשמיים בלי לחשבן מי ומה נמצא תחת המטר; החלוקה מתחילה אצלנו למטה, בצד "הנרטב".
מי שיש לו רצון גדול לקבל הנאה, כלי קיבול בעל נפח גדול, יותר קשה לו להתמלא, והוא מרגיש את גורלו כסבל מתמשך. מי שיש לו כלי קטן, מרגיש די מסופק רוב הזמן. לו היינו מרגישים בינינו קרבה לב ללב, היה נוצר כלי משותף מהרצונות שלנו, נשמה אחת שזורם בה שפע כמו מים, ממלא שקעים עמוקים ושטחים רדודים, ופני המים היו שווים.
השפע, הגורל הטוב, זורם ומתגלה בקשר ידידותי וחם בין אנשים. איפה שהיינו קודם חתוכים ומרוחקים – בתוך השבירות, במקום החשוך, היכן שהתהום עומדת להתגלות – שם עתיד להיכנס ולהאיר אור אינסוף, ללטף אותנו, לחבר אותנו, אם רק נרצה בו. אם רק נצפה לו ונבקש אותו. רק אז "חשיכה כאורה יאיר".