עוד זה מדבר וזה בא. עוד לא התאוששנו מההלם והשיתוק שהחדירה בנו הקורונה, וכבר המכה הבאה עומדת על המפתן בדמות האשמות אנטישמיות מכוערות כלפי ישראל והיהודים.
וכך נשמע הטפטוף השקט שלפני הסערה: "אף כי אין בידינו הוכחות מסוימות, נגיף הקורונה משרת את מטרות הציונות לצמצם את מספר האנשים ולמנוע את הגדלת האוכלוסייה", אמר ד"ר פאטיח ארבקאן, מנהיג מפלגת "רפאח", בנו של המנהיג הטורקי המוסלמי, נג'מטין ארבקאן, שבעצמו התבטא בעבר ש"הציונות היא חיידק בן 5,000 שנה שגרם לסבל של אנשים".
ברשתות החברתיות נשמעים קולות אפלים שמזכירים שכל המגפות בהיסטוריה האחרונה – מאיידס ועד אבולה – נוצרו על ידי חברות התרופות. ולמי שייכות מרבית חברות התרופות? ניחשתם נכון, ליהודים. גם באף-בי-איי מתריעים כי קבוצות ימין קיצוני בארה"ב, ובהן קבוצות ניאו-נאציות ועליונות לבנה, מעודדות את פעיליהן להפיץ את נגיף הקורונה בקרב שוטרים ויהודים. אחרי שקט יחסי של מספר שבועות מאז גל האנטישמיות שפקד את אמריקה ואירופה, גל חדש של אנטישמיות פוקד את העולם.
נחשולי השנאה המתקרבים אלינו היו צפויים עוד עם התפרצות מגפת הקורונה. שכן, זו תבנית חוזרת בהיסטוריה של העם היהודי. אם יש פרצה קטנה ויכולת להאשים מישהו בסיבה לתופעה כלשהי – מיד קופצים הפלגים והזרמים השונים בעולם ומצביעים על היהודים באשמה. אם נלך אחורה בזמן, נגלה שמגפת "המוות השחור", שקטלה בין רבע לחצי מאוכלוסיית אירופה בימי הביניים, נחשבת אחד הגורמים המוקדמים לאנטישמיות. גם אז אנחנו היהודים, חורשי המזימות, הואשמנו בכך שהרעלנו את הבארות והבאנו למגפה.
אין לטעות. הימים הקודרים שבהם תוארנו כגורם מזוהם, נצלן וערמומי, לא חלפו. הימים האלה שבהם הואשמנו כאחראים לכל הצרות אינם אחרינו, הם לפנינו ממש. בקלי קלות גורמים מהמערב, אנשים נאורים ומוארים מקרב אומות העולם, יטוו עלילות דם מודרניות כלפינו. השנאה לא תימחק, לא תיעלם, היא ביסודו של עולם, והדרך היחידה לבער את נגע האנטישמיות היא דרך התיקון שמציעה חכמת הקבלה.
העמיקו עוד בפתרון לתופעת האנטישמיות >>
ארבע תקופות בהתפרצות הקורונה
חכמת הקבלה מנתחת כל תופעה בארבעה שלבים. לא נעמיק כאן, אבל על פי שורש רוחני הבנוי מתבנית שם הוי"ה ניתן להקיש על כלל התהליכים המתחוללים בעולם שלנו. תהליכים התפתחותיים, הדרגתיים, שמשתלשלים בזה אחר זה, בסיבה ותוצאה.
גם נגיף הקורונה יתגלה בארבעה שלבים מדורגים. בשלב הראשון, הנוכחי, הוא רק הופיע. בשלב השני נתחיל להתייחס ברצינות לנוכחותו. בשלב השלישי נתנגד לו, ובשלב הרביעי והאחרון נבין שאיננו יכולים לעשות דבר, אלא להתאים את עצמנו למצב החדש.
אם להביט על תהליך גבוה יותר ולחפור עמוק יותר, אז את ארבעת השלבים נחלק כך: בתהליך הראשון, שאנחנו כעת בעיצומו, מחלחלת להכרה שלנו העובדה שהנגיף משנה את ההתקשרות בינינו, את צורת החיים שלנו, את מערכות היחסים שלנו. אנחנו קולטים לא-קולטים שנדרשת מאיתנו הסתכלות חדשה על המצב. אנחנו רוצים להיפטר מהמגפה הארורה הזאת שמשביתה את חיינו, אבל כבר מבינים שלא נוכל לברוח ממנה או לסלק אותה מחיינו. בתהליך השני מתעוררות בנו השאלות: איך נחיה עם ולצד הנגיף? איך ננהל את החברה? את המדינה? את הכלכלה שמשתנה? את עולם התעסוקה? את התא המשפחתי? את מערכות החינוך וההשכלה הגבוהה? את התרבות? שאלות גדולות ומהותיות.
