השבוע עבר בית החולים הלל יפה מתקפת סייבר קשה אבל כלל לא נדירה. מערכות הבריאות בארץ ובעולם מותקפות מדי יום ונגרמים נזקים גדולים. למשל בדיסלדורף שבגרמניה הותקף בספטמבר האחרון בית חולים על ידי האקרים, וכתוצאה מכך מתה אישה שנזקקה לטיפול נמרץ. גם במאי 2017 שותקו מחשבים של עשרות בתי חולים באנגליה ובסקוטלנד ואלפי חולים נפגעו.
לשחזר ולאושש את המערכות לאחר מתקפת סייבר הן פעולות כמעט בלתי אפשריות שדורשות זמן ומשאבים רבים. כמו כן צריך להביא בחשבון שהתוקפים דורשים כופר רב עבור שחרור המערכות, אבל התשלום לא מחזיר את המערכות לתקנן, הנזק נעשה בכל מקרה.
אין עצה מיידית נגד הרס כזה מלבד בניית מערכות בעלות אוטונומיה. מערכות שכל הפרטים שבהן יהיו סגורים במעגל פנימי ובלתי תלוי – החל מהגנרטור שמספק את החשמל ועד לחדר הנתונים. וכדאי להזדרז, שכן מיום ליום הגישה למערכות נעשית קלה יותר, והאקרים רבים מסוגלים לפגוע בהן ולגרום לנזקים כבדים.
לצד הפתרון המיידי דרוש גם פתרון חינוכי. מצד אחד לייצר אווירה שפריצה היא דבר אסור ולהעניש בחומרה כדי שהתוקפים הבאים יראו וייראו, ומצד שני להעלות את המודעות לכך שכולנו שייכים לגוף אחד, מקושרים בתלות הדדית, מרושתים ברשת אנושית אחת, כנשמה אחת מול כוח עליון אחד. בהרגשה ובידיעה כזו אף אחד לא יהיה מסוגל לעשוק את השני. יד ימין לא תכה את יד שמאל, והראש לא יוליך את הגוף לאבדון.
אם לא מכוונים את האדם דרך שתי המושכות האלו, יראה ואהבה, אז לפחות לפעול על הגנה לשעתה, מגננה פשוטה שתמנע מתוקפים להשתלט על המערכות ולהזיק. אתם עוד תראו, אנשים בקרוב יפרצו למערכות ממוחשבות כמו בתי חולים או תחנות רכבת – ביניהם נערים מתבגרים שאלופים בפיצוח שורות קוד – יחוללו הרס וידרשו: "אם לא תשלחו לנו פיצה וקולה, נשבית את הניתוח הקרוב!".
בין אם אלה ילדים צעירים או "ילדים שהזקינו", מבוגרים שלא התפתחו פנימית ומנהלים מערכות סייבר משוכללות באיראן העוינת או חברים בארגונים מפוקפקים, הרצון לשלוט פועם בכולם כאחד. בכל מקרה, כולם אומללים, גם הנפרצים וגם הפורצים. לכן אין לנו ברירה אלא לחנך את העולם המסכן הזה, להתחיל לתקן את היחס שלנו זה לזה, לחזור להרגשה ההדדית שכולנו גוף אחד.