בסוף התהליך השני מתגבש ההכרח לשנות את פני החברה. עדיין מוקדם לתאר איך, אבל נגיף הקורונה מוליך אותנו לשינויים סוציאליים. לחברה שוויונית יותר, שבה כל אחד מרוויח ומקבל את החיוני לו, את הבסיסי וההכרחי לקיומו, ואת יתרת כוחו ומרצו, את השארית והמותרות, הוא משקיע בחפץ לב בחברה. שוב, זה לא יתרחש בין-לילה, זה תהליך מתמשך שיעורר התנגדויות רבות, אך לבסוף יתפשט בהדרגה אל כלל המוסדות והמערכות בחברה. השינוי הזה היה השלב השלישי בתהליך. בשלב הרביעי והאחרון נפנים שאנחנו יכולים להרוויח תועפות מהשינויים הללו, בעיקר תועלת מהתקשרות אנושית חדשה, חיבור גבוה ורוחני, והחשיבות שלו תניע אותנו הלאה. אז בדיעבד נשכיל להבין שהתהליכים הקודמים שעברו עלינו, בשלושת השלבים הראשונים, פעלו לטובתנו.
רגע, ואיפה היהודים בתמונה המרהיבה? הם הראשונים שהבינו את חוקי הטבע, את הצורך לחיות בחברה סוציאלית, מתחשבת, צודקת, הוגנת. הם לראשונה הטביעו את נוסחת החיים הזו על יתר האומות. לשם כך, צריך לצלול פנימה.
הקומונה של אברהם
הפעם הראשונה והאחרונה שבה האנושות הרגישה כחברה שיתופית, כאגודה אחת, כקיבוץ אחד גדול הייתה לפני כ-3,500 שנה בבבל העתיקה. "כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית י"א, א'), והכוח הייחודי שהיה טמון בהרגשת המשפחתיות, הקהילתיות, השבטיות, העניק תחושה של רחם מגן ובטוח, ונטרל כל דאגה עצמית באדם: החל מדאגה למזון, ללבוש ולמחסה, ועד לביטול חוסר הוודאות לגבי העתיד.
תחושת הביטחון נבעה מכוח החיבור הטבעי ששרר בין תושבי בבל – הכוח הכללי של הטבע. הטבע הכללי סיפק את הכוח החיובי שהזין באופן פרטי וחברתי, שמר על הבבלים ברמה הפסיכולוגית ושימש להם מקלט. כשם שהתא המשפחתי משמש לנו היום משענת, כך מערכת הטבע סיפקה אז הרגשת רוגע ושלווה, עטפה בחום ובאהבה ואיזנה את מערכות היחסים.
בוקר בהיר אחד פרץ הטבע האגואיסטי בקרב הקומונה הבבלית, הפר את השלווה ששרתה ביניהם עד אז וחיזק בכל אחד מהם את הרגשת ה"אני". הבבלים החלו להתפצל ולהתחלק לעמים ולשבטים קטנים יותר. הכוח החיובי הראשוני נרמס, ואת מקומו החליף הכוח השלילי של האגואיזם שזינק עד השמים, כפי שמרמז הסיפור על מגדל בבל. במקום אנחנו – נוצר אני, במקום רווחה לזולת – דאגה לעצמי ובמקום קומונה – הפרט במרכז.
אילו הבבלים היו יכולים לשמר את הרגשת השבטיות, להגביר את הכוח החיובי שליכד ביניהם על פני החלל שפער ביניהם כוח האגו השלילי, הקשר ביניהם היה מתחזק ומתעצם ועולה לרמה חדשה של קיום. אבל מאין יעוררו את הכוח החיובי? איך ישמרו על קשר למרות המרחק שנוצר? זו בדיוק חכמת הקבלה שלימד אברהם אבינו, השיטה העתיקה שלימדה איך להתחבר מעל ההבדלים.
אברהם קיבץ סביבו קבוצת בבלים, לימד אותם את חכמת הקבלה וחינך אותם לשוב ולהיות שבט מלוכד שפועל מתוך אהבת הזולת. "גמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו לא היה נמצא כמו באברהם, שהרי היה אב המון גויים, והוא מאחד ועושה שלום בין כל הנבראים" ("גבורות השם", פרק ו'). השיטה שלימד אברהם את הבבלים הייתה פשוטה והגיונית: להתעלות מעל הסכסוכים שמפרידים ביניהם ולהתחבר באהבה.
איך? מתוך מאמץ ורצון להתקשר ביניהם באהבת אחים, הם יעוררו את הכוח החיובי הקיים בטבע. כמו חברה עגולה קטנה בתוך הכדור הגדול של הטבע, כל הפרטים מתחברים אט-אט למשפחה אחת גדולה באמצעות אותו כוח חיובי של הטבע. בעזרת שיטתו של אברהם – "על כל פשעים תכסה אהבה" – הבבלים שהיו מנוכרים זה לזה, התחברו ביניהם "כאיש אחד בלב אחד", וברבות הימים הפכה אותה קבוצה לעם ישראל ("ישראל" = ישר אל הכוח החיובי שבטבע). תפקידו הבלעדי של עם ישראל אז והיום הוא למסור את חכמת החיבור לאנושות כולה, להיות "אור לגויים".
אולם כמו מכבש גדול, המשיך האגואיזם לרמוס כל הנקרה בדרכו, ופיצל את האומות לעוד ועוד עמים, כולל העם היהודי. שיבר מדינות ותרבויות, ואף אותם חילק למגזרים, לעדות ולקבוצות, פילג למפלגות, לתנועות ולחבורות, עד אשר נותר האדם לעמוד לבדו. והיום האנושות הגלובלית מודרנית ושבורה לרסיסים.
לאורך 3,500 השנים הללו לא הפכו חיינו לטובים ונוחים יותר. ממש לא. פיתחנו והתפתחנו, יזמנו והשתכללנו, אבל ביסוד הטבע שלנו נותרנו אגואיסטיים. עד שבא נגיף קטנטן, בלתי נראה, חמקמק, שמטיל אימה על אנושות שלמה. נגיף הקורונה החזיר אותנו לנקודת ההתחלה שבה חיינו בבבל. הפתרון נותר בעינו: עלינו לשוב לעצת אברהם, אבי האומה, ולהתחבר בינינו. אלא שבשונה מימי בבל, הפעם על החיבור להיות גלובלי ולא מקומי, אינטגרלי ולא נפרד.
אנטישמיות בעטיפת קורונה
לפי חכמת הקבלה, האנושות כולה מתקיימת ברשת קשרים הדדיים, כמערכת שכל חלקיה תלויים זה בזה. אבל בתת ההכרה הן היהודים והן אומות העולם מרגישים כי לעם היהודי יש תפקיד בעולם. עצם היחס השלילי, האנטישמי, העוין כלפי היהודים באשר הם, מצביע על כך שיש ליהודים "פרוטקציה" בטבע. יש לטבע, תגידו אלוהים, יחס מפלה כלפיהם, לטוב או לרע, לא מתוך שהם אהובים יותר מכל אומה אחרת, אלא כי יש להם משימה שצריכה להתבצע.
משימתם של היהודים היא להתחבר ביניהם באהבת הזולת מעל שנאת החינם, להתלכד מחדש ללב אחד ובכך להתקשר אל הכוח העליון, אל מערכת הטבע, לפתוח את צינורות השפע והאור לכל האנושות. כי זה תפקידם של היהודים: להיות "אור לגויים". המקובל "בעל הסולם" כבר כתב כי "האומה הישראלית נתקנה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידה יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו… עד שיתפתחו ויוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת הזולת" ("הערבות"). אחרת, כשבאי העולם אינם מרגישים את הכוח המאחד, הם שוקעים בכוח המפלג והמסכסך, באגו שמפריד ומסית. את הכוח השלילי הזה שנוצר ביניהם, הם מפנים באופן לא-מודע כלפי היהודים.
השנאה כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה היא בסך הכול ביטוי נוסף שמצביע על חוסר החיבור בין היהודים. מרגע שהם אינם ממלאים את תפקידם, מתגלה כלפיהם שנאה, שתכליתה לקשר בין היהודים לנטיית לב משותפת. ואין לנהוג בטיפשות ולבטל את השנאה שמטיחים בנו אומות העולם, כי השנאה אותה שנאה, וכל פעם היא פושטת מסווה אחד ולובשת מסווה אחר, כמו שכעת היא עטופה בקורונה.
המשימה היא לא למגר את האנטישמיות, ששיאה עוד לפנינו, אלא לזהות את החולי, את הפילוג בינינו, את חוסר ההתאמה שלנו לכוח הטבע הכולל – ופשוט להתחבר, להתלכד כאחד. לפתוח את ספרי הקבלה וללמוד להיות עם אחד. אם נדאג להיות כאגודה אחת, כולם כולם בלי יוצא מן הכלל, אז בוודאי שהיינו מסלקים את השורש האנטישמי והיינו משביעים את רצונם של אומות העולם. משבר הקורונה הוא לא רק געגוע לשבטיות של פעם, הוא בעצם קריאת השכמה של הטבע לשוב אל המקורות.